יוסי גמזו
לִהְיוֹת חָצָב
"הפרח השׂנוּא עליי ביותר בילדותי היה החצב, שסימֵן את סוף החופש הגדול.
אבל האמת? פרח מקסים."
(אורי הייטנר, המכתב העיתי, גליון 868)
לִהְיוֹת חָצָב, לִזְקֹף גִּבְעוֹל, לִמְתֹּחַ חַיִץ
בֵּין עִקְּשוּתָהּ הַלֹּא נִלְאֵית שֶל הַצְּמִיחָה
וּבֵין רִשְעָם הַחַד שֶל כָּל חוֹחֵי הַקַּיִץ
שֶלֹּא נוֹתַר בָּהֶם כָּל זֵכֶר לִפְרִיחָה.
לִגְבֹּהַּ חֶרֶש מִמִּישֹרֶת לְמִישֹרֶת
שֶל שְרַב אֲוִיר לוֹהֵט כְּתֹפֶת מְבֹעָר
עַל בְּהוֹנוֹת הַסַּבְלָנוּת עַזַּת הַשֹּרֶש
שֶבָּהּ יִקֹּב הַדִּין בַּסֶּלַע אֶת הָהָר.
וְלֹא לָתֵת, לוּא גַם לְרֶגַע, אֶת הַדַּעַת
לְתִסְכּוּלָם שֶל הַנָּלוֹז וְהֶעָקֹל
הַמִּתְנַכְּלִים לִזְקִיפוּתְךָ הַלֹּא נִרְתַּעַת,
עֻבְדָּה: יָפְיָהּ שֶל הַפְּרִיחָה אוֹמֵר הַכֹּל.
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר