עדות

על פנחס שדה

'אסטרולוג' הוצאה לאור בע"מ 2002, 303 עמ'

הספר אזל ולא יודפס יותר

הוא מתפרסם עתה בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

אהוד בן עזר: "החיים כמשל" מעורר סערה

(1967)

Life as a Parable by Pinhas Sadeh Translated by Richard Flantz, Antony Blond 1966 London

היסטריה של פחד ושינאה עוברת על העיתונות היהודית-אנגלית, עם התפרסם ספרו של פנחס שדה "החיים כמשל" בתירגום אנגלי.

הספר, שהופיע בהוצאת "ששת" בשנת תשי"ט, 1958, (וכיום כמעט ואין להשיגו) הינו אחד הספרים הגדולים והאותנטיים ביותר של הספרות העברית החדשה, אשר יבלה את ספריהם של הרבה מסופרי ה"אסטאבלישמנט" מן הסוג הידוע.

הציבור היהודי באנגליה נחרד. "בשורה" כזו מישראל? שינאה עצמית ישראלית? פלירט עם הנצרות? משיחיות? לא! "בשורות" וישועות לגויים רק נחלתם שלהם היא, אנחנו "מדינה קטנה ונצורה" ועלינו להיות הירואיים ולא לסטות ממתכונת "אקסודוס"; "'הילד הרע' פנחס שדה," אומר מבקרו של ה"ג'ואיש כרוניקל" – "מביא בנשימה אחת את דבריהם של יעקב פראנק ויוזף גבלס." הייתכן? שישראלי יצטט את גבלס? לא. זה אסור לנו. או "ארי בן-כנען" או שנשתוק.

מבקר ה"ג'ואיש אובסרוור" אינו יודע מה לעשות עם "הספר המציק" הזה ומחליט כי הזדהותו של שדה עם ישו "מגבילה את איכותו הברורה כסופר" (!); ואילו מבקרו של ה"בירמינגבם ג'וארי" עושה לעצמו מלאכה קלה בהחליטו שלפנינו מהדורה ישראלית של הנרי מילר (!), וכי על ישראל, המקווה להגיע לנורמאליות – להשלים עם קיומם של ביטניקים מסוגו של שדה ממש כשם שהיא משלימה עם הישגיהם של מדעניה (!).

איוולת, איוולת, האם עד כדי כך סולפה דמותנו בעולם? האם מותר לנו לייצא רק גנראלים [משה דיין ב-1966] לוויטנאם, עוזים לאנגולה, תפוזים לאנגליה, מדענים (כבודם במקומם מונח) לוועידות בינלאומיות וד"ר-לזרים לסימפוזיונים על השואה בניו-יורק – ואף לא סופר אמיתי אחד?

למרבית האירוניה מודבקת אותה תווית יהודית לפנחס שדה בעיתונות האנגלית הכללית. מבקרו של ה"אובסרוור" רואה בו את רצון הגאולה של יהודי אדוק המצפה למשיח, ובספרו – מסמך של התנסות בסבל יהודי; אך בעקיפין מלגלג עליו על שהוא סוחר בסבל זה ומפרסמו ממש כאחיו הסופרים היהודים באנגליה. באמריקה, קובע המבקר הלונדוני הנכבד, היה פנחס שדה מצטרף ודאי לאגודת לוקחי ה-ל.ס.ד., אבל מאחר שהוא בישראל...

דומני כי ספרו של שדה נתקל בחוסר הבנה כמעט גמור, מאחר שבעיני העולם אנו מדינה של "תינוקות" המשחקים בצבא ובלאומיות ואשר לא ייתכן ש"הגדולים" ישמעו מהם בשורה או יקבלו מהם הישג רוחני כלשהו. ספר שנתקל בחוסר הבנה כה חמור – או שהוא כישלון גמור או מפעלו של יוצר בלתי-רגיל. בכל ליבי אני מחזיק באפשרות השנייה ומקווה ש"החיים כמשל" יתגבר על הדימוי המזוייף והמתקתק של ישראל בעיני זרים ויקנה את מקומו הראוי לו כאחד מנכסי צאן הברזל של ספרות העולם.

*

אהוד בן עזר: הרשימה "'החיים כמשל' מעורר סערה" נדפסה במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות" במדורי "על חודו של עט" (שעליו חתמתי בשם-העט א. בר) ב-17 במרס 1967.

[בזכות המשפט האחרון שהובא לידיעתו – ניאות גרשם שוקן להוציא מהדורה חדשה של "החיים כמשל" בהוצאת שוקן, שמכאן ואילך פירסמה את מרבית ספריו החדשים של פנחס שדה. ההמלצה שלי נדפסה על העטיפה האחורית של "החיים כמשל", אולם בהדפסות הבאות הושמטה כי כנראה שדה כבר לא היה זקוק להמלצה שלי].