בעיזבונו של דורי ברוך בן עזר (ראב) מצאתי רשימה בשם: "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900" (רשימה א'), אשר נכתבה על ידו, לפי עדותו שם, בחודש יולי 1958.
ברשימה זו מופיעים שמות תושבי פתח-תקווה לפי מגוריהם ברחובות פינסקר, חובבי-ציון, שטמפפר ורוטשילד. לעיתים בתוספת פרטים ביוגראפיים קצרים, וכן מקצת כינוייהם של התושבים.
ברוך בן עזר היה נער בר-מצווה בשנת 1900, ואני מניח כי כוונתו ברשימה היתה לתת את רשימת הראשונים הזכורים לו מילדותו, היינו, מחמש עד שבע השנים שלפני 1900. אינני בטוח אם אלה הם כל רחובות המושבה עד לאותה שנה, אך ברור כי אלה היו רחובותיה הראשונים והמרכזיים ביותר, וברוך בן עזר כמו טייל בהם בזיכרונו, בית אחר בית, חצר ליד חצר.

*
רשימה זו העתקתי, בדקתי והשוויתי לפי כמה מקורות:

1. בספרו של יצחק רוקח "פרדסים מספרים" (1) מופיעה רשימה של תושבים בפתח-תקווה וכינוייהם בפי הערבים (2). השלמתי בגוף רשימתו של ברוך בן עזר את הכינויים שלא הביא הוא-עצמו, ואף הוספתי מילואים, שמות וכינויים מרשימתו הפולקלורית של רוקח (רשימה ב'), שאינם מצויים ברשימתו של ברוך בן עזר.

2. בהדרכתו של פרופ' יהושע קניאל – השוויתי את רשימתו של ברוך בן עזר (רשימה א') עם טבלה משנת תרמ"ז (1887) שנערכה בשביל האסיפה הכללית של חובבי-ציון, ובה מופיעים שמות 57 ראשי משפחות המתיישבים בפתח-תקווה ו"בית יהודית" (היא יהוד) בצירוף פרטים על מיספר הנפשות בכל בית-אב, מצב הרכוש, משק החי, הקרקעות, היבולים והמצב הכלכלי (3); זוהי "רשימת דרויאנוב".
ציינתי בכוכב בגוף רשימתו של ברוך בן עזר (רשימה א') כל שם שמופיע בטבלה משנת תרמ"ז, וכן את מיספר הנפשות בכל בית-אב לפי אותה טבלה. וכן הוספתי (רשימה ג') רשימת שמות תושבים (על פי מיספרם הסידורי בטבלה משנת תרמ"ז) שאינם מופיעים ברשימתו של ברוך בן עזר.

3. בפקודת הוועד הפועל של חובבי-ציון באודיסה, ערך ל. בינשטוק, ראש הוועד הפועל ביפו, רשימה של כל בני פתח-תקווה, משפחותיהם, תאריך בואם למושבה ורכושם, וזאת בשנת תרנ"ב, 1892 (4). מרשימה זו, המובאת גם ב"אם המושבות פתח-תקווה" (5) מאת ג. קרסל, הבאתי את שמות התושבים (רשימה ד') שאינם נזכרים בשמותיהם ברשימת ברוך בן עזר, על פי מיספרם הסידורי ברשימת בינשטוק. לרשימת ברוך בן עזר הוספתי את שנת ההתיישבות בפתח-תקווה ואת מקום המוצא, (במידה ולא צויין) באות דקה. לעיתים מקום המוצא אצל בינשטוק אינו אלא התחנה האחרונה לפני פתח-תקווה. רשימת בינשטוק מבוססת על נחלות, ובדרך-כלל הבנים נכללים בנחלת המשפחה. ברשימת ברוך בן עזר מופיעים לרוב הבנים בשמותיהם בנפרד.

*
ברוך בן עזר (ראב) נולד בפתח-תקווה בחודש תשרי תרמ"ח (1887) ונפטר בה בחודש שבט תש"ך (1960). אביו יהודה ראב וסבו אלעזר (אליעזר, לאזאר) ראב היו מראשוני וממייסדי פתח-תקווה בשנת 1878. (6). וברוך עצמו נחשב לבן-זכר ראשון שנולד במושבה (על תואר זה היה ויכוח בינו לבין גד מכנס, בכורה של משפחת אהרון לייב מכנס).
ברוך נשלח בנעוריו לתקופת-זמן לירושלים, לקבל חינוך תורני. (אימו היתה לאה, לבית שיינברגר, שמשפחתה ישבה בבתי אונגרין). הוא חזר למושבה והקים בה את ביתו (ונשא לאישה את רבקה לבית שלנק מירושלים). בשנות מלחמת העולם הראשונה היה עוזרו של אהרון אהרונסון במלחמה בארבה, ואחר כך גם מנהל העבודות החקלאיות בתחנת הניסיונות החקלאיים של אהרון אהרונסון בעתלית. ברוך העריץ את אהרון וראה בו את מורו ורבו בחקלאות (7). אך משנכנס יוסף לישאנסקי לעבודת הריגול [של ניל"י], פרש מהם ברוך, ופרק-זמן אף נמלט ללבנון והסתתר שם מפני התורכים בתור צייד אצל הזואולוג ישראל אהרוני, שהקים שם בית-נכאת זואולוגי לג'מאל פשה (8).
חיבה רבה נודעה מברוך גם לשרה אהרנסון ולאבשלום פיינברג, שהיו צעירים ממנו בשנים אחדות; אך לדרכם המסוכנת – וזאת לדעתו ולדעת אביו יהודה – התנגד בצורה דראמאטית, וניהל ויכוח מר עם אבשלום ערב צאתו של הלה למסעו האחרון, אשר ממנו לא חזר (9).
התנגדותו של יהודה ראב להשתתפות בנו ברוך בעבודת הריגול למען הבריטים נבעה מכך שכל משפחת ראב בעת ההיא היו עדיין נתינים אוסטרו-הונגריים, תחת חסות הקונסול האוסטרי בירושלים, והאוסטרים היו בני-בריתם של התורכים במלחמה. לדעת יהודה ראב אסור לבני-המשפחה לבגוד ב"מולדת". אלה היו מושגי הכבוד שלו.

*
אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר ברוך לפתח-תקווה אל משפחתו, והיה במשך שנים רבות מן הדמויות הבולטות ב"יישוב האזרחי", בהסתדרות "בני בנימין" של בני המושבות, ובהתאחדות האיכרים. תקוות רבות תלה באלכס אהרנסון, שימלא את מקום מנהיגותו של אחיו אהרון, והתאכזב (10).
ברוך בן עזר לקח חלק בהגנה על פתח-תקווה במאורעות 1921 ובכריתת חוזה-השלום עם שיח' שאקר אבו-קישק. בטקס ה"סולחה" נשא ברוך בן עזר נאום, והוא עצמו מופיע בתצלום ה"היסטורי" של אותו מעמד (11). הסיפור מופיע בפרטות בספרי "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה" (1993).
מיטב מעייניו ומרצו של ברוך הופנו כל שנותיו לתחומי החקלאות, בעיקר הפרדסנות, בהם קנה לעצמו שם וידע רחב מאוד. בין היתר גילה זן של תפוחי-זהב שמוטי-"דם" וקרא לו בשם "שרה" לזיכרה של שרה אהרנסון. הוא גם כתב כמה סיפורים ושיר לזיכרה (12), ואילו לבנו קרא אהרון על שם אהרון אהרנסון. ברוך גם יסד וניהל את אחוזת "קלמניה" למען הבעלים, משה גרידינגר.
בקיא היה ברוך גם במנהגי הערבים, ופיו שפע סיפורים עממיים ואנקדוטות שמיוסדים על ההווי הערבי (13) והווי המושבה משנותיה הראשונות, וזאת בשפה ציורית, בלולה אידיש וערבית, ועם כושר חיקוי והמחשה שהיו מקסימים את לב שומעיו. סיפורים אלה הסבירו את מקורם של כמה מן הכינויים שדבקו בתושב זה או אחר בפתח-תקווה (14).

[ברומאנים ובסיפורים שלי מופיעים סיפורים רבים משל דודי ברוך. הדמות של דודי אלכס ברומאן "המושבה שלי" (2000) היא צירוף של שלושה דודים שלי, שכל אחד מהם היה טיפוס מרתק לעצמו: דודי ברוך. דודי יחיאל ליפסקי, אחיה של אימי דבורה-דורה. ודודי פלטיאל נוביק, שהיה נשוי לצֶלָה, אחותה של אימי. ברוך ופלטיאל היו בני המושבה ואילו יחיאל עלה בבחרותו עם המשפחה מלודז'.
העטיפה של ספרי "ספר הגעגועים" (2009) היא צילום של עץ תפוזי שמוטי-"דם" מהזן "שרה"].