של הארווּד, פולנסקי, טום קורטני ומגי סמית
אל תתייחסו לדבריהם של מבקרי סרטים עייפים וקצת מרושעים. רוצו לראות את הסרט "קווארטט" בכיכובה של מגי סמית, בבימויו של דסטין הופמן, לפי המחזה של רונאלד הארווד שהועלה בשעתו בהצלחה רבה גם אצלנו על בימת תיאטרון "הבימה" בשם "יום הולדת לג'וזפה [ורדי]".
זהו סרט רגיש, נהדר, מלא בשחקנים מבוגרים השובים את הלב, בנוף אנגלי כפרי חלומי, בהומור דק, במשחק מעולה של כל המשתתפים. בקיצור – אל תחמיצו את הסרט. והרבה תודה מגיעה לשני היהודים, דסטין הופמן ורונלד הארווד (שכתב את התסריט לסרט הזה על פי המחזה שלו, וגם זכה בשעתו באוסקאר על התסריט ל"פסנתרן" שביים יהודי אחר, רומאן פולנסקי).
בגוגול אני מוצא כי "יום הולדת לג'וזפה" הועלה ב"הבימה" בשנת 2001. בתפקיד ססלי רובסון שיחקה ליא קניג (בילי קונולי בסרט), בתפקיד רג'ינאלד פאג'ט – שלמה בר-שביט (טום קורטני בסרט), וילפרד בונד – אברהם מור (מייקל גמבון בסרט), וג'יין הורטון, שאותה מגלמת בסרט מגי סמית – היתה מרים זוהר. כאשר היינו באנגליה בשנת 2003 זכינו לראות את קורטני בהצגת יחיד "Pretending To Be Me" המבוססת על יצירתו ומכתביו של המשורר פיליפ לארקין ב"קומדי תיאטר" בווסט אנד שבלונדון.

ביומני אני מוצא:
11.10.01. תל-אביב. יום חמישי. בערב אנחנו הולכים להצגת "יום הולדת לג'וזפה" של ידידנו רונאלד הארווד בתיאטרון הקאמרי[?] באולם אוהל שם המחודש. במקור שם ההצגה "קוארטט". לאחר ההצגה אני גם שולח לו אי-מייל, לאחר שבדיוק קיבלתי ממנו אי-מייל על כך שהצגתו האחרונה, "המרתו של מאהלר" זכתה לביקורות גרועות מאוד.
ההצגה מאוד יפה. משתתפים בה מרים זוהר, ליא קניג, שלמה בר-שביט ואברהם מור, ויחד הם יוצרים באמת קווארטט נהדר וחכם ונוגע ללב אם כי תמיד בקורט של שעשוע ולא באמת נוגע ללב. לא טראגי.
ססילי, שמשחקת אותה ליא קניג, נוהגת להזכיר כל פעם את קאראצ'י ששם גדלה בתור בת של קולונל בריטי. במערכה השנייה, כאשר פותחים את ארגז התלבושות לסצינה מתוך "ריגולטו" שהם אמורים לבצע, היא אומרת: "מעניין מאיפה באו הבגדים האלה?" ואז אחד מהקהל צעק לה מהשורות הראשונות באופן ספונטאני: "מקאראצ'י!" – והיא לא התבלבלה ועל המקום אמרה: "לא! מניו-דלהי!" וככה, בחצי-חיוך, המשיכה לאלתר בשפת הגוף וכך גם השחקנים האחרים במשך שניות אחדות, וראו שהם משתדלים שלא להתפוצץ מצחוק! – זה היה קטע. תיארתי אותו באנגלית לרוני והוא ענה די מהר שממש אהב את המכתב שלי ובייחוד את הקטע על קאראצ'י!
ה-10 באוקטובר הוא יום ההולדת ה-188 של ורדי, ואנחנו פיספסנו אותו ביום אחד.
כל אחת מארבע הדמויות מחפה על חסר, על משהו ששונה לגמרי מהתדמית החיצונית שלה, וכל זה מתוזמר היטב ולא משעמם לרגע. עם זאת, יש לי הרגשה שהעולם של הארווד הוא עולם חסר לוקאליות. אולי זה מאוד יהודי. מקורו בדרום-אפריקה, למשפחה ליטאית שהיגרה לשם. אך לא רואים אצלו את שורשיו היהודיים, והאמנות היא העולם שבו חיים גיבוריו. כך גם בסרטו "המלביש" וכך במחזהו הלפני-אחרון, "המנצח", על מנצח הגרמני פויכטוואנגלר.