"כלה" – ספר מצויין

קשה לכנות את ספרה של אורה אחימאיר בשם "רומאן" כי הוא אינו סיפור בידיוני אלא מחקר היסטורי-ספרותי-אישי מאוד, מרגש ומרתק, שכל החלקים המרכיבים אותו, גם אלה שהיו חסרים לפסיפס של העדויות הישירות ושוחזרו על פי מקורות אחרים – מצטרפים לשלמות אחת שתופסת את הקורא ומקנה לספר מידה של אמינות חזקה יותר מאשר להרבה ספרים בידיוניים, רומאנים, אבל התוצאה הסופית היא שהספר הוא רומאן. בהחלט רומאן. אף כי ספק אם המחברת, שנתנה בו את כל חייה וחיי משפחתה, תוכל אי-פעם לכתוב רומאן נוסף שישווה לו בעוצמתו, באמיתותו וברוחב-יריעתו. יש משהו מאוד חד-פעמי בספר.

גיבורת הספר היא חיה, אימה של אורה, נערה צפתית אדוקה שהתאהבה בשוטר יהודי-בריטי בעיר, דוד, נישאה לו לאחר התנגדות ממושכת של בני-משפחתה האדוקים, וארבעה ימים לאחר החתונה, כאשר דוד יצא לראשונה מחדרם לרחוב בכוונה להגיע לתחנת המשטרה, הוא נרצח בידי ערבים. זה קרה בשנת המאורעות 1938.

לאחר שנים אחדות מגיעה חיה האלמנה הצעירה לירושלים, שם היא פוגשת את עזריאל-שאול הנושא אותה לאישה והם מולידים שתי בנות ובן. חייה קצרים, וזמן לא רב לאחר לידתו של בן הזקונים, היא מתה במחלה.

סיפור בעלה הראשון של אימה נודע לאורה במאוחר, וגורם לה לצאת במסע חיפושים עוצר נשימה, או כפי שחיים באר מאפיין אותו, בעטיפה מאחור:

"בניסיון לפתח סוד משפחתי אפוף מסתורין יוצאת אורה אחיאמיר למסע גילוי אמיץ שבמהלכו היא מסירה צעיף אחר צעיף מעל דמותה כובשת הלב של אימה – צעירה גלילית שחייה הקצרים עברו עליה בצפת עיר המקובלים ובירושלים המנדטורת. 'כלה' משלה סיפור עלילה דוקומנטארי מרתק ורומן פסיכולוגי רגיש שבמרכזו עומדים היחסים רווי הרגש והגעגועים בין בת לאימה האבודה."

הספר ראוי לכל השבחים שבהם עיטרוהו ומומלץ מאוד לקריאה, בייחוד לאלה שההווייה הארצישראלית של צפת ושל ירושלים בשנות המנדט קוסמת להם ומסקרנת אותם. יש בספר פרקים שאינך יכול להיות אדיש להם, כמו המסע של חיה האלמנה הצעירה עם אביה מוישה-יידע הצפתי לעיירת הולדתו של בעלה המת דוד קראוס, באויהל שבהונגריה, ערב מלחמת העולם השנייה, וזאת כדי לחבל חליצה מאחיו הצעיר של דוד, ארנו, שכבר חגג בר מצווה, ובעוד שנים אחדות הוא עתיד להיספות עם כל משפחתו בשואה.

לפעמים אתה עומד נדהם – עברו רק מעט מאוד שנים מאז החלה העלייה הראשונה, פתח-תקווה נוסדה ב-1878, שנת ייסודה של אריזונה, והיה לפניה בארץ "היישוב הישן" בארבע ערי הקודש, צפת, טבריה, חברון וירושלים, ובשנת ייסוד המדינה היו כאן רק כשש מאות אלף יהודים – ובכל זאת איזו יצירה עצומה בכל תחומי החיים הפיקו כאן, בעברית, השנים האלה! – ומה היא לעומת כל אלה, עם כל הכבוד – אריזונה! – הלא צמחה כאן תרבות מדהימה – בזמר, בפרוזה, בשירה, באמנות, בתיאטרון, בקולנוע, בהיסטוריה הארצישראלית, במדע, בבניין, בביטחון, ובמה לא? וזה לא נגמר! – נדמה לך שאין כבר מה לחדש, שהכול נכתב ונאמר, ופתאום בא ספר אותנטי כמו "כלה" של אורה אחימאיר, ומוכיח שלעבר, כמו שגרשם שלום לימד אותנו – יש מימד אוטופי כמו לעתיד, כי טרם נחשפו וטרם סופרו כל מקורותיו וקורותיו.