ח"כ ד"ר אחמד טיבי מסיעת רע"מ תע"ל, המייצגת את תנועת "האחים המוסלמים" בכנסת, אוחז באידיאולוגיה איסלמו-נאצית מבית מדרשם של "האחים המוסלמים", אבל, כפוליטיקאי ערמומי הוא רקח ספין תקשורתי כדי לשנות את השיח לקראת הבחירות, משיח חברתי לשיח פוליטי. טיבי ארגן ראיון עם ראש הרשות הפלשתינאית – אבא של מאזן, בהכתיבו בקפדנות את הסצנריו של הראיון. הכותרת: אבא של מאזן אמר, כי אינו חושב לחזור לצפת, וכי צפת לדידו היא ישראל, ופלסטין היא בגבולות 67'.

העיתונאי כזונה

כעיתונאי מקצועי, חייב היה המראיין אודי סגל, לשאול את אבא של מאזן את השאלות הבאות:

1. האם אתה בעד פתרון שתי המדינות, מדינה יהודית, ומדינה ערבית?

2. האם אתה מוותר על זכות השיבה של הפליטים הערבים וצאצאיהם?

ברור שאבא של מאזן היה עונה בשלילה. הוא הרי אינו מוכן להכיר בישראל כמדינה יהודית – מדינת העם היהודי, מפני שאינו מכיר בקיומו של העם היהודי, והוא אינו מוכן לוותר על זכות השיבה.

אודי סגל לא שאל את השאלות הללו, מפני שאם היה שואל, לא היה מוזמן לרמאללה לקיים את הראיון. אודי סגל חייב היה לדקלם את הטקסט שהכתיב לו אחמד טיבי. אין ספק מבחינת זו יוכל סגל לתפקד היטב כפוליטיקאי.

התעמולה המקיאבליסטית של פעיל השמאל הקיצוני – אהוד אולמרט

מקיאבלי בספרו "הנסיך" (פרק 15) קובע שפוליטיקאי אינו יכול להיות טוב, ישר, ונאמן, (הוא ייפול אם הוא כזה) לכן עליו ליצור לעצמו דימוי שהוא כזה. ככל שישקר טוב יותר, יחשבו שהוא דובר אמת.

כמקיאבליסט מומחה, עט מיד פעיל השמאל הקיצוני אהוד אולמרט על דבריו של אבא של מאזן, ופתח בהתקפה על נתניהו. בעקבות דברי אבא של מאזן, אמר אולמרט, כי "יש עם מי לדבר, ויש על מה לדבר, במטרה לפתור את סכסוך הדמים." "לצערנו," אמר אולמרט, "מאז חילופי השלטון בישראל הוקפא המשא ומתן עם הפלסטינים ונעשה ניסיון להוכיח לציבור בישראל כי 'אין פרטנר' בצד הפלסטיני." במקום זאת, נתניהו נקט "צעדים שיש בהם לחזק את החמאס ולהחליש את הרשות הפלסטינית, ולהחליש את הרשות הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס – רשות שדוגלת באי אלימות ובמשא ומתן לשלום."

אולמרט הוסיף שבמשא ומתן שניהל "הוסכם כי שאלת הפליטים תיפתר במסגרת יוזמת השלום הערבית וכי אין בכוונת הפלסטינים לפעול לשינוי אופייה של מדינת ישראל על-ידי חזרה של פליטים לישראל תוך מימוש זכות השיבה."

טעותו של נתניהו

מנהיג מתוחכם היה מעביר מיד את הכדור לצד השני. על נתניהו היה לברך את אבא של מאזן על שוויתר על זכות השיבה, ולהזמין אותו על סמך זה למו"מ מיידי. נתניהו לא ניצל את ההנחתה לעברו וחבל.

מדוע כל הדיון היה מיותר ואין כל טעם במו"מ עם הרשות הפלישתינאית? אבא של מאזן מיהר כמובן מיד להכחיש שהוא ויתר על זכות השיבה, אבל זה לא מנע מרבים אחרים ללכת בעקבות אולמרט ולהתקיף את נתניהו. צפורה בז'וז'וביץ (ציפי לבני), וגולדה שמיפיצקי (זהבה גלאון) גם הן האשימו מיד את נתניהו בהכשלת השלום. עיתון "הארץ" קרא במאמר המערכת 5.11.12 "כן לעבאס ("מנהיג אמיץ ופרגמטי)." אבל דווקא עיתון "הארץ" הוא שפירסם מיד אחר כך את הנימוק הטוב ביותר מדוע אין כל שחר למו"מ עם ראש הרשות הפלשתינאית, ומדוע לא יכול להיות תוקף כלשהו להסכם עימו. הנה הדברים מפי זוהיר אנדראוס, הערבי-נוצרי, הגזען האנטי יהודי:

"על הישראלים לדעת וגם להפנים, כי עבאס הוא לכל היותר 'ראש המועצה המקומית של המוקטעה הכבושה', דבריו אינם מייצגים את הלוך הרוח בקרב הפלסטינים בגדה, ברצועה, ובתוך מה שקרוי הקו הירוק, וכמובן גם לא את ששת מיליון הפליטים. לכן, מיסטר עבאס, אנא אל תדבר בשמנו. אנחנו מתביישים בך ובעמדותיך. אם יש בך עדיין זיקה כלשהי לעם הפלסטיני, אזור עוז, התפטר והודע על פירוק הרשות, קבלן המשנה של הכיבוש הישראלי. תן לעם להיאבק בדרכים שהוא יבחר כדי להשיג את זכויותיו, המעוגנות בהחלטות האו"ם. גם אם לך לא נמאס, העם מאס בך. קום ולך, די לבושות." (עבאס, נמאסת, "הארץ" 9.11.12):

מר אנדראוס, אנחנו הפנמנו, השאלה אם "עיתון הארץ" וכתביו, הפנימו גם הם?

הטיעון המוזר של אולמרט

מטרתו של אולמרט, בקפצו על הספין מבית מדרשו של טיבי, היתה להשכיח את משפטו הפלילי, ולהציג אותו כדמות פוליטית אחראית, המבינה את המציאות. והנה, בהמשך לערעור הפרקליטות על זיכויו של אולמרט, ובלי קשר ל"מעטפות טלנסקי", עולה התמיהה, האם לאהוד אולמרט יש בכלל הבנה למה שקורה סביבו?

במשך ארבע שנים נסעו אולמרט ובני משפחתו לחו"ל חינם אין כסף. טענתו במשפט היתה, שהוא לא ידע על כך דבר. לכן אין מנוס מלשאול את השאלה: האם אדם שאינו יודע שהוא ומשפחתו נוסעים ארבע שנים בחינם, יכול להיות בעל כישורי הבנה מספיקים לתפקד כראש ממשלה, וכי ראש ממשלה לא אמור לדעת ולהבין את מה שקורה סביבו?