לפי המסורת המוסלמית, מוחמד בן עבדאללה ואמינה – נביא המוסלמים, טען שהקוראן ירד מהשמיים מגילות מגילות שנמסרו לו ע"י המלאך גבריאל. ברור שהטקסט אינו ספרות לוגית, יש בו סתירות, וככל טקסט הוא נתון לפרשנויות רבות.
יש לזכור שטקסט הקוראן משקף תמיד את האינטרסים האישיים והפוליטיים של מוחמד. למשל, כל רכוש היהודים – אדמות, בתים, נשים – שייך למוחמד ולערבים. (סורה 59 פסוק 7. סורה 33 פסוק 27). מוחמד אינו מסתפק בארבע נשים, כפי שמתיר הקוראן לכל מוסלמי. רק הוא באופן אישי, קיבל אישור מאללה-אלוהיו, לקחת נשים ופילגשים ללא הגבלה כרצונו. (סורה 33 פסוק 50. סורה 33פסוק 37). ביניהן נשים שלקח כשלל מהיהודים, צפיה בת ה-17 שבעלה עונה ונרצח, והיא הוכרחה לעבור על גופתו, ולהינשא למוחמד, ואת ריחנה השבויה, שסירבה להינשא לו ולכן הוא שמר אותה רק כשפחת מין, ואף את אשת בנו המאומץ, זייד, שהכריח אותה להיפרד ממנו, ונשאה לאישה. (לכן שם בנו המאומץ, זייד, הוא השם הערבי היחיד שמופיע בקוראן מלבד מוחמד). את שאר הנשים היהודיות והילדים שלקח כשלל מלחמה, מכר מוחמד לעבדות, ועשה בכך כסף רב. בדומה לכך גם שאלת "הארץ הקדושה" – "ארץ ישראל" מושפעת מהאינטרסים הפוליטיים.
הערה חשובה. במובאות בעברית יש להסתמך על התרגום של אורי רובין. בשום פנים אין להסתמך על תרגום הקוראן של שמש, כי הוא בחינת "פרטייטש און פרבעסערט" מעובד ומשופר.
צודק הלל כהן (חדשות בן עזר 799), בקוראן אין מופיעה המילה "ארץ ישראל". לפי הכתוב בקוראן, אללה (אלוהים הערבי-מוסלמי) העניק את הארץ המבורכת והקדושה לעם המעונה הוא "עם בני ישראל".
הנה המקור: (תרגום רובין):

(סורה 5 פסוק 20) משה אמר לבני עמו, בני עמי, זכרו את החסד שנטה לכם אלוהים, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, ובנותנו לכם את אשר לא נתן לאיש משוכני העולמים. בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תסוגו לאחור פן תלכו לאבדון.
(סורה 7 פסוק 137) הנחלנו לבני העם שנרדפו את מזרחה ומערבה של הארץ אשר נָתַנו ברכתנו בה, והתקיים במלואו דברו הטוב של ריבונך על "בני ישראל".

לכן מהפסוקים הללו, משתמע בבירור ששם הארץ הוא "ארץ בני ישראל" (המקור יהושע יא, כב) ודוק: לפי הקוראן אללה (אלוהים הערבי-מוסלמי) לא העניק את הארץ לערבים, ולא לפלישתים שכלל אינם מוזכרים בשמם בקוראן (מוזכר רק גוליית), ומכאן גם שם הארץ איננו "פלשת" (פלסטין), "יבוסיה", או "ערביה". כלומר הצדק גם עם יוסי גמזו.
הפרשנות הערבית-מוסלמית אכן מסבירה שאין היהודים זכאים לארץ שהובטחה להם בגין חטאיהם. היהודים הם קופים וחזירים שיש להשפילם, לענותם, ולהרגם, כתנאי לבוא הגאולה. (סורה 5 פסוק 60, סורה 9 פסוק 29, סורה 7 פסוק 163, חדית' סעיף 7 באמנת החמאס). אבל מעבר לכך, כל ארץ אשר נכבשת על-ידי האסלאם, חייבת להיות אדמת ווקף מוסלמית קדושה, והיא אסורה לבעליה הקודמים.
באירוע לציון יום השנה ה-47 להקמת פת"ח – 9.1.2012, קרא מנחה העצרת: "מלחמתנו עם צאצאי הקופים והחזירים היא מלחמת דת ואמונה. תחי הפת"ח!" והזמין את המופתי הירושלמי (יורשו של חברו של היטלר – מוחמד אל-חוסייני) לבמה.
המופתי, השייח' מוחמד חוסיין, טען שמאז כיבוש הארץ על-ידי החליף עומר, היא אינה שייכת יותר ליהודים בגלל הכיבוש. ומה גורל היהודים? בנאום שטנה גזעני אנטי יהודי הוא ציטט את דברי מוחמד (המופיעים באמנת החמאס סעיף 7), שלפיו התנאי לגאולה הוא השמדת היהודים: "השעה (תחיית המתים) לא תגיע עד שתילחמו ביהודים. היהודי יתחבא מאחורי אבנים או עצים. והאבנים או העצים יקראו: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מאחוריי, בוא והרגהו!' – מלבד עץ הע'רקד (שלא ילשין על היהודים) ולכן אין זה פלא שאתם רואים עצי ע'רקד מקיפים את ההתנחלויות הישראליות..."
http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
דבריו התקבלו במחיאות כפיים סוערות בקרב הקהל הרב של אנשי הפת"ח.
נכון שבניגוד למצע החמאס, השמדת היהודים אינה מופיעה בגלוי במצע הפת"ח (כפי שלא הופיעה במצעו של היטלר) אבל מסתבר שבמטרה הסופית אין כלל הבדל בין שתי התנועות החמאס והפת"ח.

פרשנים מוסלמים התומכים בזכות עם ישראל לארץ ישראל
קיימים גם פרשנים מיספר המכירים בזכותו של עם ישראל לארצו ע"פ הקוראן:
פרופ' חליד מוחמד, יליד דרום אמריקה, למד הלכה איסלאמית קלאסית באוניברסיטה של האימאם מוחמד בן סעוד שבריאד, ערב הסעודית. עשה תואר שני ביהדות ובאיסלאם בקנדה, ולאחר מכן השלים דוקטורט בהלכה איסלאמית באוניברסיטת מקגיל שבקנדה. היום הוא מלמד באוניברסיטת סן דייגו.
לפי פרופ' חליד מוחמד, אללה ציווה את הארץ לבני ישראל והחטא שחטאו לא הפקיע את זכותם על הארץ. מכיוון שמדובר בתקופה של ארבעים שנה בלבד. "הם קיבלו את העונש על חטאיהם - איסור מוגבל בזמן על כניסתם לארץ. זה לא משנה את העיקרון שלפיו הארץ נועדה להם," הוא אומר בתוקף. "הקמת מדינת ישראל היא הביטוי לכך שהיהודים מבקשים לחזור לארצם. מדינת ישראל קמה בזכות 'הג'יהאד היהודי', ומעשי הטרור שמבצעים הפלסטינים בתוך ישראל אינם ג'יהאד משום שזו לא אדמתם." (יואב שטרן "הארץ" 29.11.2004) http://news.walla.co.il/?w=/9/632924
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=978344&forum_id=4639

ביביפוביה – ביביפובים לכו לטיפול!
למרות דברי המופתי הירושלמי של הפת"ח שהבאנו לעיל. ממשיכות "שלושת הוויבערס הפולניות": יחימוביץ', בזו'ז'וביץ', ושמיפיצקי, (קצת הומור) לראות בו פרטנר לשלום. אצלן ואצל רבים אחרים בציבוריות הישראלית חל היפוך תפקידים, ע"פ "השיחדש" האורווליאני: "אוייב הוא ידיד, ידיד הוא אוייב". האוייב האמיתי הוא ביבי.
הגדיל לעשות יצחק צפל ישורון הכותב שביבי עבר חווית אונס לכן הוא בונה לו עולם משלו. תמונת עולמו של ביבי היא פוסט טראומטית, ובגלל זה הוא משכתב את ההיסטוריה. ביבי הוא האוייב האמיתי, ולא הערבים, שלמרות הצהרתם על מטרתם לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים הם רק אויבים מדומים. לכן קורא צפל: "ביבי לך לטיפול!" ("הארץ", 18.12.12)
הסימפטום הבולט למחלת הביביפוביה היא כאשר אנשים פועלים בצורה כזו שלא איכפת להם לפגוע בישראל מבחינה כלכלית וביטחונית, ובלבד שגם ביבי ייפגע. תמות נפשנו עם ביבי.
מומלץ לכל בעלי סינדרום הביביפוביה לגשת לטיפול. יצחק צפל ישורון, לך לטיפול!

ספי רכלבסקי - הסכנה הפשיסטית שנמנעה
לפני הבחירות המקדימות למפלגת העבודה, פורסמה ב"הארץ" מודעת ענק שכותרתה: "ספי רכלבסקי לכנסת, כי לחמורים נמאס". על המודעה חתמו שורה של סלבס תומכי "השמאל הרדיקאלי": גילה אלמגור, חנה מרון, יאיר גרבוז, דוד טרטקובר, נילי מירסקי, אחינועם ניני, ועוד. במודעה נאמר כי מול ההקצנה הדתית, נוכחותו של רכלבסקי בכנסת חיונית "יש צורך ביודע תיאולוגיה מול ההקצנה שהביאה לרצח רבין."
רכלבסקי, העובד כסרסור בורסה (הגדרה של סבתו החלוצה-הציונית-סוציאליסטית (שעליה כתבתי בספרי: על האוטופיה-עלייתה ונפילתה של קבוצת קדושי פינסק) – והמציג עמו סופר, (במודעה הוא תיאולוג) ניסה גם הוא לרכב על גל ההצלחה העיתונאית בפוליטיקה הישראלית. רכלבסקי סבר שמאמריו בעיתון "הארץ", הספוגים בדעות ובביטויים קיצוניים, חלקם ארסיים, נגד כל בעלי התפקידים מקרב אנשי הביטחון, הימין והדת, והשוואתו את חוקי הנישואים הנהוגים בישראל "לחוקי נירנברג", יביאו לו קולות רבים.
דווקא רכלבסקי המאשים את הליכוד בפאשיזם ובגזענות, והמשווה את זמננו לראשית שנות ה-30, פועל בדומה להיטלר ולמוסוליני בשעתם, כאשר הוא קורא לטייסים להפר פקודה להפציץ באיראן, ולמפקדי צה"ל שלא לציית לממשלת ישראל הדמוקרטית: "לרמטכ"ל בני גנץ ולהנהגת צה"ל אין 'אפשרות' לא למלא את השחורה שבפקודות – יש להם חובה שלא למלאה... פקודה כזו אסור לבצע." ("המרמה", "הארץ" 7.8.12)
כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, חייב לומר: עד כאן! על הצבא תמיד להישמע למוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברגע שהצבא לא יציית לממשלה הדמוקרטית, יבוא הסוף על הדמוקרטיה. ברגע שהצבא יחליט לקחת את השלטון, לא יוכל יותר גם רכלבסקי ליהנות מחופש הדיבור.
למרות הקריאה הפשיסטית של ספי רכלבסקי לחיסול הדמוקרטיה הישראלית, הוא קיבל רק 1270 קולות בפריימריז של מפלגת העבודה, והגיע למקום ה-52 בלבד. הדמוקרטיה ניצלה.
מסתבר שאולי בכל זאת עוד נשארו במפלגת העבודה מיספר אנשים השומרים על מורשת יגאל אלון, ויצחק רבין. אולי בכל זאת עוד יש תקוה.

אנטישמיות – עלילות דם אז והיום
אתמול חשתי תדהמה. פנתה אליי סטודנטית עולה מאוקראינה ושאלה אותי: "אתה באמת בטוח שהיהודים לא לוקחים דם של נוצרי לדת שלהם?"
לאחר תדהמה של רגע, כשהבנתי שזו שאלה שנשאלה ברצינות ולא בהומור, אמרתי לה שהיא משקפת בדיוק את האנטישמיות הקלאסית, ושאלתי אותה: "מה את חושבת על זה?"
היא ענתה לי: "אני בהחלט חושבת שזה יכול להיות, כי היהודים הרי שוחטים כבשים לבית המקדש, אז למה שלא ישחטו בני אדם?..."
מסתבר שאין בכוח ההיגיון והקידמה לסתור את האמונה הישנה בעלילות הדם. אני מצרף קטע מהיומן של אימא שלי שנכתב ב- 1927. דבר לא השתנה:

יום   1927  1/III
היום קרה לי מקרה כזה. השיעור הראשון היה אצלנו פנוי. במחלקה הרועשת לימד המורה, ואותנו ציווה לשבת במנוחה. אנחנו ישבנו ודיברנו עם הנערים הנוצרים אודות השיעורים ועוד דברים. והנה פנה אליי נער אחד, שהיה היותר טוב מכל הנערים, ושאל אותי בתמימות – הגידי נא לי ברכה, האמת הדבר שאתם צריכים למצות דם נוצרי? הדברים האלה הכאיבו את ליבי מאד. נוכחתי לדעת, שהעלילה הארורה, שהעלילו עלינו שונאינו זה מכבר, ובעדה יהודים חפים מפשע נענו בהעינויים היותר גדולים, באכזריות גדולה, נשארה עוד לפליטה. ולא נכחד תקוותה. כן, אני חשבתי, שרק בימי ביניים, כאשר החושך שלט מסביב, והשמש לא יכול לחדור מבעד העננים השחורים, כאשר לב האדם היה לב השטן, רק אז יכלה העלילה הבזויה הזאת, למצוא דרך בלב האדם. רק אז, יכלו להאמין שהיהודים, שלהם ניתנה תורת אמת, ולפי דעתה, אפילו אם תימצא טיפת דם בביצה, אז אסור לנו לאכול את הביצה כולה, שהם לחגם היותר נעלה, והמעורר רגשות עדינות, יקחו דם אדם.
נורא הדבר! השמש המאירה לא יכלה לחדור אל הפינות האפלות בלב, החוכמה לא גברה עוד על האיוולת. קשה מאד לשרש מה שנשרש זה מאות שנים. אני עמלתי להוכיח, כמה לא אמיתיים דבריהם, בהביאו להם ראיות מראיות שונות, אבל המה באחת. סיפרו סיפור בדים, ששמעו שאחד סיפר שאת דמו, שנזל מאצבעו לקחו היהודים למצות. מה היה לי כבר לענות על דברים כאלה. אף כי ידעתי שדבריי לא ישרישו את האיוולת הקשורה בליבם, ושבדברי אני זורעת על צחיח סלע, בכל זאת הוכחתי את משוגתם על פניהם, כי ליבי התכווץ בקירבי מכאב, בראותי, ששנאת הגויים ליהודים לא פסקה גם עתה, והיא גרמה להשיקוצים הנבזים המושלכים עלינו. אמנם ניצחתי במו פי, והם לא מצאו מענה, אבל בליבם נשאר החשד. זאת ראיתי על פניהם. ולא אתפלא, כי הלא מימי ילדותם לימדו אותם ככה הוריהם, וכוהניהם, ואיך יוכל היות שהם ישקרו?
מאותו רגע נשנא עליי בית הספר הפולני ביתר שאת, עוד יותר הרגשתי את השנאה המעטרת אותנו. ועוד יותר הרגשתי את הבדידות. אך! מי יתן ואעופה מזה. נפשי תתגעגע להיות בין אחים, להניח את ראשי בחיק שפתי, אבל אלוהים יודע מתי תהיה כדבר הזה...

אהוד: לדעתי עלינו לשנות את צורת התגובה להאשמות מסוג אלה, החוזרות ונשנות גם בימינו, ולענות לגויים כך:
"כן. אנחנו היהודים חוטפים ילדים נוצריים וגם מוסלמיים ולאחר ששוחטים אותם, כמו שערביי חברון שחטו את היהודים שלהם במאורעות 1929 – אנחנו משתמשים בדמם לאפיית המצות שלנו. וכמוסבר ב'פרוטוקולים של זקני ציון', אנחנו מאורגנים היטב, ויכולים לשחוט אויבים שלנו בכל מקום בעולם – לחטוף את ילדיהם הרכים ולהשתמש בדמם לפולחן הדתי שלנו. אנחנו היהודים מערים מנות מדם השחוטים שלכם – לא רק לאפיית המצות אלא גם לחיילים ולחיילות שמפעילים את מערכות כיפת ברזל ולטייסים שיוצאים להפציץ בתי ספר ומסגדים של מוסלמים – ואשר בבוא היום ימריאו, מחוזקים במנות הדם של הילדים הנוצריים והמוסלמיים ששחטנו – להפציץ את התשלובת הגרעינית של איראן! כדאי לכם מאוד להיזהר מאיתנו כי כאמור אנחנו שוחטים ילדים, וההוכחה לכך היא שיש לנו אחוז יחסי כה גדול בין מקבלי פרס נובל!"