בגיליון של המקומון "ידיעות פתח-תקווה" מיום 30.8.13 התפרסמה רשימתה של יעל שהם, במסגרת המדור "מנהרת הזמן", בשם "הבול שהפך לסמל" – ובו היא מספרת את תולדות הבול של פתח תקווה משנת 1909 ומסיימת במילים:

"בהמשך, התמונה שעל הבול היפה הזה הצליחה לשרוד בזכות הפיכתה, עם שינויים קלים, לסמל הרשמי של פתח-תקווה. למרבה הצער, לא טרחו המתיישבים באותן ימים לציין את שם האמן האחראי לציור הבול, וזהותו נותרה בגדר תעלומה."

תחת תמונה הבול בכתבה נרשם "הבול. האמן נותר אלמוני."

חבל שיעל שהם לא קראה קודם לכן את דבריי, שפורסמו בגילון 824 של "חדשות בן עזר", מיום 14.3.13, ואשר את עיקרם הרציתי קצת לפני אותו תאריך בערב הזיכרון שנערך בבית "יד לבנים" לזיכרו של בן המושבה, המו"ל יוסי אלקוני.

חבל גם שלא ציינה שסמל העיר פתח-תקווה נמחק לטובת קשקוש של "סמל" חדש במלאת לה 130 שנה, ורק בשנים האחרונות, בזכות מאבקו של אחד מצאצאי משפחתנו, יאיר אסיסקוביץ', הסמל הוחזר בקטן ממוזער ליד הקשקוש הגדול החדש. אגב, דבר דומה קרה גם לסמל ההיסטורי של העיר תל-אביב, שאותו צייר נחום גוטמן, וגם הוא הוחלף בקשקוש צבעוני במלאת לעיר 100 שנים, ועכשיו הוא מופיע בקטן ממוזער ולא ברור ליד הקשקוש הגדול החדש.