ארכיון קישורים אודות צור קשר התחברות
חדשות בן עזר #847 13/06/2013 ה' תמוז התשע"ג
נעמן כהן

הרשל גרינשפן – ליל הבדולח, והנקמה בבר נוער

ב-7 בנובמבר 1938 ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם. פום ראט נפצע נפטר מפצעיו.
המניע היה מכתב שקיבל ממשפחתו, שבו נאמר לו שמשפחתו הוגלתה לפולין, במסגרת גירוש זבונשין, יחד עם למעלה מ-12,000 מיהודי גרמניה שמוצאם פולני.
הדבר התרחש סמוך ליום השנה הכפול לפוטש במרתף הבירה (1923) ומהפכת נובמבר (1918), יום חשוב בלוח השנה הנאצי. בכל רחבי הרייך נקבצו חברי המפלגה כדי לציינו.
לאחר שנועץ עם היטלר בארבע עיניים, החל גבלס לארגן את פעילי המפלגה והאס אס לערוך פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים. בפוגרום שנודע בשם קריסטל נאכט "ליל הבדולח" נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, ונשלחו למחנות ריכוז. מספר הנרצחים נע בין 1,400 ל-1,500.
גבלס תיכנן לגרינשפן משפט ראווה שיטיל "אחריות יהודית כוללת" על רצח פוֹם רָאט, במטרה להוכיח כי היהודים אחראים לפרוץ המלחמה, וכי השמדתם צודקת ונדרשת. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל, עקב מכתב אנונימי שהתקבל וטען לקשר הומוסקסואלי בין גרינשפן לפוֹם רָאט, והמשפטנים הזדרזו לנצל זאת כדי לכלול גם סעיף אישום תחת סעיף 175 (החוק הנאצי האוסר על הומוסקסואליות). גבלס זעם על איזכור פרט זה בכתב האישום ללא התייעצות מוקדמת איתו. איזכור זה, לשיטתו, לא זו בלבד שמכתים את שמו של מי שההנהגה הנאצית ניסתה לתאר כגיבור הרייך, אלא גם מטרפד את היוזמה להעמיד לדין את היהדות הבינלאומית כאחראית לרצח. המשפט בוטל.
אין ידיעה ודאית מה עלה בגורלו של גרינשפן לאחר קיץ 1942. ככל הנראה נשלח מברלין חזרה למחנה זקסנהאוזן משנקלע משפטו למבוי סתום, שם הוצא להורג או מצא את מותו בדרך אחרת עוד במהלך המלחמה.

הרצח בבר נוער לא נקמה אלא פשע שנאה
חגי פליסיאן בן 23, תושב שכונת פרדס כץ בבני ברק, הגיע ב-1 באוגוסט 2009 לבוש שחורים לבר נוער במטרה לנקום בפעיל ומתנדב במקום, שהאמין כי תקף מינית קרוב משפחה שלו, אז נער בן 16 (וכיום בן 20). (חשד שגם הקטין קרוב המשפחה, וגם הפעיל המוכר –מכחישים). משלא מצא אותו במקום, החל החשוד לירות בנוכחים ללא אבחנה, וירה למוות במדריך ניר כץ (26) ובליז טרובישי (16) ופצע 11 אחרים, חלקם קשה. לאחר מכן קם ויצא מבלי לחפש יותר את אותו פעיל כדי לפגוע בו.
בלי קשר לאשמה או אי אשמה של אותו פעיל-מתנדב, הרצח בבר נוער, רצח של נערים שלא היה להם כלל קשר לעניין, הינו פשע שנאה. כשם ש"ליל הבדולח" היה פשע שנאה מובהק נגד היהודים באשר הם, ולא נקמה פרסונאלית, גם הרצח בבר נוער הינו פשע שנאה מובהק נגד הומוסקסואלים, וכל הגדרה אחרת הינה תעמולה "גבלסית" שקרית.

גולדה מאיר החתירה לשלום ואשמת המלחמה
מה לא אמרו על גולדה מאיר, שהיא מוגבלת, מרשעת, ובעטייה נהרגו אלפים במלחמת יום הכיפורים. האשימו אותה בהתנגדותה לשלום ובכך שהביאה למלחמה.
היום, ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים אנו עומדים בפני תחילת פסטיבל ההאשמה הגדולה.
כבר כתבתי על האשמת שווא זו של יגאל קיפניס: "יגאל קיפניס ומושג 'השלום' האורווליאני"
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00775.php
וכן על רצח האופי של גולדה:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00388.php
והנה אחרי 40 שנה נחשף כי גולדה דווקא חתרה לשלום ולא התנגדה לו.
בפרוטוקולים שנחשפו מתגלה כי מצרים דחתה הצעה של ראש הממשלה גולדה מאיר לפתוח בשיחות חשאיות בחודש יולי 73. ההצעה ניתנה דרך קנצלר גרמניה וילי ברנדט.
"מעתה גורל הערבים הוא בידי עצמם," אמר אנואר סאדאת לשליח הגרמני לותר לאהן, שהעביר את ההצעה של גולדה. בהצעה אמרה גולדה כי "אין אנו רוצים את כל סיני, או את מחצית סיני, או את מרבית סיני. אין אנו מבקשים תחילת מו"מ בפומבי ואנו מוכנים לפתוח מו"מ סודי." גולדה הבהירה כי "לא תיתכן חזרה לגבולות ה-4 ביוני 67. הגבול צריך לעבור בין קווי ה-4 ביוני לקווי הפסקת האש. על קביעת קו זה אנו מוכנים לנהל מו"מ."
מסתבר שהכול פוליטי. כל ההיסטוריונים שהתקיפו את גולדה מטרתם היתה אחרת. לא האמת ההיסטורית אלא קמפיין תעמולתי שמטרתו שכנוע הציבור הישראלי שללא נסיגה לגבולות 67 תבוא מלחמה.

אלי מייזליש והערצת "הגאון" מבריסק" ר' מנחם בגין
גלי ההערצה שנשמעו פעם במחוזותינו לגאוניותו של "שמש העמים" "החבר" יוסף ויסריאנוביץ' סטאלין, מחווירים לעומת הערצתו של אלי מייזליש אל "הגאון" מבריסק – ר' מנחם בגין.
"הגאון" מבריסק, מספר לנו אלי מייזליש, ("חדשות בן עזר" גיליון 846) חזה מראש כי הוא עומד להישאל ע"י נער שאלות על אלטלנה, וכדי לא לקבל "אצבע בעין" (בלשונו של מייזליש) ביטל את הראיון בנימוק של הליכה לארוחת צהרים...
אין ספק, מאז נביאי ישראל הקדמונים טרם קם נביא החוזה את העתיד כ"הגאון מבריסק", הריעו למנהיג בעל החזון הרואה את העתיד.

אלי מייזליש וארדואן
בניגוד לראיית העתיד של "הגאון" מבריסק, לועג מיזליש לביקורתי על הטעות של נתניהו בפרשת מרמרה: "רק תראה איך הסתבך היום ארדואן עם עמו ולא עם ישראל. לשם מה ההתנשאות של ראיית העתיד הזחוחה ['דימויה של ישראל ייסדק מוסרית ומדינית...']
ובכן, ארדואן יבוא בימים הקרובים לביקור ממלכתי ברצועת עזה. האם ממליץ מייזליש לעצור את מטוסו, או לפשפש בכליו? פרשת המרמרה סדקה קשות בדימויה של ישראל והביאה ניצחון תודעתי ומדיני לחמאס.

"כן יאבדו..."
הסופר הסקוטי איאן בנקס מת ב-10 ליוני, בן 59 ממחלת הסרטן. בשנת 2010 קרא בנקס לחרם תרבותי ואקדמי על ישראל בעקבות תקיפת המשט לעזה, והורה שלא לתרגם יותר את ספריו לעברית.
כן יאבדו...

שאפו לאלי מייזליש
אני מוריד את הכובע ומעריך במאוד את אלי מייזליש שלמרות דבריו, הוא מאחל להצלחת המשימה: "להציב אנדרטה לזכר שלושת חללי צה"ל מתקרית 'אלטלנה' במקום ראוי ומכובד. גם אלה וגם אלה נפלו בידי חיילים יהודים – לשווא."
המאבק שלי למען הנצחת חללי צה"ל אינו "לתקוע אצבע בעין של חללי האצ"ל," כדבריו, אלא למען העתיד. למען לא יישנו מקרים כאלו בעתיד, כאשר היום מתוך מה שנקרא "הימין הקיצוני" קמות יחידות חמושות (פרי קורפ) מסתובבות, ופורעות בערבים וביהודים ללא חוק, ומהצד השני מתוך מה שנקרא "השמאל הקיצוני" יש קריאות לפוטש נגד הממשלה החוקית, כאשר ספי רכלבסקי קורא לרמטכ"ל לא להישמע לממשלה החוקית, אלא אליו.
למען המשך קיומה של הדמוקרטיה הישראלית יש להנציח את חללי צה"ל שהקריבו את נפשם למען הדמוקרטיה.
אני קורא לכל אחד להצטרף לקריאה להנצחתם על אנדרטת אלטלנה.

הליגה הערבית
החבר רון וייס, שלמרות כל מאמציו טרם הצליח למצוא ערבי אחד שאינו גזען, (כלומר שאינו רואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש להשמיד את היהודים מופת מוסרי, אלא גזענות), מאמין ליוזמת הליגה הערבית, ולועג למזרחן מרדכי קידר על חוסר אמונו בה.
ונניח שנאמין לדברי הליגה הערבית, מה משמעות יש להם?
סוריה ולבנון שכנותינו שאיתן אין לנו הסכם שלום, כבר מזמן אינן מדינות. גם עיראק לא. העולם הערבי נתון לכאוס מוחלט של מלחמת עדות דתיות אלו באלה, הסונים נגד השיעים והעלאויים, ובינם לבין עצמם, בין פלגי אל קעידה לסוגיהם השונים.
במצב הזה מי יוכל בכלל לחתום על הסכם כלשהו, ואיזה ערך יש לחתימה. איזה תוקף יש לליגה הערבית שהינה כיום מוסד ללא מדינות?
הנה כתבה של גיא בכור על התפוררות מדינות ערב:
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2136
לחבר וייס זה באמת לא משנה. העובדות הרי אינן חשובות...

רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?

הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.

הצטרפו לאתר
🏠 A− A A+