המלצרית הבלונדית היפה סתיו לא הפסיקה להחליף לנו מפיות במשך כל שעת הארוחה וגם הביאה קערית מים עם פלח לימון ומטליות קינוח ריחניות ושוב ושוב שאלה אם הכול בסדר ולא חדלה לנקות סביב, וגם את השולחן ממנה למנה.

המסתורית לקחה עסקית שכללה מרק פרי-ים עשיור ומנה של סרטנים מבושלים בסיר שחור גדול + קערית גדולה של צ'יפס טרי עם רוטב, 65 שקלים + 12 שקלים למנה הראשונה ולספרייט. אנחנו לקחנו רק צלחת אובאלית ענקית אחת של פיש & צ'יפס, 55 שקלים + 20 לשליש כוס סטלה מהחבית במסגרת העסקית. ולמנה אחרונה קרם ברולה עם שתי כפיות, 31 שקלים. יחד עם 4 שקלים לאבטחה – 187 שקלים שעליהם הוספנו טיפ של 20 שקלים.

את שתי המנות חיסלה המיסתורית מהר יותר משאנחנו הצלחנו להתגבר על הצלחת הענקית שלנו. פיסות הדג היו מטוגנות היטב אבל הדג עצמו היה רך מדי לטעמנו. אנחנו נזכרים לעיתים בערגה בפיש & צ'יפס באנגליה, שם היה אפשר להחזיק את הפיש בקצהו כמו לביבה גדולה או קרש – והוא פריך ולא יתכופף. הוגש גם לחם שחור טרי מצויין עם חמאה וזיתים אמיתיים, ירוק ושחור. בתחתית הקרם ברולה לא מצאנו את הנקודות השחורות הזערוריות של הווניל, כנהוג, אבל הקרם עצמו היה טעים, ברולה בקליפה למעלה וקר בקרם למטה.

"גוצ'ה פירות ים וכו'", דיזנגוף 171 פינת בן גוריון. פעם זה היה קפה "ורד", בקומה העליונה היתה יושבת, לפני יותר מחמישים שנה, הסופרת היפהפייה רחל איתן וכותבת את "ברקיע החמישי" שלה; שמה גם ריאיינו את בועז עברון ל"אין שאננים בציון"; שמה גם חיכינו לבחורה שאהבנו; ובמרפסת הסגורה למטה, על שדרות קק"ל, היה יושב בשבתות לפני-הצהריים שרגא נצר בראש אנשי "הגוש" שלו ויחד מסדרים את העניינים במפא"י כדי שבן גוריון, הגר מרחק בתים לא רבים בשדרות לכיוון הים, יוכל לישון בשקט.