תֵן לַדְּמָמָה לְנַגֵּן, לָעֵשֶׂב לְאַוֵּש, לָאֶבֶן הָעֲיֵפָה
לִצְנֹחַ
בְּחֵיק הָאֲגַמִּים הַמַּרְעִידִים אַדְווֹת עֶרְגָּה
בִּפְרֹט בָּהֶם, כְּאֶצְבָּעוֹת אוֹהֵב בְּגֵו אִשָּה,
הָרוּחַ שֶכֻּלָּהּ
לִטּוּף גְּלִיסַנְדּוֹ.

אֱלֹהִים
הָיָה צָעִיר מְאֹד וַדַּאי
כְּשֶבְּרָאָם אַט-אַט מִכַּוָּנוֹת טוֹבוֹת שֶל תְּכֵלֶת,
מֵשִיט פְּרוּסוֹת אִיִּים, כְּדוּגִיּוֹת-נְיָר, עַל פְּנֵי
שְתִיקוֹת הָאִזְמָרַגְדּ
שֶל הָאוֹקְיָנוֹס.

פְּנַאי, פְּנַאי מָתֹק, נוֹהֵר לְהִתְבַּזְבֵּז. מֶשִי כָּחֹל.
וְהַשֶּמֶש, שֶהָיְתָה
אִמָּא שֶלְּךָ, כָּל הַשָּנִים, וְאַתָּה
פָּשוּט לֹא יָדַעְתָּ.

תֵן לֶהָרִים אֶת אֲשֶר לֶהָרִים, לְשַחֲפֵי הַמִּפְרָץ אֶת מַשַּק הַצְּעָקָה,
לְשוּנִיּוֹת הַדִּמְדּוּמִים אֶת כָּל הַמְּאֹד, אֶת כָּל נִכְאַב-הַיֹּפִי, הַשּוֹתֵת, הַמִּתְיַפֵּחַ.
אַחְרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, שַוֵּה בְּנַפְשְךָ:
כַּמָּה אַתָּה עָשׂוּי לָתֵת לָהֶם, אִם בִּכְלָל –
וְכַמָּה,
כַּמָּה אַתָּה לוֹקֵחַ.