לאחר התלבטויות רבות, ובדרך של אלימינציה, ובהחלטה שבכל זאת אסור לי לוותר על ההשתתפות בבחירות, החלטתי, ללא אשליות מופרזות – לתת את קולי לרשימתו של יאיר לפיד – בין השאר משום שהוא צאצא של משפחות הונגריות משני הצדדים וגם כתב ספר יפה וחשוב מאוד מזיכרונות חיי אביו יוסף טומי לפיד. [ציטוט מהגיליונות האחרונים].
ועכשיו, לאחר הישגיו בבחירות, אני שמח שהיה לי שכל לתת כאן גם ביטוי פומבי לתמיכתי בו, ונדמה לי שחוץ מאימא שלו הייתי כמעט הסופר היחיד שתמך בו [למעט רוני סומק ורות ירדני כץ] – אבל בזכות היותי סופר נידח זה לא הזיק לו, כשם שהזיקה לגברת שלי יחימוביץ', למר מירב מיכאלי ("הציבור חושבת") ולגברת זהבה גלאון – התמיכה האוטומטית בהן מצד עדר הסופרים החשובים והקונפורמיסטים שלנו, שחותמים שוב ושוב על מודעות תמיכה פאתטיות שאחרים מימנו עבורם.
ומוזר שאיש אינו שואל, גם לא בתקשורת את אחת השאלות החשובות לעתידנו – האם ימשיך ברק לכהן כשר-הביטחון, שזה מה שנראה לנו חשוב וחיוני מאין כמוהו לישראל!