מכל סדרי הפסח שחוויתי מימיי, אחד אני נוצר בלבי כסדר אותו לא אשכח, כאחד מרגעי השיא של חיי. אם עליי לבחור רגע אחד, המבטא בעבורי את תמצית ההוויה האורטלית, אבחר בסדר הפסח שערך קיבוץ אורטל בגן הוורדים בירושלים, ערב פסח תשנ"ג 1993.
היה זה בעיצומו של המאבק על הגולן. כותרות העיתונים תיארו את ההסכם העומד להיחתם עם אסד בתוך ימים או שבועות. מידי יום הופיעה בעיתון אחר גירסה אחרת של מפת הנסיגה. דומה היה שכל מפעל חיינו עומד על סף עקירה וחורבן.
עוד רבות יסופר על התנערותם של תושבי הגולן; על כושר העמידה שגילינו בעשור של מאבק, שהסתיים בניצחוננו. מקומה של אורטל במאבק הזה היה ייחודי.
ביום ב' 22.7.92, יום לפני הבחירות, פתח יצחק רבין את הסיור המסכם של מסע הבחירות שלו, בקיבוץ אורטל. הוא בחר לפתוח את הסיור באורטל, על מנת לבטא בכך את מחויבותו הברורה להתיישבות בגולן. בביקורו באורטל חזר רבין על דברים שאמר חודש קודם לכן, בעצרת לציון 25 שנה להתיישבות בגולן – שנסיגה מן הגולן פירושה הפקרת ביטחון ישראל, ושהוא מחויב לשמירה על הגולן, לחיזוק ההתיישבות בה ולפיתוחה. דבריו היו חד משמעיים – אם הוא יבחר לראשות הממשלה, הוא יראה כמטרה עליונה את השמירה על הגולן כאזור ישראלי פורח.
הוא שיכנע אותנו בכנותו. כמו רוב אזרחי ישראל, כמו רוב תושבי הגולן, כך גם רוב מוחלט של חברי אורטל נתנו לו את קולו.
חודשיים לאחר מכן, בספטמבר 92', התכנסנו, חברי אורטל, לאסיפת חירום רבת משתתפים בחדר האוכל, כדי לדון בסכנה הקיומית שנחתה עלינו. היתה זו האסיפה הראשונה מני רבות בנדון, באותן שנים. האווירה היתה קשה, אך האמירה שיצאה ממנה היתה נחושה – אמירה ברורה אודות מחויבותנו למאבק לשמירה על הגולן בריבונות ישראלית. הוחלט שאורטל תיטול חלק פעיל במאבק של ועד יישובי הגולן ושאורטל תבצע פעולות ייחודיות שלה. הוחלט שאורטל ממשיכה לחיות, לבנות, לנטוע ולנהל את חייה כרגיל, ואינה עוסקת בהיערכות לעקירה. נבחר צוות פעולה, שיוציא לפועל את ההחלטות ויוביל את ההתמודדות של אורטל עם המצב. הרכב הצוות היה המנהיגות הפורמלית והבלתי פורמלית של אורטל, והוא כלל את כל המזכירים ומרכזי המשק בעבר ובהווה.
לא אתאר כאן את כל הפעולות של אורטל באותם ימים. אציין רק, שלאורך כל שנות המאבק הלכנו לאור אותם עקרונות שנקבעו באסיפה הראשונה. לאור העקרונות האלה פעל הצוות, והעקרונות הללו אושררו פעם אחר פעם באסיפות רבות משתתפים שערכנו בנושא.
הסדר בגן הוורדים, וכך גם חגיגת הביכורים שערכנו בגני יהושע בת"א בשבועות תשנ"ד 1994, היה בעיניי גולת הכותרת של המאבק האורטלי. היה במבצע הזה שילוב של אמירה פוליטית ברורה – התנגדות לנסיגה, עם הצגת היופי שבהוויית החיים שאורטל מבטאת: היחד, השותפות, התרבות הקיבוצית. היתה זו מעין התרסה – המנגינה הזו היא תמצית הציונות, ואת המנגינה הזאת אסור להפסיק; אי אפשר להפסיק.
בפסח עלינו לירושלים, כמעט כל החברים והילדים וכן מיספר אורחים. התמקמנו בגן הוורדים, מול לשכת ראש הממשלה מצד אחד והכנסת מצד שני, ושם ערכנו את ליל הסדר. היה זה הסדר היפה והמרגש ביותר בתולדות אורטל. המבצע אורגן באופן מופתי, הן מבחינת הלוגיסטיקה והן מבחינת התוכן: ההגדה הקיבוצית, הקולית – חבורת הזמר של אורטל, התפאורה היפה. הסדר התנהל בתוך חממה גדולה שהורכבה במיוחד לצורך העניין. בתוכה הצבנו תבליט של אורטל על רקע הנוף הגולני, כתובות "שלום עם הגולן" (אז טרם הומצאה הסיסמה המובילה – "העם עם הגולן") וכתובת ענק ועליה ציטוט מתוך ספר עמוס, המופיע בהגדה הקיבוצית – "ולא ינתשו עוד מעל אדמתם".
האירוע זכה לסיקור תקשורתי רחב, בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים, זכה להערכה רבה בגולן ומחוצה לו, גיבש את החברה האורטלית וחיזק את גאוות היחידה.
הסדר שערכנו, היה סדר פסח כהלכתנו. בין הטקסטים שקראנו וששרנו, אמרנו אמירות הנוגעות למאבק על הגולן. לשירי הסדר הוספנו שיר אחד – שירן של רחל המשוררת ונעמי שמר "כינרת" ("שם הרי גולן"). זהו שיר בלתי פוליטי לחלוטין, לבטח אין זה שיר מחאה. אך דווקא בו ראינו ביטוי לתחושתנו ולמאוויינו. השיר הזה מבטא את הוויית החלוציות של ראשית ההתיישבות הציונית בעמק הירדן. אמירתנו כקיבוץ, היתה שאנו נאמנים לדרך, אנו ממשיכים בדרך, אנו מחוייבים לדרך גם אם תש כוחם של מנהיגי תנועתנו, הם כשלו וסטו ממנה. אני זוכר היטב עד היום את ההתרגשות הרבה שאחזה בי, כחבר הקולית של אורטל, כששרנו את השיר הזה. כל המסובים הצטרפו אלינו לשירה. במעמד הזה היתה משמעות מיוחדת למילים "האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח חסד נעורים?"
סדר פסח מסתיים בהכרזה "בשנה הבאה בירושלים הבנויה." אנו, מירושלים, הכרזנו "לשנים הבאות באורטל הבנויה." איני יודע כמה מן המשתתפים באמת האמינו שכך יהיה. באותה שנה חגגנו 15 שנים לקיומנו. 20 שנים חלפו מאז, ואנו חוגגים את שנת השלושים וחמש באורטל הבנויה. אורטל בנויה ונבנית, ואילו סוריה – מישהו זוכר שפעם היה דבר כזה? ואני מאמין ומשוכנע, שגם את שנת היובל ואת שנת המאה נחגוג באורטל הבנויה.
(מבוסס על סיפור מתוך הספר "אורטל – שלושים שנים וסיפורים")
2. נאום רבין לאובמה
ליד קברו של רבין, מן הראוי היה שראש הממשלה ישבע באוזני אובמה אמונים למורשתו של רבין:
"גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים – לא כולם – כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון" (נאומו האחרון בכנסת כראש הממשלה, בעת הצגת הסכם אוסלו ב', 5 אוקטובר 95', חודש לפני הירצחו).
3. כל עוד ארה"ב קיימת
מה הנושא המרכזי בביקור אובמה בישראל, חלוקים ביניהם הפרשנים והעיתונאים – הגרעין האיראני או הנעת המו"מ עם הפלשתינאים?
למיטב הכרתי, משמעות הביקור אחרת לגמרי – אובמה בא לישראל בראש ובראשונה כדי לחזק את הברית בין שתי המדינות ולהפריך את ההערכות הקיימות בישראל, בארה"ב ובעולם כאילו הוא אינו מחויב לה.
ליחסים המיוחדים בין ארה"ב וישראל אין אח ורע בעולם. הברית הזו הולכת ומתהדקת, והיא מרכיב משמעותי בזהות הישראלית ובזהות האמריקאית. אמחיש זאת בשתי דוגמאות.
בביקורו של נתניהו בארה"ב, שהיה בו עימות פומבי בין אובמה לנתניהו, נאם נתניהו בפני בתי הנבחרים. כל חברי בתי הנבחרים, רפובליקאים ודמוקרטים כאחד, יצאו מגדרם כדי להריע לנתניהו, בעיקר כאשר הוא דיבר על הקשר של העם היהודי לא"י ולירושלים. היתה זו הנפת כרטיס צהוב של בתי הנבחרים לאובמה.
דוגמה שנייה – לב העימות בין אובמה לרומני שעסק בסוגיות חוץ, הוקדש לתחרות בין שני המועמדים על השאלה מי אוהד יותר את ישראל.
נושאי דגל "הבידוד המדיני" – אלה הטוענים שהתמיכה האמריקאית מותנית בקבלת המדיניות של הממשל האמריקאי, טענו שאלה דברים הנובעים מצרכי הבחירות, אולם אחרי הבחירות יהיה קרע בין המדינות ואובמה יתנקם בנתניהו ובישראל. חלפו הבחירות בשתי המדינות, אובמה אינו כבול עוד בשום שיקול אלקטורלי, והוא בא לחזק את הברית האסטרטגית הבלתי מותנית בין המדינות.
התמיכה האמריקאית היא מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל. יש המאיימים עלינו, שאם לא נקבל את עמדות הממשל בסוגייה הפלשתינאית או בסוגייה האיראנית, נאבד את הנכס האסטרטגי הזה. אובמה בא לישראל כדי להפריך את התזה, שמשמעותה היא מסר לעולם כולו, שארה"ב הינה משענת קנה רצוץ והטובה בידידותיה אינה יכולה לסמוך עליה.
שוחרי "הבידוד המדיני", מדקלמים מאז הנאום ספין חדש, פרשנות יצירתית במיוחד לביקורו של אובמה ולנאומו. לטענתם, אובמה שימן את הציבור הישראלי בנאומים סכריניים ואז הנחית את המסר האמיתי, המטרה לשמה הוא בא לישראל – דרישותיו בנושא הפלשתינאי.
אבל מי ששמע וקרא את הנאום יודע שההיפך הוא הנכון. אובמה השיא עצה ידידותית לישראל לאפשר הקמת מדינה פלשתינאית כדי להבטיח את עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית, אך המסר המרכזי שלו היה, שהברית עם ישראל היא בלתי מותנית לחלוטין.
המסר המרכזי, באנגלית ובעברית, היה "אתם לא לבד", כלומר – אין ולא יהיה בידוד מדיני. "אתם לא לבד" – לא בתנאי שתקבלו את עמדותיי בנושא הפלשתינאי, אלא "כל עוד ארה"ב קיימת". ובמילים אחרות – כידידים אנו יכולים להתווכח, להתעמת, לחלוק, לנתח אחרת את המציאות, אבל הידידות לישראל והתמיכה בה היא מרכיב בסיסי באתוס האמריקאי, ויש לה רק תנאי אחד – קיומה של ארה"ב. התמיכה בישראל היא עניין קיומי בתפיסה האמריקאית, ולכן היא "לנצח", כפי שהבטיח אובמה בעברית ובאנגלית.
המחלוקת בין ישראל לארה"ב בסוגיית גבולותיה של ישראל קיימים מאז 1967. היא הביאה לעימותים מדיניים חריפים בין המדינות, אגב – בעיקר תחת נשיאים רפובליקאיים, כמו פורד ("ההערכה מחדש" 1975), רייגן (השעיית מסמך ההבנה האסטרטגית בעקבות חוק הגולן ותוכנית רייגן לנסיגה לקווי 4.6.67) ובוש האב ("אם ישראל רצינית שתתקשר אלינו"), אך למרות המחלוקת מערכת היחסים הלכה והתהדקה, וכך גם התמיכה הביטחונית, המדינית (הצבעות באו"ם) וכד'.
חשיבות נוספת לביקור אובמה, היא תרומתו למאבק נגד קמפיין הדה-לגיטימציה לישראל.
אובמה הוא המנהיג הנערץ על הציבור הליברלי בארה"ב, באירופה ועל ה"שמאל" הישראלי. בדיוק על תודעתו של הציבור הזה, נערך קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל, בעולם ובארץ. העובדה שהציבור הזה נחשף במשך שלושה ימים תמימים לנאומים המעלים על נס את מדינת ישראל, את הציונות, את הקשר ההיסטורי בין עם ישראל וארץ ישראל, היא סדרת חינוך שאי אפשר להגזים בחשיבותה. אנשים בישראל ובעולם, שמדינת ישראל מצטיירת בעיניהם דרך הפריזמה של גדעון לוי, פתאום שמעו מפי מנהיגם הנערץ את היפוכם המוחלט של הדברים. זוהי תרומה חשובה לישראל.