שליחותו הציבורית של כחלון
כשישאלו אותי חבריי הליכודניקים בעד אני ממליץ להם להצביע בפריימריס, השם הראשון, ללא היסוס, יהיה משה כחלון. אופס... כבר לא.
דווקא הוא? מכל הגלריה של סיעת הליכוד, דווקא הוא, מכולם, היה צריך לפרוש? דווקא הטוב שבהם? חשוב שאדם ככחלון יישאר בפוליטיקה הישראלית. הוא ראוי להיות שר האוצר ובעתיד אולי אף ראש הממשלה.
כחלון הוא שר מצטיין, שקבע יעדים מרחיקי לכת ועמד בהם. הוא גם מנהיג נושא בשורה חברתית שונה מדרכו של הליכוד בעידן נתניהו. כחלון מאמין בסולידריות חברתית ודוגל במדינת הרווחה.
כחלון הליכודניק הוא סוציאליסט, רחמנא לצלן? לא. אבל הגישה המסורתית של תנועתו, היתה שונה מן הקפיטליזם הקיצוני שהיא מקדשת היום. הגותו החברתית של זאב ז'בוטינסקי, דגלה במדינת רווחה מתקדמת ומרחיקת לכת מאוד. הלוגו שהתנוסס בראש עיתונה של תנועת החירות, העיתון "חירות", שיצא לאור עד אמצע שנות השישים, היה: "לשלמות המולדת * לקיבוץ גלויות * לצדק סוציאלי * לחירות האדם." לאן נעלמה המחויבות של הליכוד לצדק חברתי? משה כחלון הוא אולי היחיד בליכוד שעוד נאמן לדרך זו. והנה, גם הוא הולך.
הישגו הגדול ביותר הוא הרפורמה בענף הסלולר. בנחישות רבה הוא הלך ראש בראש נגד הטייקונים, בעלי ההון הגדולים, ובהתערבות של המדינה הבטיח את האינטרס הציבורי, האינטרס של אזרחי ישראל.
בנאומו בכנסת השתבח ראש הממשלה, בצדק, בהישג הזה של ממשלתו, אך הוא הוסיף שזאת הוכחה שהדרך להיטיב עם החברה ועם האזרחים היא הדרך הקפיטליסטית, דרך התחרות החופשית. הוא צודק, אך גם טועה ומטעה.
הוא צודק, כיוון שבאמת הרפורמה שהנהיג כחלון מבטאת את דרך התחרות המיטיבה עם הצרכנים. אולם הוא טועה ומטעה, כיוון שרק התערבות המדינה איפשרה את קיומה של תחרות הוגנת, לטובת האזרחים. כל עוד המדינה לא התערבה, לא הייתה תחרות הוגנת, אלא ג'ונגל פרוע שבו קומץ החזקים ביותר שולטים וקובעים את כללי המשחק, או ליתר דיוק את היעדר כללי משחק, על גבם של הצרכנים ובמימונם. בג'ונגל החזירי, שבו רדיפת הבצע היא שם המשחק, האזרח הוא כלי להעשרת החזקים שבחזקים.
אין סתירה בין מדינת רווחה לבין משק חופשי ותחרותי. המחלוקת אינה על עצם התחרות, אלא על השאלה את מי נועדה התחרות לשרת, את הכלל (בעלים, מנהלים, עובדים, ספקים וצרכנים) או את בעלי ההון בלבד. זה לב המחלוקת בדיון החברתי כלכלי בישראל, ובמחלוקת הזאת כחלון מייצג קו שונה בתכלית מן הקו של נתניהו ושטייניץ.
מדוע החליט כחלון לפרוש, או לקחת פסק זמן, מן החיים הפוליטיים? תילי תילים של פרשנויות נשמעו ביומיים האחרונים. אולם אם לקבל כפשוטו את ההסבר של כחלון, שפשוט נמאס לו, זהו הסבר מאכזב מאוד.
"לא דבקתי בכיסא," צוטט כחלון. אכן, איננו אוהבים את הדבקים בכיסא. מיהם הדבקים בכיסא? מי שמשנים את עמדותיהם ואת עורם כשבשבת בהתאם לשיקולים כיסאולוגיים. מי שכשלו אך אוחזים בשררה כבקרנות המזבח. מי שמילאו שנים רבות מאוד תפקידים מרכזיים, ואינם מוכנים לפנות את המקום לחילוף משמרות בין-דורי. כחלון עקבי ונאמן לדרכו, מצליח בתפקידו, צעיר שעוד נכונו לו עלילות. ניתן לצפות מאדם ככחלון לדבוק – לא בכיסא, אלא בשליחותו הציבורית.
כיצד ינצל כחלון את פסק הזמן שנטל מן הפוליטיקה? אם ינצל את קשריו ואת המוניטין שלו כדי לעשות לביתו ולהתעשר, כפי שעשו לפניו נתניהו וברק, הוא יאבד את עולמו. הוא הדין, אם ינסה לנחות בג'וב מפנק, כפי שניסה לעשות שלום שמחון. יש לקוות, שעם פרישתו מן החיים הפוליטיים, ימצא כחלון דרכים אחרות להמשך שליחותו הציבורית למען החברה הישראלית.

אפשר לפטר את הקופירייטר
אם יחליט אולמרט לחזור לחיים הפוליטיים כדי להתמודד על הנהגת המדינה, אין ליריביו כל צורך בקופירייטרים, להובלת קמפיין נגדו. יש להם תעמולת בחירות מעולה ואפקטיבית, מן המוכן.
הקופירייטרים של הקמפיין שלהם מלומדים ביותר – חבר השופטים בראשות השופטת מוסיה ארד. תעמולת הבחירות שלהם מצויה במאות עמודי פסק הדין וגזר הדין של אולמרט. ואף שזכה אולמרט, כבפיס, בהרכב קל ומקל באופן קיצוני, די בכתוב בפסק הדין שכתבו, כדי להבהיר מדוע האיש פסול לכהונה ציבורית.
אם ירוץ אולמרט לבחירות, ניתן יהיה לקרוא בכל יום פסקה אחרת מפסק הדין. ניתן לקרוא מפסק הדין שהרשיע את אולמרט בעבירה פלילית חמורה. אפשר לקרוא מגזר הדין, בו הסבירו השופטים מדוע בחרו להקל עליו ושהעבירה עליה הורשע מצדיקה, בעצם, עונש של עבודות שירות. אבל כתב האשמה הציבורי הקשה ביותר, מצוי דווקא בסעיפים עליהם זוכה אולמרט מחמת הספק, בעיקר בפרשת טלנסקי.
יש לקוות שאולמרט יחסוך זאת מעצמו ומאיתנו.

אצבע על ההדק
בנאומו בכנסת השתבח נתניהו במצב הביטחוני של ישראל ובשקט היחסי ב-7 שנות כהונתו, בשתי הקדנציות, והדגיש שאצבעו אינה קלה על ההדק. בכך, ניסה להתמודד עם ההפחדות מפני הרפתקנות צבאית שלו, כביכול, בנושא האיראני, ובהזדמנות חגיגית זאת גם לרדת על אהוד אולמרט, המאיים להתמודד נגדו, ולרמוז שאצבעו הייתה קלה על ההדק והוא הוציא את ישראל למלחמות מיותרות.
דבריו אלה של נתניהו בלתי הוגנים, כפויי טובה ואינם נכונים.
הם בלתי הוגנים, כיוון שנתניהו כראש האופוזיציה תמך בהתלהבות בצעדיו המלחמתיים של אולמרט – מלחמת לבנון השנייה, הפצצת הכור הסורי ומבצע "עופרת יצוקה".
הם כפויי טובה, כיוון שהפעולות הללו הן הגורם להרתעה, לשיפור המצב הביטחוני ולשקט הביטחוני בתקופתו של נתניהו. נתניהו ראוי לשבח על ששמר על ההישגים הללו, אך ללא פעולות הממשלה הקודמת, הוא היה יורש מצב ביטחוני אחר לגמרי, שהיה מחייב אותו להחלטות שנחסכו ממנו.
הם אינם נכונים, כיוון שהאצבע לא היתה קלה על ההדק. מבצע "עופרת יצוקה" בוצע אחרי 8 שנות הבלגה על ירי של אלפי טילים לעבר אוכלוסייה אזרחית ישראלית, ובעיקר – שלוש שנים של מטווח בלתי פוסק לאחר ההתנתקות. הוא בא אחרי כישלון של הפסקות אש, תהאדיות והודנות למיניהן. ההחלטה על מלחמת לבנון השנייה היתה מחויבת המציאות, כיוון שאף מדינה אינה יכולה להשלים עם התנקשות בלתי פוסקת בריבונותה ופגיעה באזרחיה ובצבאה. הבעייה במלחמת לבנון הייתה באופן התנהלותה, אך זו לא ביטאה אצבע קלה על ההדק, אלא להיפך – הססנות, בִּרְבּוּר, גרירת רגליים, העדר חתירה למגע, ובשל כך המלחמה התמשכה והתארכה.
אין לי עניין ללמד סנגוריה על אולמרט. אני רואה בו אדם מושחת ומדינאי כושל ובדרכו המדינית – סכנה. אבל יש מקום להגינות, וראוי לשבֵּחַ גם את המרים ביריבינו הפוליטיים, על מה שראוי לשבח. עצם היציאה למלחמת לבנון, על כל הבעייתיות שבהתנהלותה, והמכה הקשה שספג חיזבאללה, הביאו ללמעלה משש שנות שקט כמעט מוחלט, בגבול שדימם כמעט ארבעה עשורים. תוצאות מבצע "עופרת יצוקה" פחות טובות, אך הן צמצמו באופן משמעותי את ירי הטילים. השמדת הכור הסורי היא תרומה אסטרטגית אדירה לביטחון ישראל.

2. לא ראוי לפסילה
מה משותף לשירים "הסלע האדום", "שיר לשלום", "יחזקאל", ו"בלדה לחובש"? כולם שירים שנפסלו, בזמן זה או אחר, לשידור ברדיו, מטעמים שונים. מה שעוד משותף להם, הוא שהפסילה לא פגעה באף אחד מהם, ואולי אף נטתה להם חסד וסייעה להם למצוא מקום של כבוד בפנתיאון הזמר העברי.
אין זה מן הנמנע, שהחלטתו של ירון דקל לפסול לשידור את שירם של אלונה קמחי ויזהר אשדות "עניין של הרגל", ייטיב עם השיר. וחבל. שכן השיר הזה ממש אינו ראוי להיות בגלריה המכובדת של השירים שהזכרתי. לא, השיר הזה אינו ראוי אפילו לפסילה.
אפילו הלהיט "את אחלה חמודה" מורכב יותר מהפלקט הזה. השיר עוסק בסוגיה כל כך מורכבת וכל כך מסובכת - מקומו של החייל בתוך הסיטואציה הגדולה של המלחמה על הארץ הזאת, בין הרצון והחובה להגן על המדינה ועל חייהם ושלומם של אזרחיה, לבין הדילמות המוסריות הכרוכות בכך. בין התובנה שהצבא הוא רע הכרחי כיוון שהוא מבטיח את הקיום, לבין הקושי העצום שבהכרח להרוג והלבטים המוסריים הכרוכים בכך. ואיך הדילמות הכבדות והמורכבות הללו מתורגמות לשיר? בתיאור חד מימדי, בלתי אמין, רדוד ושטחי, סיסמתי להחריד – על החייל שהופכים אותו למכונת רצח, שהורג מתוך הרגל, כי כך אולף.
כל כך עלוב. באמת לא ראוי לפסילה. אילו אני עורך מוסיקלי, תמיד הייתי מוצא שירים טובים ממנו וראויים יותר להשמעה. אולם אני מתנגד להחלטה מנהלית גורפת לפסול את השיר.
אני מתנגד לפסילה, כיוון שאני מתנגד עקרונית לפסילת שירים. אני סבור שהחברה הישראלית חסונה דיה כדי להכיל שירים המבטאים דעות מקוממות, ואפילו שירים המבטאים עמדות נואלות, כמו השיר הזה. אם הם ראויים לשידור מבחינת רמתם, להבדיל מהפלקט הזה, מן הראוי לאפשר למאזינים להתמודד עמם ולשפוט.
אני מסכים עקרונית עם המוחים נגד הפסילה, אך אין להתעלם מכך שהיא נגועה בצביעות. מדוע? כיוון שהם מיטיבים לדעת שיש בתקשורת הישראלית צנזורה בלתי פורמלית, ואין היא בדיוק מן הצד שלהם במפה הפוליטית. כמה ממאזיני הרדיו זכו לשמוע הרכב ששמו "קולנשר והיונים"? סביר להניח שבסביבות האפס. מדובר בהרכב רוק השר שירי מחאה פוליטיים, באיכות העולה לאין ערוך על איכות השיר "עניין של הרגל", אלא שמחאתם היא מן העבר האחר של המפה הפוליטית. אין ספק שמפקד גל"צ לא פסל אף שיר שלהם. הוא לבטח לא שמע על קיומם. קראתי פעם שיר שלהם בראיון לגל"צ. מראייניי בעיקר תהו על השם המוזר שלהם, בו נתקלו לראשונה.
וכמה פעמים הושמע מעל גלי האתר שירה של נעמי שמר "הכריש", אף הוא שיר מחאה פוליטי מן הכיוון "הלא נכון"? גם השיר הזה לא נפסל בהחלטה מנהלתית של "קול ישראל" או של גל"צ. פשוט, לא היה צורך בהחלטה כזאת, כדי שהיא תתבצע בעצמה.
אם זמר כלשהו, נניח אריאל זילבר, יכתוב שיר נגד הערבים ויציג אותם כמי שהרצח הוא להם טבע שני. נניח שהפזמון של השיר הזה יהיה: "ללמוד להרוג / זה עניין של תנופה / מתחיל בקטן / ואחר כך זה בא / הם לא איש, לא אישה, / הם רק חפץ, רק צל / ללמוד להרוג / זה עניין של הרגל." יש סיכוי ששיר כזה יושמע ברדיו הישראלי? יהיה צורך בהחלטת מפקד תחנה כדי למנוע את שידורו? והמוחים על פסילת השיר שציטטתי, המדבר על חיילי צה"ל, היו מוחים אילו נפסל, או שמא היו מוחים אילו שודר? שאלות רטוריות.

3. עבור – מכתבים למערכת "הארץ" –
מאכילים את היורים בנו
כשקראתי את הכותרת הראשית של "הארץ" 17.10.12 – כותרת הענק, עם כותרת-העל האדומה, עם הגרפיקה הנלווית – כתבתה של עמירה הס על "מכסות המזון" לפלשתינאים, תהיתי ביני לביני, האם בעיני "הארץ" לממשלת חמאס השולטת בעזה יש איזושהי אחריות לתושביה. למשל, האם לממשלתם יש איזו אחריות לרווחתם, לאושרם של העזתים, לביטחונם התזונתי? שהרי אם רק החליטו החלטה פשוטה, לא לממש את זכותם הטבעית והצודקת לירות טילים על אוכלוסייהי אזרחית ישראלית, לא היה סגר ולא היתה כל בעייה.
אך אין כל רמז בכתבה לאחריות כזאת. ישראל, היא האחראית לרווחתם של היורים על אזרחיה. למה? ככה.
כזכור, בקיץ 2005 ביצעה ישראל צעד קשה וכואב – עקרה עשרות יישובים ישראליים, גירשה מבתיהם ונישלה מאדמתם אלפי אזרחים ישראלים ונסוגה חזרה לקווי 49', עד המילימטר האחרון. זאת, על מנת שלא תהיה עוד עילה לפלשתינאים לפגע בנו וכדי להתנתק מעזה ומהאחריות לתושביה. לכן, הנסיגה נקראה התנתקות.
מרגע שישראל נסוגה, אין היא נושאת עוד באחריות כלשהי על רצועת עזה. מלוא האחריות היא על הפלשתינאים. כמובן, שיש לישראל אינטרס ביחסי שכנות טובים עם הפלשתינאים, והייתה שמחה לסייע להם בכל דרך, אילו שמו קץ לטרור. אלא שתגובתם לנסיגה היתה הגברה משמעותית ביותר של פשע המלחמה המתמשך – ירי הטילים על אזרחי ישראל.
הגבול בין אויבים הוא גבול סגור. ברגע שהעזתים יורים עלינו, מובן מאליו שהגבול בינינו צריך להיות סגור. והנה, חרף הירי האינטנסיבי, ישראל המשיכה להעביר מדי יום מאות משאיות אספקה לשטח ממנו יורים עליה, וראשיה לקחו אחריות למניעת משבר הומניטרי אצל האויב, כולל חישובים על כמויות המזון שהיא תאפשר להעביר אליהם כדי למנוע את המשבר הזה. על חוסר האחריות של הממשל הפלשתינאי, שיכול היה למנוע משבר אילו רק החליט להפסיק את האש, חיפתה ממשלת ישראל, שלקחה על עצמה את האחריות הזאת.
ונטילת האחריות הזאת מוקעת בידי עיתון "הארץ" ומוצגת כצעד אכזרי של הרעבה. אוטוטו גם נשמע שאצלנו להרעיב זה עניין של הרגל.
לא זו בלבד שחישוב הקלוריות הוא ביטוי לאחריות-היתר ההומניטרית של ישראל, הלוקחת על עצמה את האחריות על רווחתם של היורים באזרחיה, אלא שבסופו של דבר היא התעלמה מהחישובים הללו והעבירה אספקה בכמויות גדולות הרבה יותר. עובדה זו לא הפריעה ל"הארץ" למרוח על העיתון את הכותרת האקטואלית הזאת, כעבור שלוש שנים.
להיות אופוזיציה לממשלה, זה בסדר גמור. למה להיות אופוזיציה למדינה?
אורי הייטנר
קיבוץ אורטל