גְּבוּרָה אֵינֶנָּה הֶעָדְרוֹ שֶל כְּפוֹר הַפַּחַד כִּי אִם הָאֹמֶץ לְהוֹדוֹת בּוֹ בְּלִי לַחְדֹּל
מֵהֲנָקַת תִּינוֹק בּוֹכֶה בִּרְעֹם הַבּוּמִים, אוֹ אִשּוּשָם שֶל נִפְגְּעֵי הַחֲרָדָה
בְּוָלֶרְיָאן, אוֹ הַצְמָדַת יָשִיש אַסְתְּמָטִי לִקְצֵה מַשְאֵף גּוֹאֵל עַל סַף הַהִשָּנְקוּת,
אוֹ פִבְּרוּקוֹ שֶל שְבִיב חִיּוּךְ כּוֹזֵב לַיֶּלֶד
בִּרְעֹד בְּפַּרְקִינְסוֹן כָּתְלֵי הַמִּקְלָטִים.

גְּבוּרָה אֵינֶנָּה רַק הָעֹז הַצַּהֲ"לִי, הִיא גַם הַחוּש הַסּוֹלִידָרִי הַצִּיוִילִי
שֶל הַזְמָנַת תּוֹשָב חֲסַר מָמָ"ד וָיֶשַע לַחְסוֹת בְּצֵל מֶרְחָב מוּגָן שֶל הָאַחֵר,
הִיא גַם תִּפְאֶרֶת קְשִי עָרְפָּן שֶל אִמָּהוֹת לִשְמֹר יוֹם-יוֹם בְּצִפָּרְנַיִם וְשִנַּיִם
אֶת שִגְרָתָם שֶל הַתַּבְשִיל עַל הַכִּירַיִם וְשִיר-הָעֶרֶשׂ בְּאָזְנָיו שֶל הַתִּינוֹק.

כָּעֵת צְרִיכִים כֻּלָּנוּ, גַם הַחִילוֹנִים, לוֹמַר קַדִּיש עַל קָרְבְּנוֹת מַטְּחֵי הָרֶשַע
וְלַהֲגוֹת תְּפִלָּה לְהַחְלָמָה מֻחְלֶטֶת שֶל הַפְּצוּעִים וְנִפְגְּעֵי הַחֲרָדָה
כּוֹלֵל אוֹתוֹ תִינוֹק שֶפְּגִיעָתוֹ קַלָּה (מָה זֶה "קַלָּה" אִם מְדֻבָּר בְּרַךְ כָּמוֹהוּ?)
בְּקִרְיָתוֹ שֶל נְבִיאֵנוּ מַלְאָכִי, זֶה שֶאָמַר בִּנְבוּאָתוֹ כִּי "כָל-זֵדִים
וְכָל-עֹשֵׂה רִשְעָה" סוֹפָם לִכְלוֹת כְּקַש. וּלְהָבִין מָה שֶעוֹבֵר שָנִים רַבּוֹת כְּבָר
עַל יוֹשְבֵיהֶם שֶל הַדָּרוֹם וְעוֹטֵף-עַזָּה וְלֹא תָמִיד מוּחָש לְמִי שֶבַּמֶּרְכָּז.

וְאַף כִּי אֵין אֶצְלֵנוּ שוּם מַתַּן צָלָ"ש לָאִמָּהוֹת וְלָאָבוֹת, לְסָב וָיֶלֶד,
לְכָל שוֹמְעֵי קוֹלוֹת כְּרִיזַת "צֶבַע אָדֹם", הֲרֵי לִבָּהּ שֶל הָאֻמָּה, שֶפֶּה אֶחָד
פּוֹעֵם בִּצְלִיל זָכוּר לַטּוֹב מִימֵי עָבָר
שֶל אַף-עַל-פִּי וְשֶל לַמְרוֹת הַכֹּל וְחֵרֶף
הוּא הַצָּלָ"ש הֲכִי גָבוֹהַּ בְּסֻלַּם
הִתְעַלּוּתוֹ שֶל הַלָּכִיד עַל הַמַּפְרִיד.

פִּתְאֹם כֻּלָּנוּ בְּצַו 8 לֹא כָּתוּב, אֲבָל חָקוּק עַל לוּחַ לֵב כָּל אוֹהֲבֶיהָ
שֶל אֶרֶץ זוֹ שֶבָּהּ כֻּלָּנוּ אֲחוּזִים לֹא לְשָעָה כִּי אִם לָעַד וּלְתָמִיד
כְּמוֹ אֶצְבְּעוֹת שָרְשֵי הַזַּיִת הָעַתִּיק, הַנְּעוּצוֹת בָּאֲדָמָה הַזֹּאת בְּכוֹחַ
שֶלֹּא יוּכְלוּ לוֹ לֹא קָסָאמִים וְלֹא גְרָאד
וְלֹא טִיל פָאגֶ'ר שֶל שָאהִידִים צְמֵאֵי דָּם.

כִּי שוּם גְּבוּרָה אֵינָהּ נוֹלֶדֶת יֵש מֵאַיִן וְשוּם אִילָן אֵינוֹ מֵנֵץ בְּלִי שֳרָשָיו
וְאוֹתוֹ זֶרֶם-חִלּוּפִין שֶל חֹם הַיַּחַד הַמִּתְגַּלֶּה בְּעִתּוֹתֶיהָ הַקָּשוֹת
שֶל הָאֻמָּה הַזֹּאת הַקָּמָה מִשְּסָעֶיהָ כְּאִיש אֶחָד פִּתְאֹם נֶחְשָׂף בְּכָל יָפְיָהּ
שֶל אַהֲבַת-אָדָם גּוֹלֶשֶת עַל גְּדוֹתֶיהָ
הַחֲזָקָה מִכָּל קַטְיוּשָה וּפַצְמָ"ר.

פִּתְאֹם שוֹמְעִים אֶת מַנְגְּנוֹן-הָאַזְעָקָה
הַמִּצְטַלְצֵל כְּמִין רֶפְלֶקְס מֻתְנֶה פַּבְלוֹבִי
בּוֹ מְנַתֵּץ אֶת כָּל מָמַ"ד-קַטְנוּת-הַנֶּפֶש אוֹתוֹ אִזְכּוּר שִבְטִי שֶל שֻתָּפוּת-גּוֹרָל.
פִּתְאֹם בָּעֹרֶף קְשֵה-הָעֹרֶף הַזֶּה יֵש
כְּמוֹ אֵיזֶה "דַוְקָא" עַז מִכָּל צְפִירַת סִירֶנוֹת,
אֵיזוֹ אַלְכִּימְיָה, נֵס פִּלְאִי, מֶטָמוֹרְפוֹזָה
בָּהּ עַם שָלֵם הוֹפֵךְ לְמִשְפָּחָה אַחַת.

פִּתְאֹם כְּמוֹ עוֹר צָפוּד מִקֶּרַע וּמַחְלֹקֶת מִתְגַּהֲצִים קִמְטֵי הָרִיב וְהַמָּדוֹן
בִּלְטִיפָתָן שֶל אֶצְבְּעוֹת אוֹתוֹ שִיאָצוּ הַמַּעֲלֶה בְּאוֹב מֵעֹמֶק הָאֵימָה
אֶת הַיָּפִים שֶבִּנְדִירֵי פִּרְחֵי הַטּוֹב שֶשּוּם בּוֹדְלֶר לֹא יַעֲלֶה עַל קְצֵה הַדַּעַת
אֶת לִבְלוּבָם הַלֹּא-צָפוּי כְּמוֹ גִשְמֵי-קַיִץ
שֶל הָעַרְבוּת,
הַנְּדִיבוּת
וְהָאִכְפָּת.

גְּבוּרָה אֵינֶנָּה הֶעְדֵּרוֹ שֶל כְּפוֹר הַפַּחַד. הִיא כִּבּוּשוֹ וְחִבּוּשוֹ, כְּמוֹ שֶטֶף-דָּם
לְפוּף חוֹסֵם-עוֹרְקִים מֻפְלָא שֶשְּמוֹ תוֹחֶלֶת, שֶתִּינוֹקוֹת בַּאֲפֵלַת הַמִּקְלָטִים
יוֹנְקִים אוֹתָהּ, כְּבָר מֵעַתָּה, בֵּין בּוּם לְבּוּם, כַּחֲלֵב-אֵם, כְּמִין זְרִיקַת-חִסּוּן מוּרֶשֶת
שֶבָּהּ מַכְתִיב הַ-A.N.D שֶשְּמוֹ עֹז-רוּחַ
אֶת הַחֻצְפָּה לִהְיוֹת, לִהְיוֹת וְלֹא לַחְדֹּל...

לאהוד שלום,
מקסים גורקי אמר פעם שהסופר או המשורר הוא "מִרְגֶּשֶת עַמּוֹ". בדיוק ברוח זו אני מקדים ושולח לך כבר עתה את השיר הרצ"ב, שאני מתפלל לכך שיעודד ויחמם לבבות רבים. בימים אלה, בהם ה"בון טון" של כמה סאלון אינטלקטואלים הוא הכפשת ישראל וראיית מרצחי החמאס כ"לוחמי חירות", חובתנו המצפונית, גם אם יש לנו ביקורת קשה על מהלכיו ומחדליו של המימסד – לחזק את רוחו של העם, שמעטים מדי מבינינו נותנים את הכבוד הראוי לחוסנו האזרחי גם בתנאֵי סבל, סכנת נפשות מתמדת ומצוקה קיומית, ששום עם בעולם אינו נתון בהם.
שלך, בנאמנוּת –
יוסי

אהוד: את השיר המרגש הזה קרא מושיק טימור בתוכניתו השבועית "שישי אישי" אחרי חצות ליל שישי האחרון, 16.11 – כאשר מדי פעם קוטעות את השידור החי הודעות "צבע אדום" ליישובי הדרום והן משתלבות בתוכנו של השיר. נאחל ליוסי, החי בצפון, הרבה בריאות וכוח להמשיך לבטא עבורנו את הרוח הישראלית האמיתית – אשר בחלק ניכר מהתקשורת הכתובה והמשודרת רק משתינים עליה – ואחת הראיות להשתנה, שהיא השתקה – היא שחוץ מאיתנו וממושיק טימור שום עיתון ושום תחנת שידור אינם מפרסמים את שיריו אלה. יש לשער שאילו אלתרמן היה מנסה כיום לפרסם את שירי "הטור השביעי" בעיתונות הישראלית – כך היו מתייחסים גם אליו.