דֻבְדְּבָנִים מַזְכִּירִים לִי אֶת מַעֲלֵה-
הַחֲמִשָּה, אוֹ קִרְיַת-עֲנָבִים, אֵינִי זוֹכֵר כְּבָר.
מִכָּל מָקוֹם: הָיָה שָם שְׂרָף, שְׂרָף שֶנָּטַף
מִפָּמוֹטֵי קָזוּאָרִינוֹת, שֶפְּתִילֵי-
צַמְּרוֹתֵיהֶן מְהַבְהֲבִים אֶת הַשְּקִיעָה. אֵי-שָם, עָמֹק
בִּשְנוֹת-הָאַרְבָּעִים הָאֲבוּדוֹת, שֶהֵן תָּמִיד
חַמּוֹת וּמְטֻשְטָשוֹת כְּמוֹ חוֹל אוֹ מֶלַח
אוֹ שֶמֶש בָּעֵינַיִם. טַל פּוֹשֵר
בְּדֶשֶא מַאֲפִיל סְבִיב בִּיתָנֵי-הַהַחְלָמָה
וּשְתֵּי יָדַיִם אֲהוּבוֹת, שֶהֵרִימוּ
אוֹתִי, כְּמִשְאָלָה, בָּאֲוִיר-הֶהָרִים הַשָּקוּף, אֶל עֵץ
דֻּבְדְּבָנִים כֵּהִים כְּעֵינֶיהָ, חֲמוּצִים כַּבְּכִי
שֶעוֹד הָיָה, לְאִטּוֹ, מַבְשִיל בִּי וְלֹא יָדַעְנוּ
אֲנִי עָלָיו וְהוּא עָלַי. בְּעוֹד. בְּטֶרֶם.
מֶה
עָשִׂיתָ מֵאָז בְּאוֹתָן יָדַיִם, אִם מֻתָּר
לָדַעַת? וּלְשֵם מָה? וּלְאֵיזֶה צֹרֶךְ
הָיוּ דְרוּשוֹת לְךָ, מִתַּחַת לַבְּרוֹשִים הַנּוֹרָאִים
שֶל בֵּית-הָעַלְמִין הָעִירוֹנִי, בֵּין קִינוֹת הָרוּחַ –
אִם לֹא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי
לְהוֹסִיף לִגְבִיר שֶכְּמוֹתְךָ מְאוּם,
לֹא מִתְרוֹשֵש לֹא מִתְעַשֵּר. וְאִלּוּ
לִי?

*
לקוראים הנכבדים שהעירו על כמה טעויות שנפלו בטורי הצנוע "אותו התאריך, רק לא מה
שצריך" (גיליון 794): תודה כנה על הערותיכם הצודקות. כישראלי, שמעולם לא שמע פוליטיקאי או סופר שיודה בטעות שלו (אף כי מצינו ב"חושן משפט" של  ר' יעקב בן הרא"ש וכן ב"שולחן ערוך" של ר' יוסף קארו כי "טעות – לעולם חוזר", והוא הדין בפתגם הלטיני המקביל: Errare humanum est – (לִטְעוֹת – [דבר] אנושי הוא) – אני מאמין כי הן היושר האינטלקטואלי והן מידת הענווה מחייבים את הטועה להודות בטעותו ולהודות למתקניה.
יוסי גמזו

*
אהוד, שלום!
ידידיה יצחקי טועה בתקנו את יוסי גמזו [גיליון 795]. ארץ-ישראל המנדטורית כללה את שתי גדות הירדן עד הספר הלבן של 1922. בתוכנית החלוקה, למעלה ממחצית עבר-הירדן המערבית ניתנה למדינה היהודית, אך ביחס לארץ-ישראל המנדטורית – ממש רצועת חוף צרה.
אגב, במסגרת מחקר שאני עורך מצאתי, שלוי אשכול הקפיד, במגעיו הדיפלומטיים לאחר מלחמת ששת הימים להדגיש את העובדה, שארץ-ישראל כבר חולקה שלוש פעמים ובין השאר בספר הלבן משנת 1922. אתן לכך ביטוי בקרוב גם בבמה זו.
בשיר עצמו, של יוסי גמזו, נפלה טעות בתאריך – כ"ט בנובמבר 1947 לא היה בתש"ז, אלא כבר בתש"ח.
אורי הייטנר