בערב אנחנו הולכים לראות בתיאטרון הקאמרי את ההצגה "הורדוס", המחזה והבימוי: עדנה מזי"א. ... מתחילה ההצגה. דבר מטומטם כזה מזמן לא ראיתי. עברית של משתתפי התוכנית של דנה מודן, שהיא נהדרת אצלה אך מה לה ולהורדוס? כאן זה מתקבל כעירבוב מלאכותי וכושל של סגנונות, גם ערבית באמצע! מתברר שהורדוס היה נער מושפל של עדות-המזרח, הקרויות כאן אדומים ונבטים, מאשקלון, ואולי היה בכלל ערבי, והוא מלא קינאה באשכנזים הבלונדים היפים של החשמונאים בירושלים, שבזו לו בנעוריו, ולכן עכשיו הוא הולך לתת להם באבי-אביהם אחרי שמתברר לו שגם מרים בזה למוצאו הנחות. משהו כמו יגאל עמיר ומרגלית הר-שפי. אני מניח שכאשר במחצית השנייה של ההצגה הוא רוצח את מרים וכל שרידי משפחתה, אנחנו מזדהים איתו כי צריך הרי ללמד לקח את הבלונדים האשכנזים החשמונאים המיוחסים הללו, שניראים בהצגה צהובים ויפים כמו חלום של היטלר על הגזע הארי החדש. אבל אני לא נישארתי למערכה השנייה. ההצגה הזו יש בה מאותה תועבה של הפטפוט של ספרות הנשים יחד עם הטמטום ההיסטורי וחוסר הכישרון. "קרום" של לוין הוא ממש שכספיר לעומת הקשקוש הזה. ואמנם, בתום המערכה הראשונה היו ארבע-חמש מחיאות כפיים מהוססות. לדעתי ההצגה תרד מהר מאוד, אבל אי-אפשר לדעת. יכול להיות שהתקשורת תאהב אותה. הרי על כתפיה של עדנה מזי"א בכתה עימה צרוייה שלו כשקראה בפניה פרק מרומאנה החדש, שהפך לרב-מכר, כך בזמנו בראיון איתה ב"ידיעות". לך תילחם עם הטמטום הזה. הלא בסוף תצטייר כמו ניטשה ושופנהאואר, שונא נשים!
בכוונה לא נישארתי אפילו להפסקה כי לא רציתי לומר את דעתי וגם לא להסתיר אותה. הוזמנתי, וזה לא נימוסי ללעוג בפומבי להצגה שהוזמנת אליה. אבל לשקר אינני יכול.