את דבריו של אורי הייטנר אני קורא תמיד בעניין רב. כמעט תמיד אני רואה איתו עין בעין ומזדהה עם דבריו. אני גם מעריך את פעולתו למען מה שהוא קורא "התחדשות יהודית" (למרות שהייתי מעדיף לקרא לזה לא "התחדשות" אלא "התעמקות" ביהדות). אבל במאמרו "התחדשות יהודית – הלכה למעשה" (גיליון 824) עושה הייטנר טעות חמורה. הוא כותב:
"אני רואה ערך מיוחד בהנחלת מורשת השואה לנערים הערביים. אין זו מצוות 'והגדת לבנך', אך זו מצווה של חשיפת המגזר הערבי לסיפור השואה, בתקווה שהנערים יידעו להעביר הלאה את המסר הזה."
הייטנר עושה כאן טעות עובדתית, טעות מוסרית, והחמור מכל טעות דידקטית חינוכית.
כשמדברים על מורשת (ירושה) הכוונה למורשת אבות, מורשת דתית, מורשת תרבותית, מורשת מוסרית. לשואה אין מורשת ואין אפשרות להנחיל אותה. אפשר להנחיל ידע היסטורי על השואה, אפשר ללמד על השואה, אבל אין לה מורשת. כשם שאין "מורשת" לחיסול היהודים ע"י חמלניצקי, או ע"י מוחמד. קיימת למשל מורשת הומניסטית הרואה את השואה כמאורע שמהווה שיא של רוע אנושי, ובה בעת קיימת מורשת גזענית הרואה בשואה מופת חיובי שיש להמשיכו.
אפשר לדבר על זיכרון השואה, או על זיכרון מלחמת השחרור, אבל לא על מורשת השואה, או מורשת מלחמת השחרור.
מעבר לטעות העובדתית והמוסרית של הייטנר יש כאן טעות דידקטית חינוכית קשה. מהו המסר שאותו מקבלים הערבים מהנחלת מורשת השואה אותה רוצה להעביר הייטנר? בניגוד לתקוותו, המסר אותו מקבלים הערבים מהלימוד על השואה הוא, שהיהודים עושים לערבים בדיוק מה שעשו להם הגרמנים. את המסקנה הזו הם תמיד חוזרים ומביעים בריש גלי.
הסיבה ברורה. בעוד שלשואה אין מורשת, לגזענות המוסלמית האנטי-יהודית יש מורשת רבת שנים. המורשת האנטי-יהודית של האיסלם, רואה בשואת יהודי ערב מופת מוסרי:
כך לדוגמא, בנאום שטנה גזעני אנטי-יהודי, המופתי של הפת"ח, השייח' מוחמד חוסיין, מצטט את דברי מוחמד (המופיעים באמנת החמאס סעיף 7), שלפיו התנאי לגאולה הוא השמדת היהודים בני הקופים והחזירים:
http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
דבריו התקבלו במחיאות כפיים סוערות בקרב הקהל הרב של אנשי הפת"ח.
שואת יהודי ערב משמשת עד היום כמופת מוסרי כאשר הערבים בכל העולם, גם ערביי ישראל, קוראים בהפגנותיהם: "ח'ייבַּר ח'ייבַּר, יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב!"
http://www.youtube.com/watch?v=IAbI-DPXgEI&feature=player_embedded
מכאן, ש"הנחלת מורשת השואה" (שואת יהודי אירופה) אינה מסייעת כלל במאבק נגד הגזענות הערבית-מוסלמית, אלא דווקא תורמת לה. (היהודים הרי דומים לנאצים...)
מהבחינה המוסרית והדידקטית יש לעסוק עם ערבים-מוסלמים אך ורק בהנחלת ידע על שואת יהודי ערב.
מניסיון אישי, בניגוד לצפוי העיסוק בשואת יהודי אירופה מגדיל את העוינות נגד היהודים ואילו העיסוק ב"שואת יהודי ערב", (דבריו של מוחמד, ומעשיו נגד היהודים), מקטין דווקא את העוינות, כי רק אז נוכחים הערבים-המוסלמים שהגזענות אינה נמצאת רק בצד היהודי אלא גם בצידם.

פרנסה חדשה הוראת השואה לערבים
לימוד השואה לערבים הוא בכלל טרנד חדש בארץ. אנשים רבים מוצאים בכך גם פרנסה טובה. למשל, דודו אמיתי מגבעת חביבה שאינו מצליח למצוא ולו ערבי אחד מערביי הדו-קיום של גבעת חביבה שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס סעיף 7, שלפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות, ולא מופת מוסרי, מתנאה בכך שהוא מנחיל במוסדו את השואה לערבים, והוא כמובן גם מגייס כספים למטרה זו... אז מה אפוא הואילה אותה "הנחלת השואה בגבעת חביבה"?
גם איילה צודיקר מנהלת תחום ייעוץ ופרויקטים ברשת עמל מצאה פרנסה חדשה. צודיקר מארגנת משלחות של תלמידים ערבים למחנות ההשמדה בפולניה.
ההיגיון החינוכי של צודיקר הוא מעניין. מטרת המסע המשותף של תלמידים יהודים וערבים לאושוויץ לדידה, אינו מיועד לשינוי התודעה הערבית, אלא דווקא מיועד לשינוי תודעת התלמידים היהודים. בראיון לעיתון "קשר עין", היא כותבת: "עם שלא מכיר בסבלו של עם אחר לא יכול לבקש אמפתיה והבנה לסבלו שלו." לדידה של צודיקר (הצדקנית?), מטרת ביקור היהודים באושוויץ היא הכרתם בסבלם של הערבים... הנה ההתאמה המושלמת לתובנה החינוכית שתמיד מסיקים הערבים מלימוד השואה: "היהודים הם שעושים לערבים מה שעשו להם באושוויץ..."
ועוד דבר מעניין. בהשפעת "מורשת" גבלס, ז'דנוב, (או אולי מלך מרוקו), מר שלמה מויאל, עורך העיתון "קשר עין", שמפרסם את "תורתה החינוכית, של צודיקר – מבטל את חופש הדיבור, ואינו מתיר לפרסם אפילו מילה אחת בעיתונו על "שואת יהודי ערב".

הסרת מועמדותו של פרופסור עליאן אלקרינאוי
להדלקת הלפיד ביום העצמאות
פרופסור עליאן אלקרינאוי מהמחלקה לעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בן גוריון עשה תקדים היסטורי במדינת ישראל כאשר לראשונה התמנה ערבי-מוסלמי לתפקיד נשיא מכללת אחווה. מרכז ההסברה בחר בו השנה להדליק את הלפיד ביום העצמאות. למרבה הצער פרופ' אליקרינאוי מסרב לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס סעיף 7, שלפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות, ולא מופת מוסרי. אשר על כן הוא אינו מתאים להדליק לפיד ביום העצמאות של העם היהודי. לכן יש להסיר את מועמדותו.

מלחמה באלימות הגזענית היהודית
אנחנו עדים בתקופה האחרונה למעשי אלימות של נוער יהודי כלפי ערבים, אלימות הנובעת ממניעים גזעניים.
יש לגנות כל גילוי אלימות בכלל, ועל אחת כמה וכמה אלימות גזענית. את האשמים יש להעניש בכל חומרת הדין.
הדרך הפחות יעילה להיאבק בגזענות היהודית היא להכיל את המושג גזענות רק על היהודים. גזענות היא גזענות היא גזענות ומשותפת לכולם. רק מאבק כולל נגדה יביא להצלחה.
למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי אחד שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס סעיף 7 – שלפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי.
אנחנו עדיין מחפשים ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אם אתם מכירים כזה אנא הודיעונו.