את הפיגוע הג'יהדיסטי
לפני שנתיים סיפרה לי ידידה ועמיתה לעבודה בכאב על האסון הנורא שקרה במשפחתה. אחיין שלה, שגר בבוסטון, נרצח בצורה ברוטאלית. ולמשטרה אין שום קצה חוט למציאת הרוצח.
התעניינתי בפרטים. מסתבר שהרצח עצמו היה ברוטאלי אבל ייחודי, הוא ושני חבריו האחד מהם יהודי, נמצאו בביתו שסופי צוואר.
מיד הצגתי בפניה את התיאוריה שלי לגבי הרצח. לנוכח שיטת הרצח, אמרתי לה, קיימת רק אפשרות אחת סבירה, שהרצח בוצע ע"י קנאי מוסלמי. ואלו הדברים שכתבתי לה:
כריתת ראש באיסלאם
כריתת הראש, על פי המסורת המוסלמית, הינה סמל להשפלת הכופרים באיסלם. הסיפור המכונן הוא על המשורר היהודי כעב (עקיבא) בן אלשרף איש ית'ריב (אל מדינה) שיצא בשירתו נגד מוחמד. מוחמד הורה לאנשיו לרצוח אותו, והרוצחים (חברו הטוב מילדות, בן המינקת שלו) כרתו את ראשו והביאו אותו כתשורה למוחמד.
בכך נעשה כעב הראשון שראשו נכרת כסמל להשפלת הכופרים באיסלם. (ד"ר ישראל בן זאב, היהודים בערב, י-ם, 1957. עמ' 43, עמ' 145)
http://www.answering-islam.org/Silas/ashraf.htm
Ibn Sa'd's Kitab al-Tabaqat al-Kabir adds another interesting feature to this story. From the Tabaqat, vol 2, page 37:
"Then they cut his head and took it with them... they cast his head before him [Muhammad]. He (the prophet) praised Allah on his being slain."
http://www.jihadwatch.org/2009/11/hamas-bans-girls-on-motor-scooters-and-women-dancing.html
מצוות המלחמה בכופרים וכריתת ראשיהם מובאת במפורש בקוראן:
Q 47:4 "Smite their necks until you overpower them, killing and wounding them".
"ובפגשכם את הכופרים והכיתם אותם על צוואר עד אם תפילום חללים." (סורה 47 פסוק 4)
Q 8.12 "Smite infidels on their necks and every joint and incapacitate them. Strike off their heads and cut off each of their fingers and toes".
"הנני אתכם וחיזקתם את המאמינים. הנה אפיל בלב הכופרים פחד, והכיתם אותם על צוואר... עקב אשר המרו את אללה ושליחו." (סורה 8 פסוק 12)
ועוד על כך:
http://www.islamreview.com/articles/Golden_rule_of_Islam.shtml
הערבים חוגגים את חג הקורבן על ידי כך שכל גבר שוחט בסכין במו ידיו. הם אינם מסתפקים בשוחט מקצועי, האמון על מלאכת השחיטה. לכל אחד ניסיון. כך גם התפשט האסלאם: "דין מוחמד בסייף!" לכן לפי כל אלו – יש לחפש ג'יהדיסט מוסלמי בבוסטון.
כל דבריי, עם הקישורים – נשלחו למשטרת בוסטון. מדי פעם הייתי מתעניין בתוצאות החקירה, ונמסר לי שאין כל התפתחות ואין כל קצה חוט. למרבה הצער משטרת בוסטון הלכה לפי קו חקירה אחר. חיסול חשבונות, סמים וכדומה, והרוצח לא נתפס. לאמריקאים המרובעים קשה היה לתפוס מניע שאינו חומרי, אלא אידיאולוגי בלבד.
לאחר שהובהר שהפיגוע בבוסטון בוצע על-ידי תא מוסלמי ג'יהאדיסטי, תהיתי אם יש קשר לרצח, ובאמת התגלה ששני האחים הצ'צ'נים טמרלאן וג'והר צארנייב, קשורים לרצח. הרוצח הכיר את אחד הנרצחים, שניהם התאמנו באיגרוף באותו מקום.
ישראל אשמה בפיגוע בבוסטון
"היהודי" ריצ'ארד פאלק, שמונה לתפקיד נציג האו"ם לבדיקת זכויות האדם של הערבים-הפלסטיניים, ושטען בזמנו כי ארה"ב עומדת מאחורי אסון התאומים, טען במאמר בעיתון "פוריין פוליסי ג'ורנאל" כי "מאחורי הפיגועים במרתון בבוסטון עומדת תל אביב." הוא הוסיף ש"נאומו של אובמה בירושלים היה מעין מכתב אהבה לישראל ולכן האשמים בפעולות הטרור האחרונות הם ישראל וארצות הברית ביחד."
האם "היהודי" פאלק סבור שדבריו אלו יוציאו אותו מגדר כופר באיסלם וימנעו מהטרוריסטים המוסלמים להכות אותו על צווארו היהודי?
זוכרות – לזכור על מנת לחסל
איתן בורשטיין, מהגר מארגנטינה, שם לו למטרה לחסל את מדינת היהודים. (אני בכוונה תחילה משתמש כאן במילה "מהגר" ולא "עולה". כידוע עמוס שוקן נתן הוראה להוציא מעיתון הארץ את המונח "עולה" ולהשתמש רק במונח "מהגר". אליבא דשוקן, לארץ ישראל לא עולים, אלא רק מהגרים כמו לכל מקום בעולם. במובן זה סניור בורשטיין, אכן היגר ולא עלה לארץ).
לצורך חיסול מדינת היהודים יסד סניור בורשטיין את ארגון "זוכרות". (לא ברור לי המובן הדקדוקי של המילה "זוכרות". למה "זוכרות" ולא "זוכרים", אשמח להסבר)
מטרת הארגון הוא להשליט את הזיכרון הלאומי הערבי תוך השכחת הנראטיב היהודי. בינתיים, יש לומר, הם עושים זאת בהצלחה לא מעטה. לאט-לאט, במקום המונח "מלחמת השחרור" (שחרור עם ישראל משלטון זר, ושחרור ארץ ישראל מהכיבוש הערבי) נכנס לתודעה המונח "נכבה". (הנכבה, על-פי הגדרתם, היא "ההרס, הגירוש, הביזה, מקרי הטבח והאונס של תושביה הפלסטינים של הארץ.")
כיוון שכך, פניתי לסניור בורשטיין מטעם "העמותה להנצחת שואת יהודי ערב" ביוזמה הבאה:
"כדי להגיע לשלום," כתבתי לו, "יש לשתף פעולה למען הזיכרון המשותף של הערבים והיהודים. זיכרון הנכבה של הערבים, וזיכרון שואת (נכבה בערבית) יהודי ערב. (שהערבים-המוסלמים לוקחים אותה כמודל מוסרי לחיסול ישראל, ולהשמדת היהודים).
"הרעיון הוא לארגן מסע משותף של יהודים וערבים-מוסלמים לדיר יאסין, ולאל-מדינה, כך שכל צד יזדהה עם השני."
בתגובה להצעתי כתב לי סניור בורשטיין, שבגלל הגזענות המוסלמית האינהרנטית לחברה הערבית-מוסלמית, אין סיכוי לקיום מסע לאל-מדינה, לכן צריך קודם להתמקד בזיכרון דיר יאסין בלבד... [במטרה להביא לסופה את מדינת היהודים...]
לצערי הרב, בעוד שארגון "זוכרות" זוכה לתמיכה הולכת וגוברת ברחוב היהודי כמו גם לתמיכה כספית משמעותית, ובעוד ששואת ערב נתפסת כמופת מוסרי לערבים-המוסלמים, ובכל הפגנה הם צועקים: "ח'ייבר ח'ייבר יה יהוד, צבא מוחמד עוד ישוב!" ובעוד שטרם נמצא ערבי-מוסלמי שיראה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי, הנצחת שואת יהודי ערב זוכה להתנגדות מוחלטת לא רק מצידו של השמאל הישראלי, אלא גם מצד הימין, למשל מצידו של שר החינוך לשעבר גדעון סער, ומצד שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן.
מלחמת הנראטיב ההיסטורי על הצדק ההיסטורי נמצאת בעיצומה. עיצוב הנראטיב למען חיסול ישראל מתחזק, עיצוב הנראטיב הישראלי נחלש.
אולי הממשלה החדשה תיקח לידה את היוזמה?
בנפול אוייבך, אל תשמח
רחובות בוסטון המו המוני עם צוהלים ושמחים עם היוודע תפיסת הטרוריסטים הצ'צ'ניים. תמונה כזו איננה אפשרית בארץ. המסורת היהודית אמונה על דברי שלמה המלך: "בנפול אוייבך, אל-תשמח; ובהיכשלו, אל-יגל ליבך". (משלי כד יז) ובאמת רצוי לא לחגוג, אלא להמשיך במאמצים לתפוס את הבאים בתור.
קצת שונה אבל דומה במהות, היה המחזה של המונים בבריטניה החוגגים ושמחים עם היוודע דבר מותה של מרגריט תאצ'ר. גם זהו מחזה שלא יעלה על הדעת בארץ. אם לא חוגגים אצלנו נפילת אוייב, קל וחומר לא נפילת יריב פוליטי. בטוחני שגם אלו שראו במחלתו של שרון עונש משמיים – לא יחגגו בבוא העת את מותו. מסתבר שלפחות בעניין זה, החינוך הבריטי נחות מהישראלי.