הצילו את מדעי הרוח!
בהקדמת פירושו למשנה עוסק הרמב"ם בפירוש הפסוק "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" ועונה על השאלה מהו עולם הבא?
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/rambam/hakdamat-2.htm
הרמב"ם מביא משל: דרך חינוכו של נער קטן:
נער קטן הביאוהו ללמוד תורה. הנער בגילו הצעיר אינו מבין את מעלת התורה, ולכן המלמד נותן לו ממתקים על מנת שילמד. בשביל הנער המטרה היא הממתקים, והאמצעי הוא הלימוד.
כשגדל הנער מעורר אותו המלמד בכך שאם ילמד הוא יקנה לו נעליים ובגדים יפים. עתה בשביל הנער המטרה היא נעליים ובגדים, והאמצעי הלימוד.
כשגדל הנער מעורר אותו הרב ואומר לו: למד ואתן לך כסף. ובשביל הנער הכסף הוא המטרה והלימוד אמצעי.
כשגדל יותר מציעים לו כבוד. שילמד תורה ויהיה ראש ודיין וכולם יקומו בפניו. ובשבילו המטרה היא הכבוד, והאמצעי הוא הלימוד.
כל זה אומר הרמב"ם מגונה "לימוד שלא לשמה". אין להחליף מטרה באמצעי.

גן עדן וגיהנום – סיפור בדים שמטרתו קיום מצוות
בני האדם, קובע הרמב"ם, עושים משהו רק מתוך תקווה לשכר, או מיראה מעונש. לכן התירו חכמים לספר להמונים הנבערים מדעת, שיש גן עדן וגיהנום, כי לולא זאת הם לא היו מקיימים מצוות.
וכאן אנחנו חוזרים לנבואת ישעיהו הנביא פרק ב' "כי מציוּן תצא תורה". אין מה לעשות, התלמידים הצעירים אינם יכולים להכיר במעלת הלימוד לשמה. בשבילם הציוּן הוא המטרה והלימוד הוא האמצעי. לכן ביטול בחינות הבגרות במדעי הרוח, במקצועות ההיסטוריה והספרות כפי שמציע משרד החינוך, יביא למחיקת הנושאים הללו. ללא ציוּן הם לא יילמדו.

הבנה במקום שינון
התומכים בביטול הבחינות מצהירים שהם גם בעד הבנה במקום שינון.
אפלטון בדיאלוג "כרמידס" טען שלא ניתן להכיר את ההכרה במנותק מהמושא שלה, כפי שלא ניתן לשמוע את השמיעה מבלי לשמוע משהו, או לראות את הראיה מבלי לראות משהו. אותו הדבר כאן. לא ניתן להבין משהו מבלי לדעת את מושא ההבנה. לכן ללא לימוד חומר אין מה להבין. אם התלמידים לא ישננו לא יהיה להם מה להבין, ובסופו של לימוד יישארו בלי ידע ובלי הבנה.
לא די בכך שמשרד החינוך עומד לבטל את בחינות הבגרות בספרות והיסטוריה, אתמול התפרסם כי האוניברסיטה העברית עומדת לפטר כמאה מרצים מתחום מדעי הרוח ספרות, מחשבת ישראל, חינוך והיסטוריה.
ישראלי ללא מדעי הרוח יהיה ישראלי ללא תרבות. אדם ללא תרבות הוא אדם נכה.

הערצת מאיר יערי ותפיסת המציאות
החבר מוני דביר כל כך מעריץ את מאיר יערי, ואת הזמר שמשון טווילי – עד שהוא נעלב עד עמקי נשמתו מכך שציינתי את שם משפחתו המקורי של יערי – ולד. והוא משווה זאת ר"ל להזכרת שמו האמיתי של שמשון טווילי-שימי תבורי (חדשות בן עזר 859).
להבדיל אלף אלפי הבדלות בטוחני שגם חסידי היטלר היו נעלבים לו קראו לו "שיקלגרובר" וחסידי סטלין היו גם הם נעלבים, לו קראו לו "ג'וגאשווילי".
על שהזכרתי את העובדה שיערי-ולד היה צאצאו של רבי אלימלך מליזנסק, כתב החבר דביר ש"אין טעם להתווכח עם ישראלי במאה ה-21 שמבקר בקברי צדיקים ואדמו"רים ומתגעגע למורשת הגלותית שלהם. אבל יש בהחלט מקום להתפלא על הפרשנות שלו למציאות."
מזלי שלא כתבתי על ביקור בוותיקן, שאז היה מאשים אותי החבר דביר בכך שאני מתגעגע למורשת הקתולית, או אם הייתי מבקר בסטונהנג' היה חלילה מאשימני בפאגאניות או בהיותי מתגעגע לדרואידים.
לפי החבר דביר הציונות הסוציאליסטית לא נעלמה, הציונות בכלל היא שנמוגה. "כי הרי מה יש לנו היום?" שואל דביר, "ציונות קפיטליסטית? ציונות של צדק חברתי? ציונות של ביבי? של יחימוביץ'? יש בכלל הגדרה מהי היום ציונות?"
חבר דביר, בהחלט יש הגדרה לציונות והיא עדיין קיימת. הציונות היא תנועת השחרור של העם היהודי משלטון הגויים, ומטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית ריבונית בארץ-ישראל. כל זה עדיין קיים, למרות שרבים במוסדות השוה"צ ב"יד יערי" ובגבעת חביבה מתנגדים לכך.

התגלית המדהימה של החבר נתיב דביר
והנה מגלה לנו החבר דביר תגלית מדהימה. בעוד שעל פי ניסיוננו האישי אין צעיר בקיבוץ הארצי-השוה"צ שמכיר בכלל את השם יערי, מגלה לנו החבר נתיב שהתנועה לא רק שלא הלכה לפח האשפה של ההיסטוריה (ביטוי אהוב בשוה"צ) אלא היא נמצאת עתה בשיא גודלה, הרבה מעל שיאה עם הקמת המדינה. "מאות אלפים בארץ ובעולם חוגגים מאה שנים לפעילות התנועה..."
דביר ממשיך ומגלה לנו שרבים יותר העולים לרגל למאיר יערי מאשר לחצרות החסידים: ב"'יד יערי' בגבעת חביבה. במוסד המפואר הזה, המנציח את פועלו של יערי ושל תנועת השומר הצעיר, מבקרים יותר אנשים מאשר בחצרות הנידחים של האדמו"רים בני ימינו."
ומה בדיוק לומדים שם ביד יערי ובגבעת חביבה? כבר הזכרנו שלמרות כל ניסיונותיו לא הצליח דודו אמיתי למצוא אפילו ערבי אחד מערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות ולא מופת מוסרי.
ספק אם נמצא היום בין יהודיי "הדו-קיום" של גבעת חביבה ו"בית יערי", אחד הרואה את ערביי ישראל כפי שראה אותם מאיר יערי-ולד – "גיס חמישי", ו"אירדנטה".
צודק החבר דביר וגם כתבתי את זה. הציונות הסוציאליסטית היא שבנתה את הארץ, ולא החסידות. אדרבא יספר לנו דביר מה בונים היום אותם מאות אלפים חברי "התנועה" הקיימים בדמיונו של החבר דביר?
זאת הטרגדיה של מה שהוא קורא "השמאל". אין בו לא ציונות ולא סוציאליזם. בעבר הציונות הסוציאליסטית בנתה יש מאין חברה ומדינה. ועתה מה שקרוי שמאל אינו עוסק יותר בבניית חברה צודקת יותר, אלא מתמקד בתמיכה באימפריאליזם ובקולוניאליזם הערבי ובגזענות המוסלמית.
החבר דביר מאשים אותי באי הבנת המציאות אז אסיים בעובדה אחת מצערת, המאיירת את המצב. בניגוד לדבריו, בכנסת ישראל לא יושב היום אפילו חבר קיבוץ אחד. ואילו תנועת החסידות מיוצגת ע"י כמה.

האווילות המוסרית והמדינית של בנימין נתניהו
בנכלוליות (לא כל כך מתוחכמת) הציג נתניהו את ההישג המדיני שלו בכך שהמו"מ עם הפלשתינאים (למעשה עם הפת"ח בלבד) התחדש ללא תנאים מוקדמים, בעוד שלמעשה הוא התחייב לתנאי המוקדם והוא שחרור אסירים, שמספרם קפץ פתאום משמונים למאה וארבעה.
כבר כתבתי כאן על התנאים עליהם היה צריך לעמוד נתניהו:
בשחרור אסירים יש לשמור תמיד על הקריטריונים הבאים מבחינה מוסרית ותועלתית:
1. לא ישוחררו אסירים שהואשמו בפשעי מלחמה, כלומר ברצח אזרחים.
2. ניתן לשחרר אסירים רק אם הואשמו בפגיעה בחיילים.
3. לא ישוחררו אסירים בעלי אזרחות ישראלית ע"פ הקריטריונים הללו, אלא אם כן יוותרו על אזרחותם ויעברו לשטחי הרשות הפלישתינאית.
רק שמירה על הקריטריונים הללו תאפשר את המשך המאבק בטרור האיסלמו-נאצי והשגת השלום.

הנאום אותו היה צריך לשאת נתניהו
נתניהו עשה משגה מוסרי ומדיני כאשר לא עמד על התנאים האמורים לעיל. נתניהו היה צריך לצאת בנאום פומבי המופנה לאבא של מאזן, ולומר כך:
"ראש הרשות הפלישתינאית, אבא של מאזן, מתוך כבוד אליך ורצון להתניע את המו"מ בינינו, אני מוכן לשחרר אסירים. בסיום מלחמה משחררים חיילים, לכן אסכים לשחרר אסירים שהרגו חיילים, אבל בשום פנים ואופן לא אסכים לשחרר פושעי מלחמה רוצחי אזרחים שמקומם לעד בכלא.
"אתה, אבא של מאזן, הכרזת כי 'אנחנו שלחנו אותם.' בטוחני שלא שלחת אותם לבצע פשעי מלחמה ולרצוח ילדים ונשים. דרישתך לשחרורם וכוונתך להפכם לגיבורים לאומיים יש בהם משום סתירה מובהקת לתהליך השלום אותו אנחנו מתחילים."

האם האמריקאים היו מעיזים לאחר נאום זה להאשים את ישראל בהכשלת המו"מ?
בשמירה על עקרונות אלו היה נתניהו שומר על המוסר, על הצדק, ועל האינטרס הביטחוני של ישראל, ובנוסף היה מסנדל את אבא של מאזן כמנהיג המבצע פשעי מלחמה.

הגזענות האנטישמית של אבא של מאזן –
יהודה ושומרון יהיו "יודן-ריין"
עם תחילת המו"מ בין ישראל לפת"ח (החמאס לא בעניין) הכריז ראש הרשות הפלשתינאית (הפת"ח) אבא של מאזן, בפגישה ב-29.7.13 עם ראש הממשלה הזמני של מצרים עדלי מנסור ש"במסגרת הסדר קבע לא תתאפשר נוכחות אף לא של ישראלי אחד על אדמתנו."
ודוק: לפי אבא של מאזן המדינה הפלשתינאית חייבת להיות "יודן-ריין".

הגזענות האנטישמית ואחמד טיבי
לאחר ביצוע הטרנספר ביהודים תעמוד בפני אבא של מאזן השאלה מה יהיה גורלו של אחמד טיבי, שהרי אדון אחמד טיבי התנחל מעבר לקו הירוק כשעבר מטייבה והתנחל בדחיית אל בריד. האם יגרש אבא של מאזן גם אותו? מן הסתם לא. שהרי אחמד טיבי שמפלגתו מייצגת את התנועה האיסלאמית (האחים המוסלמים) בארץ, ואבא של מאזן המייצג את הפת"ח חולקים את אותה גזענות אנטישמית ביחס ליהודים. יהודה ושומרון חייבים להיות "יודן-ריין" וישראל חייבת להיות מדינת "כל אזרחיה" קרי מדינה ערבית.

החלום שהתגשם
במערכת הבחירות חזרה ואמרה ציפורה-בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר, שחלומה הוא להיכנס לחדר המו"מ. חלומה התגשם היא נכנסה לחדר...

מרטין שון אינדיק (תרנגול הודו)
בחגיגת חג ההודייה האמריקאי Thanksgiving נוהגים האמריקאים לאכול תרנגול הודו. מרטין שון אינדיק (תרנגול הודו) התמנה לתפקיד השליח האמריקאי למו"מ בין ישראל לפת"ח. אינדיק משמש מאז 2006 כחבר הדירקטוריון בקרן לישראל חדשה. כן, הקרן שתומכת בארגונים הלוחמים למען דה-לגיטימציה של ישראל, והכרזת חיילי צה"ל כפושעי מלחמה.
האם אינדיק (תרנגול הודו) יוקרב בחג ההודייה על מאמציו שיביאו את השלום, או שישראל תוקרב על ידו?

אחדות נדירה בין גזענים ערבים מוסלמים, נוצרים, ודרוזים –
יש לעשות לינץ' במחבלים
העיר שפרעם מחולקת לשלוש שכונות. שכונה מוסלמית, שכונה נוצרית, ושכונה דרוזית. בימים כתיקונם אין אהבה רבה שוררת בין שלושת השכונות, והנה באחדות נדירה התאחדו שלושת הקבוצות למפגן מחאה נגד ישראל, בחסות הדגל הפלישתינאי.
עדן נתן-זדה עריק מצה"ל, פתח באש בנשקו הצה"לי ב-4 באוגוסט 2005 בתוך אוטובוס בקו 165 בשפרעם, רצח ארבעה מנוסעי האוטובוס ופצע תשעה. נוסעי האוטובוס השתלטו על נתן-זדה, הוא נכפת ונשמר ע"י שוטרים. תושבים זועמים הצליחו להיכנס לאוטובוס ותקפו את השוטרים, וביצעו בו לינץ' בעת שהיה כפות ופרוק מנשקו.
במשפט נגד מבצעי הלינץ זוכו הנאשמים מאשמת רצח והואשמו רק בניסיון הריגה.

בלה פרוינד היהודיה והגזען הערבי-מוסלמי מוחמד ברכה
לאחר הכרעת הדין במשפט הלינץ' בעדן נתן זאדה אמר ח"כ מוחמד ברכָּה: "איננו מקבלים את הכרעת הדין, יש פה הרשעה של הקורבן. אם היה מדובר ביהודים הם היו מקבלים צל"ש."
המציאות קצת שונה. ב-12 במאי 1992 דקר עדנאן אלאפנדי, מחבל ערבי-מוסלמי-פלסטיני בן 21 – שני ילדים יהודיים ליד שוק מחנה יהודה.
לאחר האירוע דלק המון זועם אחר המחבל. לבסוף נתפס המחבל בחניון. יריות נורו, המחבל שכב על הקרקע, וההמון היכה אותו נמרצות.
בלה פרוינד, אישה חרדית שעברה במקרה במקום, ראתה את המקרה, הצליחה להסתנן בין האנשים ולהגיע אל המחבל. היא גוננה עליו בגופה, בעת שאנשים כינוה: "אוהבת ערבים!" – בעטו בה, היכו אותה באגרופיהם, ואחד אף צרב את עורה בסיגריה. אימו של אחד הילדים הפצועים קיללה אותה, ומאוחר יותר אמרה כי זעמה על פרוינד גדול מזעמה על המחבל. לבסוף, כעבור 27 דקות, הגיעה המשטרה למקום ועצרה את המחבל.
כעבור שנה קיבלה פרוינד פרס על התנהגותה מארגון "The Society for a Better Israel".
ב-2001 איבדה פרוינד חבר קרוב בפיגוע בעטרות. בעקבות הפיגוע אמרה בראיון ל-ynet ‏‏שאינה מצטערת על שהגנה על המחבל שמונה שנים לפני כן, מפני ש"אנחנו לא כמוהם."‏
בניגוד לבלה פרוינד, לא נמצא בשפרעם אדם אחד שישכב על הרוצח הכפות, עדן נתן זדה, וימנע בכך את הלינץ'.
כבר כתבנו על כך שראש מפלגת חד"ש – החבר מוחמד ברכה, אינו רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל – גזענות, אלא מופת מוסרי, והוא אישית הפגין זאת במלאת 75 שנה לטבח היהודים בחברון בהשתתפותו בצעדה בעכו לזכר שלושה ערבים שרצחו יהודים בתרפ"ט, 1929, והוצאו להורג ע"י הבריטים.
מוחמד ברכה הניח זר פרחים על קבר הרוצחים, ואמר: "זכותו של כל עם להחיות את זכרם של חלליו שנלחמו ונאבקו נגד כוחות המנדט הבריטי, ונאבקו למען עמם ואדמתם. לפני שבעים שנה לא היתה פה אדמה ריקה, היה פה עם שנאבק על זכויותיו הלגיטימיות."
קרי, רצח יהודים ע"י ערבים, אליבא דמוחמד ברכה, הוא זכות לגיטימית.

המסקנה המוסרית מדברי מוחמד ברכה והמפגינים הערבים –
יש לבצע לינץ' במחבלים ערבים
המסקנה מדברי מוחמד ברכָּה והמפגינים הערבים היא, שמותר מוסרית ליהודים לחסל כל מחבל ערבי גם לאחר שהוא נמצא כפות תחת חסות מוסדות החוק.
נ.ב. למישהו יש ספק שאם היה נעשה לינץ' במחבל ערבי כפות ומוקף בשוטרים, היה מכנה זאת מוחמד ברכָּה פשע גזעני.