בהמנון הפלמ"ח
שתי הערות על המנון הלח"י והמנון הפלמ"ח (ראובן שהם המנוני בית"ר, אצ"ל, לח"י והפלמ"ח, "חדשות בן עזר" 845).

חלומנו למות בעד עמנו
בשירו "חיילים אלמונים" אכן מתכתב אברהם שטרן (יאיר) עם אמרתו של טרומפלדור. אבל הציטוט שמביא ראובן שהם מוטעה. אברהם שטרן לא כתב: "חֲלוֹמֵנוּ – לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ", אלא "חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד עַמֵּנוּ! (ראה ספר השירים של אברהם שטרן המכונה יאיר הוצאת סולם תש"י הקדמה ד"ר אלדד שייב עמ' י"ג.)

על חיילים אלמונים 1929-1932 יאירה גנוסר
http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/507FF066-F3BA-4877-AA2E-3FBF904D669D/88998/96.pdf

האימרה "חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד עַמֵּנוּ!, (מעניין מה היה אומר על כך מכחיש העם היהודי – פרופסור שלמה זנד?) מזכירה אמנם את אמרתו הידועה של טרומפלדור, אבל יש הבדל תהומי בין השניים. בי"א באדר 1920, כאשר הערבים ירו בטרומפלדור ופגעו בו, הוא קילל מיד ברוסית: "יופ טפוימט!" (לא היו אז קללות בעברית). כאשר טרומפלדור הבין כי חייו עומדים להסתיים, הוא הביט אחורה, ניסה לתת משמעות לחייו, לכל מה שפעל, לכל מה שהקריב. "אין דבר," הוא אמר, "אם כבר צריך למות," – "אין דבר, טוב למות בעד ארץ". טרומפלדור עדיין לא שלט טוב בעברית, התכוון לומר "ארצנו".
יש הבדל מהותי בין אמירת טרומפלדור ההומניסטית המדברת על חלום של בנייה ושל חיים, לבין הטירוף הפשיסטי-ניהיליסטי של יאיר שטרן החולם על מוות כמטרה ולא כאמצעי.
העיסוק במוות כיעד נכסף הגיע באמצעות רעיונות הפשיזם האיטלקי. בספטמבר 1919 יצא המשורר גבריאלה ד'אנונציו (1938-1863) ומייצג הימין באיטליה בראש המצעד על פיומה, עיר נמל שנמסרה ליוגוסלביה במסגרת הסכם השלום שלאחר מלחמת העולם הראשונה. אנשיו השתלטו על העיר בלא הסכמת הממשלה והקימו בה רפובליקה. סיסמאות הקרב של לגיונות ד׳אנונציו היו: "פיומה או מוות," "למען פיומה, למען איטליה, למען ד'אנונציו." דאנונצ'יו השפיע מאד על חוגי הרביזיוניסטים בארץ. ז'בוטינסקי תרגם את שיריו. אבא אחימאיר קרא לעצמו "פשיסטן" ואף ראה בהיטלר מנהיג לאומי "מזהיר". כל אלו היוו את מקורות ההשפעה של אברהם שטרן (יאיר).

גבול ארץ ישראל בהמנון הפלמ"ח
לא ברור לי מאין מסיק ראובן שהם שזרובבל גלעד "מסרטט בהמנון (הפלמ"ח) מפה גיאוגרפית מוכרת, בת הזמן: ארץ ישראל בגבולותיה המנדטוריות ממערב לירדן (ממטולה עד הנגב, / מן הים עד המדבר"). העובדות מראות אחרת. גלעד משרטט בשירו את גבולות התביעה הציונית של שתי גדות הירדן. אם גלעד היה מדבר על גבול המנדט של א"י המערבית בלבד, היה צריך לכתוב: "מן הים (התיכון) עד הירדן." (גם זה לא מדויק שכן דגניה ועין גב למשל הינם בעבר הירדן המזרחי), אבל הוא כותב: "מן הים (התיכון) עד המדבר", על איזה מדבר הוא מדבר? בהנחה שמדובר על הגבול המזרחי של הארץ יש רק קטע אחד קטן של מדבר, והוא מדבר יהודה. מדבר יהודה מתחיל בשיפולי הר הזיתים והצופים בירושלים. האם עולה על הדעת שגלעד יכתוב על ארץ המשתרעת רק מתל אביב עד ירושלים?
תפישת עולמו של זרובבל גלעד נעוצה בציונות של יצחק טבנקין שעיקרה שחרור ארץ ישראל כולה מכיבוש זר. טבנקין כינה את ההסכמה להפריד את עבר הירדן ב-1922 מארץ ישראל בגידה.
(אייל כפכפי הציונות הלאומית של יצחק טבנקין):
http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_48.9.pdf

סמלה של תנועת "המחנות העולים" תנועת הנוער שנולדה בארץ, מקימי בית השיטה, בית הערבה, מעוז חיים, הינה מפת ארץ-ישראל והירדן במרכזה. שלא כמו האצ"ל, שם גבולות א"י המזרחית הוגבלו ע"י הגבולות המנדטוריים, אצל חניכי יצחק טבנקין, א"י המזרחית משתרעת ללא גבולות. הסמל מבקש לתמוך בעמדת הקיבוץ המאוחד בשאלת החלוקה, היינו תמיכה ברעיון א"י השלמה.
ב- 1937 כתב בנימין פוזננסקי ממייסדי "המחנות העולים": "על מה יתחנך הנוער? היערוג אל כברת אדמה שסועה, אל גוף כרות איברים?" ומולם העמיד את "ארץ ישראל הגדולה... האחידה, השלמה, הטבעית."
במגילת היסוד של מעוז חיים, בעמק בית שאן, נכתב בשנת 1938: "יהי הבית הזה שער לגלעד. עוד יהבהבו אורות-עבודה של יישובים עבריים בגלעד, בבשן ובחורן, ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן עד צוער. עוד יקום האדם העובד ובנה את ביתו בעולם של אחווה וחירות. יהיו ידינו וידי ילדינו עסוקות במלאכה תמיד."
אפילו לאה גולדברג ממפ"ם בשירה המפורסם בו היא מבקרת את החינוך המשותף בקיבוצים, עורגת על הגלעד. "אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד / טָלֶה שָׁחוֹר וְרַךְ יָרָד, / כִּבְשָׂה פּוֹעָה, בּוֹכָה בַּדִּיר – זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבָד."
אין ספק שזרובבל גלעד, שהיה לאחר מלחמת ששת הימים ממייסדי "התנועה לארץ ישראל השלמה", לא התכוון לגבול תל אביב ירושלים, וגם לא רק לגדה המערבית של הירדן, אלא לארץ ישראל בגבולות התביעה הציונית של וייצמן, כלומר "המדבר" הוא המדבר המזרחי של עבר הירדן: ראו את גבול המדבר המזרחי במפה:
http://lib.cet.ac.il/storage/items/2400_2499/0000002467/0000002467_L.gif

תימנים בירושלים
כַּעְבּ אל-אח'בַּאר (כנראה עקיבא) היה יהודי תימני משומד שהתלווה ב-636 לספירה לכובש ירושלים – הח'ליף עומר. כַּעְבּ ליווה את עומר והוביל אותו אל הר הבית אל שרידי בית המקדש. כעב חלץ את נעליו והצביע על סלע אבן השתייה כמקום המקודש, אבל היות שמוחמד שינה את ה"קיבלה" – כיוון התפילה מירושלים למכה, החליט עומר להקים את בית התפילה מדרום לו, כך שהמתפללים המוסלמים יפנו פניהם למֶּכָּה ואחוריהם לאבן השתייה.
לו היה המשומד כַּעְבּ מוביל את עומר כמה מטרים ימינה או שמאלה ולא ישירות להר הבית, כל ההיסטוריה הייתה עשויה להיות שונה.
בהופעתה ביום ירושלים השנה, השמיטה הזמרת אחינועם ניני, בכוונה פוליטית, את הבית מ"ירושלים של זהב", שנכתב ע"י נעמי שמר לאחר שחרור ירושלים, ומתאר את שובם של היהודים אל העיר:
"חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר, שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת בָּעִיר הָעַתִּיקָה, וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת, נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח בְּדֶרֶךְ יְרִיחו.ֹ"
הכול פוליטיקה...