עדות

על פנחס שדה

'אסטרולוג' הוצאה לאור בע"מ 2002, 303 עמ'

הספר אזל ולא יודפס יותר

הוא מתפרסם עתה בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

על מלאכת הכתיבה

כיצד למדתי ממנו פתיחת רומאן

יום אחד דיפדף פנחס בכתב-היד של ספרי השני "אנשי סדום", שיצא לאור ב"הספריה לעם" של "עם עובד" ב-1968, ואמר לי בחיוך שהקטע המעניין ביותר והמושך לקרוא בו – מופיע רק כהערה עובדתית בסופו, שתחילתה – "בראשית שנות השלושים התגורר בעין-גדי," וסיומה – "בעיר הקטנה היילברון שבגרמניה."

הוא הציע לי להעביר את ההערה לתחילת הרומאן באמצעות "פתיחה כפולה" – בדומה לזו שברומאן "מיסתורין" של קנוט האמסון.

על "מיסתורין" ושאר ספריו של האמסון: "רעב", "פאן", "ויקטוריה", "ברכת האדמה" ו"פרשה אחרונה", כמו גם על "שדים" של דוסטוייבסקי, המליץ שדה בפניי ואף השאיל לי את תרגומיהם הישנים מספרייתו. כך התוודעתי לספרים מופלאים אלה וכך למדתי ממנו פרק בפתיחת רומאן.

הפתיחה של "מיסתורין" (בתירגומו מנורווגית של פסח גינצבורג) כך היא:

"באמצע הקיץ של אשתקד היתה עיר-חוף אחת קטנה בנורווגיה לגיא חיזיון של אילו מאורעות יוצאים מגדר הרגיל. אדם זר ומוזר, שנודע בשם נאגל, הופיע בעיר, רמאי מצויין ומיוחד במינו, שעשה המון דברים מופלאים, וכביאתו כן פטירתו לפתע פתאום נהיתה. אדם זה אף קיבל במעונו פני גברת צעירה ופלאית, שבאה, האלוהים יודעים לשם מה, ולא שהתה אלא שעות אחדות עד שיצאה לדרכה. אולם לא זו הפתיחה עדיין...

"הפתיחה אך זאת היא: כשחתרה ספינת-הקיטור בשעת הערב השישית אל הנמל, ניראו על סיפונה שניים-שלושה נוסעים ובהם אדם אחד בלבוש כתום ודוקר את העין, ולראשו מצנפת של קטיפה לבנה. הדבר היה בערב השנים-עשר לחודש יוני; כי באותו יום התנפנפו דגלים בראש רבים מבתי העיר לכבוד אירושיה של העלמה לבית קיילאנד, שנודעו בקהל בעצם שנים-העשר לחודש יוני."

בקטע הראשון מוסר האמסון בקצרה כמעט את כל תוכנו של הספר, אך לא בפירוט אלא כראשי פרקים מרומזים המעוררים עניין וסקרנות. וכדי לדחוס עוד יותר פרטים חשובים לתוך העמוד הראשון הוא כאילו משחק בתחבולה עם הקורא ואומר לו אחר הקטע הראשון: לא, זו אינה עדיין הפתיחה (כאילו יש באמירה כדי לבטל את העובדה שהספר כבר נפתח!) – אלא הפתיחה אחרת היא: וכאן באה הפתיחה השנייה, שהיא שונה במתכונתה, לא עוד רמזים לקראת העתיד, אלא תיאור של התרחשות בהווה – ביום זה וזה בשעה שש בערב הגיע אדם לבוש כתומים בספינת-קיטור אל הנמל, וכן הלאה.

הדף הראשון של הרומאן הוא אפוא כאקורדים ראשונים של סימפוניה או כרגעים הראשונים שבהצגת תיאטרון. יש והדף, האקורד, הרגע הראשון – קובעים את גורל כל המשך היצירה. לאחר פתיחה חזקה במיוחד יכול הסופר לשאוף קצת רוח ו"להעמיס" על הקורא קטעים שאולי אינם כה מרשימים ומצודדים, אך הכרח בהם לשם האקספוזיציה ולפיתוח העלילה. זאת יוכל להרשות לעצמו מאחר שאהדתו של הקורא כבר נתונה לו.

פתיחה כושלת, ארוכה מדי ומשעממת, יוצרת הרגשת כשל בקורא, וגם אם ישתדל הסופר להביא אחר-כך בפניו פרקים יפים ומופלאים – עשוי הקורא לעקוב אחריהם במנוד-ראש ולומר לעצמו כי אמנם נוגעים מאמציו של הסופר לליבו אך הם רק מחזקים בקירבו את ההרגשה שהסופר מנסה להציל באמצעות שיפורים והפתעות יצירה גרועה. כדאי מאוד להשקיע עבודה רבה בדף ראשון של רומאן, אך כדי שלא להישאר תקוע בטיוטות-פתיחה של משפט ראשון, כפי שקורה לגראן, אחד מגיבורי "הדבר" של קאמי – מוטב לסיים קודם את הרומאן ורק אחר-כך לעצב את פתיחתו.

את עמוד הפתיחה של "אנשי סדום" כתבתי וחזרתי וכתבתי כשלושים פעם. ואולם את צורתו הסופית עיצבתי רק בשלביו האחרונים של הספר, כאשר בעקבות עצתו של שדה פתחתי באותה הערה עובדתית, שתחילה חשבתי לתת אותה בסוף הספר באותיות פטיט:

"בראשית שנות השלושים התגורר בעין-גדי, בקרב בדווים דלים משבט א-רשאיידה, גרמני יליד וילהלמה, פריץ פראנק, אשר עסק בגידול ירקות-חורף והירבה לצאת לסיורים במידבר יהודה ודרומה בערבה עד חוף ים-סוף. בסיוריו גילה שרידים רבים, כתב עליהם, שירטט אותם, והם פורסמו בספרו הגרמני 'מתוך הערבה' שיצא לאור בשנת 1934 בקובץ הגרמני לחקירת הארץ. לפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה עזב את ארץ-ישראל, וכפי שנודע לי הוא יושב היום, זקן וחולה, בעיר הקטנה היילברון שבגרמניה.

"בעקבות פרשת חייו נכתב סיפורו של יוהנס שמידט. אך תחילת הסיפור אחרת היא. שנים רבות לאחר שעזב הגרמני את עין-גדי, וארבעה אנשים, אשר לא הכירוהו מימיהם נזדמנו לילה אחד בסדום.

"בצהרי יום קיץ של שנת 1958 ירד אדם צעיר מאוטובוס-התיירים ליד האכסניה בסדום. הוא היה יהודי אמריקני גבה-קומה, כבד ושמן, גזוז שיער ומרכיב משקפיים – "

ב"פתיחה הכפולה" הזו שילבתי את היסוד העובדתי עם היסוד הבידיוני, נתתי בקצרה את עלילתו המרכזית של הרומאן, הצגתי את מקום התרחשות העלילה, סיפרתי משהו על-אודות הגיבורים העיקריים והותרתי לא מעט עניינים "פתוחים" ובלתי-מוסברים המעוררים בקורא סקרנות לגבי המתרחש בספר ונותנים לו מושג כללי, אך לא ברור מדי, על תוכנו. על-אודות פריץ פראנק לא ידעתי מאומה כאשר התחלתי לכתוב את "אנשי סדום", והדף הראשון היה אפוא אחד הדפים האחרונים על פי סדר כתיבתו.

*

אהוד בן עזר: הרשימה "על מלאכת הכתיבה, כיצד למדתי ממנו פתיחת רומאן" הופיעה לראשונה בנוסח שונה ובשם אחר בתור פרק במסתי "על מלאכת הכתיבה" שנדפסה בירחון "מאזניים", אוקטובר 1969.

המשך יבוא