הלאום הישראלי הוא הלאום היהודי
לאורך קיומו של עם ישראל ניסו רבות להכחידו. כבר פרעה מרנפתח (1250 לפנה"ס) הכריז כי "ישראל חרבה, אין לה זרע." אבל זו היתה תקווה, לא עובדה. מאז המשיכו רבים בניסיון ההכחדה: המן, גזירות השמד של אנטיוכוס, והדריאנוס, מוחמד, הצלבנים, חמלניצקי, היטלר, ורבים אחרים. כל הניסיונות כשלו. הבעיה היהודית עדיין קיימת.

הניסיונות האינטלקטואליים לאיון העם היהודי
בד בבד עם ניסיונות ההכחדה נעשו ניסיונות אינטלקטואלים (לא פיזיים) לאיין את העם היהודי. קרל מרקס קבע שאלוהיו של היהודים הוא הממון ולכן הוא ניבא שעם ביטול הממון לא יהיו יותר יהודים. סטלין קבע שהיהודים אינם עם כי אין להם טריטוריה, שפה ויחסי יצור משותפים. היטלר קבע שהיהודים אינם עם אלא רק גזע שיש להשמידו, וערפאת קבע שהיהודים הם לא עם, אלא דת בלבד.

פרופסור שלמה זנד –מכחיש העם היהודי ומשומד
קיום העם היהודי הטריד מאוד לא רק את אויבי העם היהודי, אלא גם יהודים מסוימים, שקשה היתה עליהם ההשתייכות לעם היהודי. הדוגמה הקיצונית היא אוטו ויינינגר שהחליט להתאבד בגין יהדותו, והיטלר אמר עליו לכן שהוא היהודי היחידי שהוא מעריץ.
לאחרונה הגה פרופסור שלמה זנד "פתרון" אלגנטי, במקום לחסל את העם היהודי פיזית, קל יותר פשוט להכחיש את קיומו. הנה כך כל הבעייה היהודית בזהותו פשוט נפתרת. עם יהודי יוק!
תורתו של זנד אמנם איננה מקורית, אלא רק פלגיאט לתורותיהם של "האינטלקטואלים" סטלין וערפאת, אבל פרופסור זנד לקח גם החלטה אישית, הוא החליט אישית להפסיק להיות יהודי (שלמה זנד, מתי ואיך חדלתי להיות יהודי). פרופסור זנד אפילו לא שם לסתירה הלוגית שלו: אם הוא מכחיש את קיום העם היהודי, כיצד הוא חדל להיות יהודי? האם ניתן לחדול להיות בן לעם שאינו קיים?...
אבל האמת שהמשומד, מכחיש העם היהודי, זנד, אינו הראשון שעזב את העם היהודי, אפילו בין פעילי ה"שמאל" הקיצוני בישראל קדמו לו אורי דיוויס, וטלי פחימה, שעזבו את העם היהודי והתאסלמו.

"עברים" או "כנענים"
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ותהליך השמדת יהודי אירופה, נעשה ניסיון אינטלקטואלי נוסף להכחיד את העם היהודי. מתוך התנכרות רגשית מדהימה לגורל היהודים המושמדים באירופה, קמה בארץ ישראל תנועה אידיאולוגית-תרבותית, בשם "הוועד לגיבוש הנוער העברי". התנועה ניסתה ליצור קו ישיר בין העמים שחיו בארץ ישראל באלף השני לפני הספירה, ובין העם העברי בארץ ישראל במאה העשרים, תוך ניסיון ליצור תרבות חדשה-ישנה ולהתנתק מהמסורת היהודית-גלותית. הם טענו שבארץ קם עם חדש דובר עברית (שבתוכו גם ערבים), ומטרת התנועה השתלטות העברים על גבולות המקרא. (גם על ערבים).
התנועה שהשפיעה רבות על המחשבה הפוליטית, האמנות, הספרות וחיי הרוח, כונתה באירוניה ע"י המשורר אברהם שלונסקי בשם "כנענים".

"הלאום הישראלי" – תחיית התנועה הכנענית
דומה היה שהתנועה ה"כנענית" נעלמה ונזרקה לפח האשפה של ההיסטוריה (ביטוי שכיח אצל המרקסיסטים) והנה קמה לה עדנה. הבלשן עוזיאל (עוזי) היילפרין-אורנן, אחיו הצעיר של אחד מראשי התנועה הכנענית, המשורר יונתן היילפרין-רטוש, בנו של היהודי האוקראיני-פולני, יחיאל היילפרין, מייסד הגן העברי בראשון בווארשה, עתר לבית המשפט העליון להכיר בו כשייך ל"לאום הישראלי", ולא ליהודי. ממטרת העתירה לנתק את הלאום הישראלי מן העבר היהודי, ומהדת היהודית. "הלאום הישראלי" החדש לדידו, זהה לאזרחות הישראלית, וכולל את בני העם היהודי, הרוסי, הערבי, הארמני, הצ'רקסי וכו' הנמצאים במדינת ישראל. כל אזרחי מדינת ישראל שייכים ללאום הישראלי.

בית המשפט העליון: לא הוכח קיומו של לאום ישראלי
שופטי בית המשפט העליון גרוניס, פוגלמן ומלצר דחו ב- 1.10.13 את עתירת פרופ' עוזיאל (עוזי) היילפרין-אורנן (וקבוצת ישראלים שהצטרפה אליו) לשנות את הלאום שלהם מ"יהודי" ל"ישראלי". הנימוק לדחיית העתירה היה שלא הוכח קיומו של "לאום ישראלי".
השופט מלצר קבע כי "לצורכי שינוי רישום הלאום אין חשיבות להרגשותיו והשקפותיו הסובייקטיביות של מי שמבקש את שינוי הרישום, אלא להוראות החוק ולהגדרות המקובלות ללאום". "ייתכן שבעתיד יתעורר הצורך להנהיג שינויי חקיקה מסוימים במכלול ובגדרם אולי תתאפשר הכרה גם בלאום 'מקומי' כלשהו, שייווצר ברבות השנים." "לעת הזו עדיין אזרחות לחוד, ולאום לחוד במצב המשפטי הנוהג."

בין עם ללאום - מהעם הצרפתי לאומה הצרפתית
המושג המודרני לאום (Nation) מקורו בהצהרת זכויות האדם והאזרח 1789 (בצרפתית: La Déclaration des droits de l'homme et du citoyen) – שנתקבלה במהפכה הצרפתית. בהצהרה נאמר שנציגי "העם הצרפתי" (Les représentants du peuple français), קובעים שמקורו של כל שלטון באומה (Nation), ואין אף אדם שיכול לטעון לסמכות כלשהי שאינה מגיעה ממנה באופן ברור."
Le principe de toute souveraineté réside essentiellement dans la Nation))
בני העם הצרפתי היו נתינים (Sujet) של מלך צרפת. "האומה הצרפתית" לעומת זאת מורכבת מאזרחים (citoyen). הלאומיות הצרפתית היא האזרחות הצרפתית. לאומיות ואזרחות חד הם.
מני אז, אומה או לאום היא עם, כלומר קבוצת אנשים בעלי זהות לאומית משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית בזיקה לטריטוריה מסוימת. בלאום קיימים יסודות משותפים אותם חולקים (בדרך כלל) בני אותו הלאום כגון: שפה, תרבות, מקור אתני משותף, דת, ערכים, אידיאולוגיה ומקור היסטורי משותף.

בין העם היהודי ועם ישראל לאומה היהודית או האומה היהודית
"עם ישראל" (הכולל כהן ולוי משבט לוי) הוא מושג זהה לחלוטין למושג "עם יהודי" (אנשי שבט יהודה).
עם ישראל, או העם היהודי, הוא מושג הכולל בתוכו את הדת היהודית. "דת ישראל" וה"דת היהודית" הם מושגים זהים.
הרמב"ם למשל נקרא במקורות הערביים: מוסא בן מימון, בן עבדאללה, אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (איש קורדובה הישראלי). כלומר "ישראלי" זהה ל"יהודי".
אם נחזור לצרפתית, גם בצרפתית המונח israélite זהה למונח יהודי. למשל ארגון התרבות "כל ישראל חברים" – L’Alliance israélite universelle
המונח העברי "אומה" (ממנו נלקח גם המונח "אומה" הערבי-מוסלמי) הוא במקור עם שיש לו דת. רבי סעדיה גאון, בן מצרים, איש טבריא, גאון בבל ((882- 942 לספירה) כתב בספרו "אמונות ודעות": "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (בכתב ובע"פ).
ודוק: יהודי או ישראלי במובן של אדם השייך לעם ישראל (או העם היהודי) ולאומה הישראלית (או לאומה היהודית) אינו חייב להיות יהודי דתי, כי דת היא מושג שפירושו מנהג. יהודי וישראלי הוא אדם השייך לעם היהודי ולתרבות היהודית על כל מגווניה, בין אם הוא דתי אורתודוכסי, רפורמי, ואף אתאיסט.
כמובן מבחינה זו המונח יהודי-נוצרי או יהודי-מוסלמי הוא אוקסימורון.
בהינתן ש"עם" זו תופעה מדומיינת, ואין הגדרה אמפירית ואובייקטיבית לעם אלא רק הגדרה טאוטולוגית שעם זו קבוצת אנשים הרואה את עצמה כעם. ובהינתן שאותה קבוצה רואה את המושגים עם יהודי ועם ישראל, ודת יהודית ודת ישראל, ואומה יהודית ואומה ישראלית, כמושגים זהים, מן הראוי היה שבית המשפט העליון לא יסרב לרשום יהודים כישראלים וההיפך, מפני שאלו אותם מושגים בדיוק.

ואם תתקבל הדוגמה הצרפתית?
מאמר המערכת של עיתון "הארץ" עיתונם של עמוס שוקן (הדוגל בהתבוללות עם הערבים) ואלפרד נווון דומונט הנאצי לשעבר, הגדיר את החלטת בית המשפט לא לרשום יהודים כישראלים: "תבוסת הישראליות" (מאמר המערכת 04.10.2013 ) ההחלטה: "מייצגת את כישלונה היחסי של מדינת ישראל מאז הקמתה להעניק יחס שוויוני לכל אזרחיה." ועל זה יש לומר:
ראשית, טענתו הדמיונית של עוזיאל (עוזי) היילפרין-אורנן בדבר קיומו של "לאום ישראלי" שאינו יהודי, הכולל גם את הערבים, ומוגדר ע"פ שם המדינה, היא טענה נלעגת בלשון המעטה. ניסיונו של היילפרין-אורנן (ושל זנד, ועיתון "הארץ") לדחוף את הערבים אזרחי ישראל לסד הלאום הישראלי: נראה כהתנשאות גזענית פתטית, על רקע פרסום חזונם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני, והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי."
שנית, ספק אם הקוראים לקבל את הדוגמה הצרפתית הגורסת שכל בעלי האזרחות הצרפתית שייכים ללאום הצרפתי היו מקבלים את תוצאותיה.
בידוע אחוז הערבים-המוסלמים בצרפת זהה פחות או יותר לאחוז הערבים-המוסלמים בארץ, אבל היות שהמדינה הצרפתית מכירה רק בלאום הצרפתי, צרפת אינה מתירה מערכת לימוד לערבים בשפה הערבית. על כולם, גם על הערבים-מוסלמים אזרחי צרפת, ללמוד בצרפתית את אותו החומר: "אבותינו הגאלים" Nos ancêtres les Gaulois, ולא דיברנו עוד על האיסור לחבוש חיג'אב. האם זו הדוגמה אותה היו מקבלים התובעים את קיום "העם הישראלי"?

המקרה של עאדל קעדאן
אחד המצטרפים המעניינים לעתירת היילפרין-אורנן היה עאדל קעדאן (שזכה בבג"צ להצטרף לאגודה השיתופית קציר). הכוונה הפוליטית של קעדאן ברורה, אבל הבה נניח שעאדל קעדאן הערבי-מוסלמי אזרח ישראל בכפייה (זו ההגדרה פוליטיקלי קורקט) היה מצהיר שהוא אינו יותר ערבי-מוסלמי, אינו שייך יותר לאומה המוסלמית ולאומה הערבית, והוא רואה בדברי מוחמד שהיהודים הם קופים וחזירים שיש לענותם, להשפילם, ולהרגם – גזענות, ושיש לבטל את אמנת החמאס בגין דברי מוחמד בה הקוראים לחיסול ישראל ולהשמדת היהודים, בה הוא רואה גזענות שהוא מגנה, ולאור זאת הוא מבקש שיכירו בו כשייך ללאום הישראלי, נו, אז מה היה קורה אם בית המשפט העליון היה נעתר לו? בינתיים למרבה הצער, עאדל קעדאן מסרב להצהיר שהוא רואה בדברי מוחמד נגד היהודים גזענות ולא מופת מוסרי.

חוסר הצורך ברישום הלאום
בתעודת הזהות שלי לא רשום לאום. אין לי שום כוונה לבקש רישום כלשהו. רגש ההשתייכות שלי ללאום מסוים, במקרה דנן לעם ישראל, העם היהודי, או האומה הישראלית, האומה היהודית, (כולל את הדת היהודית) אינו תלוי ברישום, אלא בתודעה בלבד. מכאן לא ברור כלל מהו הצורך של המדינה ברישום הלאום ולכן יש לבטלו לאלתר.

"הלאום הישראלי" האמנה הפלשתינאית ואבא של מאזן
מנהיג הפת"ח, אבא של מאזן, הצהיר לא אחת שהוא אינו מוכן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, מפני שהוא אינו מכיר בקיומו של העם היהודי. (בזה הוא נאמן ל"אמנה הפלשתינאית", של ארגונו שאינה מכירה בקיומו של העם היהודי, וזכותו לריבונות). אבא של מאזן מדבר על ה"עם הישראלי", הזהה לדידו לאזרחי ישראל והכולל ערבים. כאן ברורה היטב כוונתו להביא לחיסולה של מדינת ישראל – מדינת העם היהודי, ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית, לכן במסגרת המו"מ עם הפת"ח (החמאס לא בעניין) יש להקפיד היטב על הניסוח: מו"מ להקמת שתי מדינות, מדינת העם היהודי (בשום אופן לא הישראלי) ומדינה ערבית.

אנחנו לא ערבים – אנחנו ארמים – המרונים מבקשים לשנות את הלאום שלהם מערבי לארמי. מדינת ישראל מסרבת
קבוצה של ערבים-נוצרים-מרונים מבקשת להכיר בהם כבני העם הארמי. בסוף מאי הם פנו לשר הפנים, גדעון סער, וביקשו להכיר בהם כבני לאום נפרד "כמו הדרוזים והצ'רקסים." סער לא הגיב לפנייה. בבקשה דומה הם הפנו גם לנתניהו.
שאדי חלול-רישא (38), יו"ר האגודה הארמית בישראל, מיוזמי הדרישה לשינוי מרשם הלאום. הוא אב לשניים, איש הייטק, שירת כקצין בצנחנים, ערבי על פי משרד הפנים. ב-2008 הקימו הוא ואחיו אמיר את העמותה הארמית-נוצרית בישראל. שאדי מפעיל את מרכז המבקרים הקטן ועורך סיורים מודרכים על המורשת הארמית. ב-200 זכו גם להכרה ממשרד החינוך, וקיבלו אישור ללימודי ארמית בבית הספר היסודי בגוש חלב.
בעבר הארמית נחשבה ל"לינגואה פרנקה" של ארצות המזרח, גשר בין דוברי שפות שונות, בעיקר לצורכי מסחר ודיפלומטיה. גולי בבל ששבו לארץ ישראל בתקופת בית שני החדירו את הארמית, ובה נכתבו ספר דניאל וחלקים מספר עזרא, וכן התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. הכנסיות היוונית-אורתודוקסית, היוונית-קתולית והמרונית שימרו את הארמית בתפילות ובספרי הקודש עד ימינו.
כתוצאה מהכיבוש הערבי במאה השביעית, הקמת ההתנחלויות הערביות, וחוקי ההשפלה המוסלמיים – החלה האוכלוסייה במזרח התיכון להתאסלם ולעבור בהדרגה לדבר ערבית. הארמית נשארה שפתם של היהודים והנוצרים.
בישראל מתחלקים דוברי הארמית לשלוש עדות נוצריות: כעשרת אלפים ארמים מרונים (2,000 מתוכם אנשי צד"ל לשעבר), כ-1,500 ארמים אורתודוקסים (הרשומים היום במשרד הפנים כבני הלאום האשורי), וכ-500 איש המשתייכים לכנסייה הקתולית. הארמים מתגוררים בעיקר בגוש חלב, אך יש קהילות קטנות גם בחיפה, בנצרת, בעכו ובירושלים.

המארונים
המארונים הם בני הלאום הארמי, שמשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור. על פי המסורת, החלה העדה בימיו של מרון הקדוש (או מארוֹ‏), נזיר ארמי שחי בסוף המאה ה-4 עד תחילת המאה ה-5 לספירה. כיום המארונים, הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המארונים, לפי הגדרת הכנסייה, הנו מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון. על פי ההערכות, יש בעולם כעשרה מיליון מרונים. הם רואים עצמם ארמים, אף שרק מיעוטם, כחצי מיליון איש, דוברים ארמית. רובם חיים בברזיל ובדרום אמריקה. בקמשלי שבסוריה, לא רחוק מהגבול עם טורקיה, התקיים עד לאחרונה בכל שנה פסטיבל לספרות ארמית, (כיום הכפר נתון להתקפות ארגונים מוסלמיים). בשבדיה, נרשמו עשרות אלפים כארמים במרשם המדינה, ויש שם שני ערוצי טלוויזיה בלוויין שמשדרים בשפה הארמית. ערוץ טלוויזיה ארמי נוסף משדר מהאזור הכורדי בעיראק. גם האו"ם מכיר בלאום הארמי.
ב-2009 הצליחו "הארמים" לקבל את חתימותיהם של כמעט כל חברי הכנסת במפלגות הציוניות על הצעת חוק של ישראל חסון (קדימה) ויריב לוין (ליכוד) להכיר במיעוט הארמי בישראל כלאום ולהקים מרכז למורשת הארמית בישראל. ההצעה הובאה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה אולם נבלמה בידי שרת התרבות לימור לבנת, ושר הפנים דאז, אלי ישי, סירב להוסיף לטבלת הלאומים את הלאום הארמי. מעניין לציין שטבלת הלאומים של משרד הפנים הישראלי כוללת כ-135, ויש שם בין השאר, דרוזי, שומרוני, ארמני, צ'רקסי, אפילו אשורי. אין ארמי.
לטענת "הארמים" (ואנחנו מסכימים איתה) המדינה עושה טעות טיפשית: כשמכריחים אותם להיות חלק מבני הלאום הערבי, ודוחקים אותם לצד השני. הם צודקים בטענתם שהם לא הגיעו מחצי האי ערב, והערבים-המוסלמים הם הכובש. 1,400 שנים של כיבוש ערבי לא הצליחו להפוך אותם לערבים – ומדינת ישראל הצליחה. הם מזדהים עם המדינה ורובם מתגייסים לצה"ל או לשירות לאומי מרצון.
עם זאת יש לציין שהרצון להיבדל מההקצנה של ערביי ישראל ומהמגמה הפרו-פלשתינית של המרונים מגוש חלב, לא משותף לכולם. ארבעים אחוזים מהתושבים בגוש חלב הם מוסלמים, והמרונים מספרים שזריקת רימונים לעבר בתיהם של מתגייסים הפכה לתופעה שכיחה. ראש המועצה המקומית, אליאס אליאס, הוא אמנם נוצרי, אך מזוהה דווקא עם הזרם הפן-ערבי, ומתנגד להכרה בלאום הארמי, ורואה עצמו שייך ללאום הערבי.

מן הצדק ומן האינטרס להכיר בעם הארמי
לא ברורה התנגדות המדינה להכרה בעם הארמי, הכרה שאינה מותנית אפילו במימוש הבטחת הממשלה להחזרת אדמות הכפר הנטוש בירעם. לכן אנחנו קוראים למדינה למלא את בקשתם ולהכיר בלאומיותם הארמית.

העיר האוטופית אלג'ון מממשת את זכות השיבה ומרחיקה את השלום
בכנס בינלאומי של עמותת "זוכרות" הוצגה העיר האוטופית אלג'ון, במטרה להראות כיצד עשויה להיראות שיבת צאצאי הפליטים לארץ באופן ממשי. על פי התוכנית העיר תוקם בין אום אל פחם לעפולה, על חורבותיו של היישוב הפלסטיני אלג'ון שננטש ונהרס ב-1948, ועל אדמותיו של שוכן כעת קיבוץ מגידו. העיר החדשה נועדה לאכלס את משפחותיהם של תושבי הכפר, שמרביתם מתגוררים כיום באום אל פחם, וכן צאצאי הפליטים שיגיעו למקום במסגרת מימוש זכות השיבה. בכיכר יוצב גם מונומנט "המפתח" – גרסה מוגדלת לסמל המוחשי הרועם של חזון השיבה.
אלג'ון היא מקרה מבחן לחזון נרחב יותר של הקמת שבעה יישובים עירוניים באותו אזור. היישובים ינציחו את עשרות הכפרים שהיו קיימים בו לפני הקמתה של מדינת ישראל, ויאכלסו את פליטיהם, פליטים "פנימיים" ושבים חיצוניים.
המתכנן הוא ערבי-מוסלמי בשם שאדי חביב אללה בן 28, תושב הכפר עין מאהל בוגר האוניברסיטה המדעית הטכנולוגית באירביד שבירדן.
האדריכל ד"ר חיים יעקובי, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב אורבני בבצלאל, (כן, מאותו בית הספר לאומנות בצלאל שהוקם ביוזמת פרופסור בוריס שץ, ובעזרת הרצל והתנועה הציונית בגרמניה, ושבמסמך יסודו נאמר כי מטרת בית הספר היא יישוב א"י ועידוד היישוב היהודי בה – באמצעות פיתוח האומנות). הציב את הפרויקט – ואת הקשר בין ארכיטקטורה, פוליטיקה, אוטופיה. ואמר, כי זו הזדמנות למתיישבים ולפליטים "לנסח עמדה חדשה ביחס לגיאוגרפיה דה קולוניאלית בעתיד, כולל התביעה לקרקע וההכרה בשרידי הסביבה הבנויה" – ולא רק כאוטופיה או כפנטזיה אוריינטליסטית כמו ביפו העתיקה או בעין כרם, "אלא כחלק ממתן לגיטימציה למארג היסטורי, זהותי, מרחבי של השבים."
הכנס הבהיר שסוגיית השיבה עומדת בקצה של כל דיון בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בחוץ לא התקיימה ולו הפגנה אחת נגד הכנס, והשוטרים שהוזעקו לרחבת המוזיאון שבו לבסיסם בשלום.
שלא יהיה מקום לאשליות ככל ששיח "השיבה" יתקדם, כך יתרחק השלום.

"הפרוטסנט" והאקטיביסט האנטי-אשכנזי – מתי שמואלוף, משתאכנז
כאילו כדי להוכיח את האידיאולוגיה הנאצית שדיברה על היהודי שהוא קוסמופוליט, חסר בית, נעדר השורשים, המסתנן לחברה הארית כדי לנצל אותה כלכלית, הגיב מברלין "הפרוטסטנט" לשעבר, האקטיביסט האנטי-אשכנזי מתי שמואלוף, לפוסט של עוזי דיין: "היורדים בוגדים ברעיון הציוני."
שמואלוף אמר ש"האמרות של לפיד ודיין מאשרות את הציונות הוולגרית שרואה בישראל את המקום הריבוני היחיד שבו יהודים יכולים לחיות. הישראליות שהשניים מציעים לנו היא טיטאניק ואפשר לשמוע עד מחר את היללות שלהם לחזור מסירות ההצלה. אין לי כוחות יותר. אני לא יכול לצאת להפגנה כמו שעשיתי בעבר. כמה אפשר לחיות במדינה שבה המחירים מאמירים עוד ועוד?"
כבר כתבנו על כך שמתי שמואלוף. לא היה "פרוטסטנט חברתי" העוסק בתיקון חברתי, השגת צדק חברתי, סוציאל-דמוקרטי. כי לשמואלוף אין כלל אהבה לחברה הישראלית, ובכלל לישראל, אלא אהבה לאוייב, ועל כך הוא התנאה בספרו "מדוע  אני לא כותב שירי אהבה ישראליים".
בנוסף מר שמואלוף מתנאה בכך שהוא ממוצא עיראקי (בגדדי), כורדי, פרסי (משהדי) וסורי (חלבי). והוא חושב "מזרחית" (קרי, מחשבה גזענית אנטי-אשכנזית).
עתה משירד שמואלוף סופית לאשכנז (גרמניה). מן הסתם הוא יוכל שם, להיאבק נגד אפליית ה"אוסט-יודה", והפעם ה"אוסט יודה" הלא אשכנזיים... ואם יחיה שם שנים רבות אולי הוא עוד יגשים את חלומו ויזכה שיקראו לו ר"ל: מתי שמואלוף "האשכנזי" (הגרמני).
האמת, הוא ושכמותו מוטב שיישארו שם.