לעילוּי נִשמתם של סַמָּל תומר חזן וסמ"ר גבריאל קובי זִכרם לברכה,
קורבנות השִׂנאה הפנאטית

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הַלִּימוֹן פּוֹרֵחַ?"
(י.ו. גֵתֶה: "דיוואן מזרחי-מערבי")

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הָרִמּוֹן פּוֹרֵחַ
לֹא עַל עֲצֵי-הַפְּרִי, לֹא בֵּין עָלִים, לֹא בְּעִמְעוּם
אוֹרְצֵל הַבֻּסְתָּנִים – כִּי אִם בָּרַעַם הַפּוֹרֵע
חַיִּים וְגוֹרָלוֹת שֶסַּנְוְרֵי הָאֵש סִמְּאוּם
בַּבֹּהַק הַחוֹבֵר פִּתְאֹם לַנֶּפֶץ הַקּוֹרֵעַ
בְּשָׂרָם שֶל נְעָרִים חַפִּים שֶלֹּא חָטְאוּ בִּמְאוּם?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הַצְּרוֹרוֹת אֵינָם עוֹד
צְרוֹרוֹת פְּרָחִים כִּי אִם צְרוֹרוֹת אַבְנֵי הַמַּשְׂטֵמָה
וּצְרוֹר קְלִיעִים בְּזִיל-הַזּוֹל
וּמָוֶת בְּחִנָּם עוֹד
לַנִּגְמָלִים מִחֵיק אִמָּם אַךְ לֹא מִן הָאֵימָה?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ בַּקְבּוּקֵי הַיַּיִן
פְּחוּתִים בְּמִסְפָּרָם מִבַּקְבּוּקֵי-הַתַּבְעֵרָה
וְהַיּוֹמְיוֹם – אִטְלִיז שוֹתֵת וּמְחִיר-אָדָם הוּא אַיִן
בְּבַנְק הַדָּם וּבוּרְסַת הַשִּׂנְאָה הַמַמְאִירָה?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הָרָעָב, הָעֹנִי
בְּדֹמֶן מַחֲנוֹת הָעֲזוּבָה וְהַפְּלִיטִים
וְלֹא פָּחוֹת מִכָּךְ בְּג'וֹאֲרִיש, בַּקָּטָמוֹנִים
קְטַנִּים מֵרְעַב-הָאֲדָמָה לְעוֹד זִבְחֵי-מֵתִים?

הֲיָדַעְתָּ אֶת הָאָרֶץ בָּהּ הַחַיִּים הֵם פַּיִס
בֵּין הַקִּיּוּם וְהָאִיּוּם, בְּהִפָּעֵר לֹעוֹת
עָפָר זוֹלֵל גְּוִיּוֹת עַל קַו הַתֶּפֶר סְמוּר הַתַּיִל
בֵּין הַפִּתְאֹם לַתְּהוֹם,
בֵּין הָעוֹד לֹא
וְהַלֹּא עוֹד.

אִם לֹא יָדַעְתָּ – לֵךְ לְךָ, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם,
נֹפֵל מִגֹּבַה מִגְדְּלֵי-הַשֵּן שֶל הַתְּמִימוּת
וּגְלוּי עֵינַים עַד זְוָעָה – אֶל אֶרֶץ בָּהּ אֵין בַּיִת
שֶלֹּא נִגְזָר בּוֹ כָּל שָעָה עַל הַשְּפִיּוּת לָמוּת.

אַרְצוֹ שְכוּחַת-הָאֵל שֶל אֵל אוּטוֹפִּי שֶהִבְטִיחַ
שְלוֹם אִיש תַּחַת גַּפְנוֹ וְלֹא קִיֵּם זֹאת מֵעוֹלָם,
אַרְצָם שֶל אַשְלָיוֹת-הַכּוֹחַ הַנּוֹשְרוֹת כְּטִיחַ
וְשֶל שְׂרִידֵי הַהִגָּיוֹן שֶנֶּאֱלַם קוֹלָם.

מִי שֶסָּבוּר כִּי פָּסוּ מִשְּׂדוֹת כְּנַעַן וְעָרֶיהָ
יְמֵי הַגָּ'הִילִיָה וְחֶשְכַת הַבְלֵי עַכּוּ"ם,
יְמֵי הַבַּעֲרוּת הַמַּקְרִיבָה אֶת נִבְעָרֶיהָ
עַל מִזְבְּחָם שֶל אֱלִילֵי הַטֶּבַח – שֶיָּקוּם!

שֶיָּקוּם וְיִרְאֶה אֵיךְ כֻּלָּנוּ עוֹבְדִים לְתָנַאטוֹס, לַמֹּלֶךְ, לְכַארוֹן,
הֵם וַאֲנַחְנוּ, סָבִיב לַשָּעוֹן, יוֹם וָלַיְלָה, שָעוֹת נוֹסָפוֹת
וְתָנַאטוֹס חוֹלֶה בְּבּוּלִימְיָה קָשָה
וְהַמֹּלֶךְ צְמֵא-דָם וְנִחָר עוֹד
וְכַארוֹן, כָּל בֹּקֶר, מֵשִיט עַל הַסְּטִיכְּס עוֹד טְרַנְסְפּוֹרְט קַבְּלָנִי שֶל גּוּפוֹת.

וְאֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק וְהַהֶדֶק אֵין נוֹצֵר בּוֹ
וְהֶרֶג מוֹלִיד הֶרֶג, בְּלִי לַחְמֹל וּבְלִי לַחְדֹּל
וּמָוֶת מְטַפֵּס בַּחַלּוֹנִים וְאֵין עוֹצֵר בּוֹ
בְּאֶרֶץ שֶהָפְכָה לְבֵית-עַלְמִין אֶחָד גָּדוֹל.

בְּאֶרֶץ מִטְעֲנֵי הַחַבָּלָה וְהָאִוֶּלֶת,
בְּאֶרֶץ רֹאש וְנֶשֶק חַם וְרֶצַח בְּדָם קַר,
בְּאֶרֶץ הַשָּהִידִים הַשּוֹבְקִים בֵּין אֵש לְהֶלֶם
בְּלִי שוּם בְּתוּלוֹת וְשוּם גַּן-עֵדֶן מוֹת-כְּלָבִים עָקָר.

בְּאֶרֶץ הֶזְיוֹנוֹת-הַשָּוְא וּמְשִיחֻיּוֹת-הַשֶּקֶר,
בְּאֶרֶץ הָאַף שַעַל בָּהּ אֵין שַעַל בְּלִי קְבָרִים,
בְּאֶרֶץ בָּהּ לֹא אָנוּ וְלֹא הֵם נִחְיֶה בְּשֶקֶט
לִפְנֵי שֶנִּתְבַּגֵּר סוֹפְסוֹף
מִשְּנֵי הָעֲבָרִים.

הָאֲדָמָה, אֶל-אַרְד הַזֹּאת, זוֹ שֶשָּפַךְ בָּהּ קַיִן
אֶת דְּמֵי אָחִיו, רוֹאָה כֵּיצַד בִּמְקוֹם לַחְפֹּר גֻּמּוֹת
לְיִחוּרֵי הַתְּאֵנָה, הַתֹּמֶר וְהַזַּיִת
קוֹבְרִים אָנוּ בְּלִי הֶרֶף אֲנָשִים וַחֲלוֹמוֹת.

וְהַסִּכְלוּת, שֶכֹּחַ אֲבָנִים כּוֹחָהּ, שוֹכַחַת
כִּי מֵאוֹתָן אַבְנֵי יִדּוּי, אוֹתָן מַצְּבוֹת קְבָרִים,
אוֹתָן חוֹמוֹת סַלְעֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַפַּחַד
נִתָּן לִבְנוֹת כָּל רֶגַע
לֹא חוֹמוֹת
כִּי אִם גְּשָרִים.

וְכִי כְּכָל שֶהַתִּקְווֹת צוֹנְחוֹת תְּהוֹמָה
וְקוֹל תְּבוּנָה מֻחְרָש בִּסְאוֹן פִּצּוּץ רוֹעֵם
כָּךְ מִתְרַבִּים אֶצְלָם הָרִיש וְהַטְּרָכוֹמָה
וְשָם וְכָאן קוֹבְרִים אָבוֹת אֶת יַלְדֵיהֶם.

וְהַסֶּמַנְטִיקָה, שֶהַשְּׂנָאוֹת הִתִּישוּ
אֶת פִּכְחוֹנָהּ מוּל אָבְדָנוֹ שֶל הַבָּשָׂר
עוֹד לֹא קָלְטָה אֶת מַשְמָעָן הָאֲמִתִּי שֶל
מִלִּים כּוֹזְבוֹת כְּמוֹ "נִצָּחוֹן" וְ"אִינְתִּיסָאר".

כִּי בְּמִבְחַן הַזְּמַן הַמַּר אֵין מְנַצֵּחַ
מִלְּבַד הַמָּוֶת הַמַּגְדִּיל אֶת תְּפוּקוֹתָיו
וְהַמַּרְחִיב יוֹם-יוֹם בְּתַאֲוַת-רוֹצֵחַ
אֶת תְּחוּם שִטְחֵי חֶלְקוֹת-הַקֶּבֶר בִּשְׂדוֹתָיו.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶאֲנִי נִשְמָע נָאִיבִי
וְשֶמִּשְּנֵי צִדֵּי מִתְרַס-הַחֲמוּמִים
אֵין אִיש רוֹאֶה שוּם שְבִיב שֶל אוֹר אַלְטֶרְנָטִיבִי
אַךְ הַתְּמִימוּת אֵינָהּ הָרַע שֶבַּמּוּמִים
כִּי הַפָנָטִיּוּת, שֶהִיא מַחְסוֹם-הַמֶּנַע
לְכָל מוֹצָא מִן הַמִּלְכּוּד הַלֹּא נִפְתָּר
בְּלִי צֵל סָפֵק, כְּפִי שֶמּוּכָח, גְּרוּעָה מִמֶּנָּה
וְהִיא גוֹבָה גוּבַיְנוֹת-שְכוֹל בְּכָל אֲתָר.

וְכָךְ, בְּתֹאַם-הֲפָכִים פָּרָדוֹקְסָלִי
שֶמְּשֻסִּים בּוֹ מִתְלַהֵם בְּמִתְלַהֵם
תּוֹךְ הַנְצָחַת פֻּלְחַן-הַדָּם הַקּוֹלוֹסָלִי
חוֹבְרִים כְּסִילֵינוּ, עַל כָּרְחָם, לִכְסִילֵיהֶם
מִבְּלִי לִתְפֹּס כִּי אִם לָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב
וְאִם כָּל צַד יִהְיֶה לַקּוֹד הַזֶּה כָּבוּל
נִהְיֶה כֻּלָּנוּ כָּאן לִמְחוֹל-שֵדִים זֶה טֶרֶף
וְהַסִּכְלוּת תַּחְגֹּג מִשְּנֵי עֶבְרֵי הַגְּבוּל.

הַנִּצָּחוֹן, אֵלָיו לָנֶצַח לֹא תַגַּעְנָה
רַגְלֵי הָרָץ הַמְּבַשֵּׂר, יְהֵא תָמִיד
רַק אֲחִיזַת עֵינֵי פְּתָאִים, פָאטָה מוֹרְגָאנָה
כָּל עוֹד נוֹסִיף יוֹם-יוֹם לָמוּת וּלְהָמִית.

וְרַק בַּיּוֹם בּוֹ לֹא יִהְיוּ יוֹתֵר בֵּינֵינוּ
מְנֻצָּחִים וּמְנַצְּחִים, אוֹתוֹ צֵרוּף
מֻפְרָךְ מֵרֹאש, נִרְאֶה כֻּלָּנוּ בְּעֵינֵינוּ
אֶת נִצְחוֹנָהּ שֶל הַתְּבוּנָה עַל הַטֵּרוּף.

אהוד: תחילה חשבתי שאתה כותב על הטירוף הרצחני הערבי והמוסלמי אשר חוגג סביבנו – אבל כאשר הבנתי שאתה מתכוון בעיקר אלינו, אנחנו והפלסטינים – אנחנו שכביכול הננו אחד משני הצדדים במשוואה של "למות ולהמית", אז, תסלח לי, אנחנו לא אשמים! לא מטיפים שנאה ורצח! ואנחנו גם חיים בגן עדן לעומת מה שקורה מסביב – ומפני כך הקינה הנוראה שלך נראית לי קצת מוגזמת!