על ספרו של אלברטו טורס בלנדינה
"דברים שאף פעם לא יקרו בטוקיו"
כתר 2012, 170 עמ'
סופרים רבים משוכנעים שעל מנת ששרשרת סיפורים תיראה לקוראים "טבעית", עליהם ליצור מסגרת המכילה בצורה הגיונית את כל המספרים ואת כל המסופר. בדרך זאת נקטו סופרים לא מעטים, ביניהם ג'ובני בוקצ'ו (שבעה גברים ושלוש גברות מתכנסים בטירה מפחד המגיפה שפרצה בעיר, וכדי לשעשע עצמם הם מספרים סיפורים כל אחד בתורו) וג'פרי צ'וסר (קבוצת צליינים חונים באכסניות שונות, ובדרך כל אחד נדרש לספר סיפור), וכך נהג גם הסופר היהודי רוסי במאה העשרים איליה אהרנבורג בספרו המפורסם "שלוש עשרה המקטרות", כשכל מקטרת הקשורה במחבר יודעת לספר סיפור. ואלו רק שלוש דוגמאות מתוך רבות.
המסגרת שבחר המחבר שלנו היא בהחלט מעניינת, אבל צריך להודות שלא תמיד משכנעת: המספר הוא עובד ניקיון באחד משדות התעופה של ספרד, טיפוס חברותי מאוד, בעל חוש הומור, שנטפל לכל נוסע, משנורר מכל אחד רק סיגריה אחת, כי הוא בעצם לא מעשן, מנחש לאן הוא טס ומספר לו סיפור מקורותיו של שדה התעופה. האיש שמעולם לא טס לשום מקום, יודע לספר לנוסעים בפרוטרוט מה קורה בארץ שהם עומדים לטוס אליה.
זה די מתקבל על הדעת, כי בוודאי הגיעו לידיו מדריכים שונים של חברות תעופה, ובהם הלל ושבח על היעד הנבחר. אלא שעל פניו נראה עובד הניקיון סלבדור פואֶנסנטָה משכיל מדי – על פי קורות חייו, עליהן הוא חוזר מדי פעם בווידויו בפני שומעיו, הקריירה שלו בנויה ממספר שנים כמכונאי במוסך, וכעשרים שנה כעובד ניקיון בשדה התעופה. אשר על כן הבקיאות שלו ב"דון קישוט" ו"מדם בוברי", באוטופיות, בשירת בנות הים לאודיסאוס ובסיפורו של איקרוס, ב"Les Fleurs du Mal" (בצרפתית!) של בודלר, ב"המלט" ו"רומיאו ויוליה" – הבקיאות הזאת נראית על פניה מוגזמת. הוא יודע מי הם איטלו קלווינו וז'אן פיאז'ה, מצטט את אוסקר ויילד, ויודע שדרקולה הוא הנסיך ולד צפש, ושמעולם לא דרכה רגלו במצודת בראן המיוחסת לו (עמ' 9, 15, 25, 42, 62, 67, 73, 105, 143, 144, 170). והרי היה כל כך קל להימנע מתקלה זאת אילו ציין המחבר שסלבדור הוא בעצם סטודנט נצחי שמפרנס עצמו מעבודות מזדמנות, כגון עבודת ניקיון בשדה התעופה, ואז הקורא לא היה מתפלא להשכלתו החובקת עולם.
אבל צריך להודות שסיפוריו של סלבדור הם מיוחדים במינם, וחלקם פנטסטיים למדיי. הקורא מתקשה לנחש מה אמת בדבריו של סלבדור ומה בדייה גמורה. סלבדור נטפל, כאמור, לנוסעים, מספר להם סיפורים בעת ההמתנה למטוס, ולעיתים הוא חייב לקטוע סיפור באמצע, כי הנוסע נקרא לעלות למטוס, או משום שהוא רואה מרחוק את הבוס שלו, ולא נאה שעובד הניקיון ייתפס כמי שמשתמט מעבודה. אך אין דאגה, המשך הסיפור איננו נמנע מהקורא – בפגישה נוספת עם אותו נוסע, או בפגישה עם נוסע אחר, הוא ממשיך את הסיפור, ומעניק לו נופך חדש.
מסתבר שקורותיו של סלבדור עצמו ראויים להיספר: הוא היה תלמיד גרוע, והתאהב בלאונור, התלמידה היפה והמוצלחת ביותר בכיתה, ולמרבה התמיהה היא נענית ונישאת לו. היתה ביניהם אהבה גדולה, אך לא הביאו ילדים לעולם, וגם אסון פקד אותו, ולאונור האהובה נפטרה. הוא חושק מאוד בחואנה בעלת החמוקיים, העובדת גם כן בשדה התעופה, אך יודע שבגילו המתקדם לא ראוי לו לחזר אחריה, הגם שהיא ללא בן זוג, כי בעלה נטש אותה לטובתה של מאהבת המתגוררת בצ'ילה. למרות גילו המתקדם הוא חווה גם הרפתקאות מסעירות: אישה יפהפייה מביטה אליו מגבו וטועה לחשוב שהוא הגבר שנטש אותה למען אישה אחרת, והוא בא עתה לפייס אותה. היא מאוכזבת כשהיא רואה את הצד הקדמי של סלבדור, ואף-על-פי-כן, היא מבקשת מסלבדור לשמש בלילה אחד במקום אותו גבר נערץ ומסתורי. הוא ממלא את משאלתה, אך היא גם דורשת ממנו להתנצל (על נטישתו של ההוא) ולהשפיל את עצמו.
רוב הסיפורים, שאת תמציתם אביא להלן, מסופרים בספר בהמשכים. כך הוא סיפורו של אדוארדו חואֶסם, שמילדות חש טינה לכל עוול שקורה בעולם, הוא נוקם בילדים שמתעללים בילד מפגר, הוא נוקם בסוחר שמוכר לאימו מצלמה מקולקלת, נוקם ביושב ראש ועד בניין שמסרב להקל לזוג צעיר, הורים לילדים, ומתנגד לבנות מעלית בבניין. הנקמות שלו הן איומות (את הפרטים אשאיר לקורא הסקרן), ובאיזה שלב הוא מחליט שכל האנושות נדונה לכלייה. הוא נוסע להודו ולנפאל בתקווה למצוא שם אנשים עם השקפת עולם הומניסטית, ובסופו של דבר הוא קונה תינוקת נפאלית ומבקש לעצב אותה לפי השקפתו ולהפוך אותה לבת זוגו האידיאלית. כשבת זוגו זו נפטרת לאחר לידת בנם, הוא מחליט שצריך להביא סוף לאנושות המסואבת הזאת – הוא עולה על גג וצולף משם באנשים. המשטרה מנסה להרגיע אותו, ולבסוף יורים בו והורגים אותו. בנו נשאר אצל אימו, שאין לה מושג מה עלה בגורלו של בנה.
סלבדור מספר את סיפורו של המשורר הפיני יוּסי לַטוואלה, שלפי הכרוניקה של שדה התעופה הוא נפטר על אחד הספסלים שלו, וארבעה ימים חשבו שהוא רק ישן על הספסל. המשורר הזה התפרסם בספר שירים ארוטי שכתב לילדה בת שלוש-עשרה בשם מיה הַקָאלָה. מותו הֶאֱדיר את פרסומו. אבל סלבדור יודע את הסוד האמיתי של המשורר הפיני – ובכן, הוא לא פיני, ולא מת, ומיה איננה בת שלוש-עשרה: חבר של סלבדור בשם פאו בלדריק, כתב שירים שאף הוצאה לא היתה מוכנה לפרסם. בעקבות כך הוא בנה לעצמו זהות של משורר פיני המאוהב בילדה, ואשר מת בשדה התעופה. מיה היא בעצם בחורה מולטית שקיבלה מכה בראש בשירותים של המטוס בזמן הנחיתה, ובעקבות כך היא מאבדת את הזיכרון. פאו נותן לה חסות, ומחליט להמציא לה קורות ומשפחה, ואף מכין לה אלבום של ילדותה ושל הוריה. הוא מעניק לה את השם מיה, אלא שזו אינה מוכנה לחיות עם השקר ונוטשת אותו. בהמשך מסתבר שקורות החיים שהמציא לה חופפות למציאות. בעקבות זאת מיה מחפשת אחריו, אך הוא נעלם.
סיפור מוזר אחר הוא סיפורו של דומניגו מיליון, בחור שמנמן, שפוט של אימו, שטס אליה כל סוף שבוע. בחורה עסיסית מתיישבת על ידו, מספרת לו את קורות חייו, ומציעה את עצמה שימלא עימה את כל המשאלות שנראו לו בלתי אפשריות. מסתבר שהבחורה היא סוכנת של מועדון המציע מילוי משאלות תמורת תשלום חודשי אסטרונומי. המועדון יודע עליו הכול, ומוכן לעשות הכול כדי שמשאלותיו הכמוסות ביותר תתממשנה. הוא מגלה לתדהמתו, שאימו השפיטה[?] אותו באמצעות המועדון הזה, וכי כאשר איבד את בתוליו עם בת כיתתו – היתה זאת מתנת יום הולדת שחבר שלו העניק לו באמצעות המועדון הזה. כן, גם השכן והשכנה הם לקוחות נאמנים של המועדון.
רוברטו האיטלקי היה מאוהב ברוסליה היפה מהקפיטריה, אבל היא איננה מעוניינת בו. הוא מתחפש לפאולו פורנָרו, מאהב לטיני שחוויותיו חובקות עולם, והיא מתאהבת בו נואשות. כדי לפצות את רוברטו על אהבתה החדשה, היא מציעה עצמה באי-מייל בשם לונה שתהיה חברה של רוברטו. החבילה, כמובן, מתפרקת כאשר כל הארבעה היו אמורים להיפגש, ולפגישה הגיעו כמצופה רק רוסליה ורוברטו. לונה ופאולו הדמיוניים הבריזו...
פרופסור קרלוס חֶנובָה נתן לסטודנט הבטלן חיימֶה סנטיסָטָב את הציון 3. למחרת מגיעה בחורה אדמונית, שהספרדית בפיה עילגת, ומבקשת לשכב עמו ובשכר זה יעניק לחיימה ציון מצוין. הפרופסור דוחה את הבחורה ודורש חקירה בנדון. מסתבר שיש אתר באינטרנט שמתמחה בחילופי בקשות. חיימה ביקש שיהיה לו ציון מצוין, והאתר שלח את הבחורה למרצה. קרלוס, הסובל מדיכאון עמוק, מבקש מהאתר שיהרגו אותו, וכדי שימלאו את בקשתו, הוא צריך למלא בקשה של מישהו מטקסס שמבקש לנקום בבחורה שמנה. הנקמה היא נוראה, ולא אגלה אותה כאן, אלא שבינתיים קרלוס חוזר בו מרצונו למות, והוא נתקף פחד שאו טו טו יבואו להרוג אותו, והוא מסתגר בשירותים של שדה התעופה.
הבאתי כאן דוגמאות מהספר של הסיפורים המוזרים, ויש להודות, מעניינים – שבקובץ שלפנינו. בסוף הספר מדבר מרסלו קלבו, מחליפו של סלבדור בניקיון שדה התעופה, והוא מרעיף שבחים על סלבדור, אולי כדי לחזק אצל הקורא את האהדה לגיבור הראשי של הספר, ולטעמי, זאת תחבולה שקופה מדיי, ואפשר היה לוותר עליה.
מכל מקום, הספר מיוחד בשילוב שבין הריאלי ובין הפנטסטי, והנאה בהחלט מובטחת לקורא.