כראוי לאחד הלילות הקרים של העונה, אתמול, בתל אביב, 8 מעלות בחוץ, רוח חזקה ופרצי גשם מדי פעם, החליטה המסתורית שזה הערב המתאים ביותר לצאת לסרט בקולנוע "גת", שהוא, אגב, האולם הגדול האחרון בתל אביב מבתי הקולנוע של פעם. לא ידעתי אפילו לאיזה סרט אני הולך, עד שהגענו לשבת באולם המחומם, ומאחר ושם הסרט אינו מופיע בפתיחה, שום כותרות לא מופיעות בה – ישר הסרט, הסתכלנו בכרטיס וראיתי ששם הסרט "אופטימיות היא שם המשחק".

ניתנה האמת להיאמר שתחילה השתעממתי קצת, אף כי השחקנים מצויינים: ברדלי קופר בתפקיד פט סוליטן, מורה צעיר להיסטוריה שתפס את אשתו, המורה לספרות, בוגדת בו, יצא מדעתו, ועכשיו לראשונה, עדיין פסיכי, הוא משוחרר על תנאי מבית המשוגעים ומתאכסן אצל הוריו. אביו בסרט הוא רוברט דה נירו, והוא מכור להימורים בספורט.

עד מהרה נרקם רומאן מרתק ועז בין פט לבין טיפאני, היא השחקנית המקסימה ג'ניפר לוראנס, שגם לה יש בסרט חבילה רצינית של מופרעות משל עצמה. השניים מגישים דואט מילולי מצויין שגם מתבטא בסוף בדואט ממש בתחרות ריקודים. הבמאי הוא דייוויד או ראסל והסרט משנת 2012.

מה נוסיף ומה נאמר, השעתיים של הסרט האמריקאי-מאוד חולפות מהר מאוד, מה עוד שככל שהוא נמשך הוא פחות משעמם, ולקראת הסוף, ה"הפי אנד", כמובן, הוא נעשה ממש מותח לפי מיטב המסורת ההוליבודית.

כמו שיש "סרט קיץ" ככה יש גם כנראה "סרט חורף". נעים לחזור הביתה, להפעיל תנור חימום ולשקוע במיטה חמה כאשר בחוץ משתולל חורף אמיתי. רק באוסטרליה, עם ארבעים מעלות חום, והשריפות, ודאי חם ונעים עכשיו יותר – ואין להם את ביבי שיזעיק סופר-טאנקר משמיים, כי ראש הממשלה שלהם היא אישה, ונשים, כמו שאמר יובל סמו באוזני ציפי לבני בתוכנית האחרונה של "ארץ נהדרת", יודעות לעשות כל דבר כמו הגברים – רק פחות טוב!