במלאת שבוע לרצח רבין, במוצאי שבת, השתתפתי ברב שיח רב משתתפים שנערך באחד מקיבוצי עמק בית שאן. בדרך לאירוע, שמעתי ברדיו משפט שטילטל וזיעזע אותי. אמנון אברמוביץ' סיפר על אירוע אבל לזכר רבין בו נכח השבוע, וציין שהחנייה של האולם בו נערך האירוע היתה מלאה במכוניות עם הסטיקר "העם עם הגולן", וכינה זאת "צביעות". צביעות?!
בהיכנסי לאולם, פגשתי את כתבת "קול ישראל" שסיקרה את האירוע. היא הכירה אותי היטב. בהיותי דובר ועד יישובי הגולן, עבדנו יחד זמן רב ביחסי עבודה יפים, הוגנים ואף ידידותיים. היא רק ראתה אותי, ופניה התכרכמו בהבעת מיאוס. "מה אתה עושה כאן?!" הפטירה לעברי, תוך שהיא מסננת בארסיות את המילה "אתה".
למחרת נסעתי, יחד עם רבים מחבריי לקיבוץ, לעצרת אבל בכיכר רבין, לציון שבעה לרצח. כיוון ששירתתי באותה תקופה כדובר ועד יישובי הגולן והרביתי להופיע בכלי התקשורת, אנשים זיהו אותי, נעצו בי מבטים זועמים ואף קראו כנגדי קריאות גנאי. נחום ברנע, שהיה עד לכך, אף תיעד זאת ב"ידיעות אחרונות".
יש לציין, שלא היה בתולדות מדינת ישראל מאבק דמוקרטי ומכובד יותר כמאבק על הגולן, בהובלת ועד יישובי הגולן. מאבק חף לחלוטין מאלימות פיסית ומילולית ומכל עבירה על החוק. אפילו חסימת כבישים, פעולה שהינה פק"ל בכל מאבק ציבורי, הייתה מחוץ לתחום במאבקנו. אולם די בכך שהובלנו מאבק נגד מדיניות הממשלה, כדי שנהיה מושא להסתה, לשנאה ולדה-לגיטימציה, ושיקשרו אותנו לרצח רבין. ומאחר ורוב הציבור הישראלי תמך במאבק על הגולן, והמוני הסטיקרים "העם עם הגולן" היו ביטוי לכך, הרי שעל פי אמנון אברמוביץ', הזעזוע של רוב הציבור הישראלי מהרצח והאבל עליו, היה "צביעות".
הקריאות נגדי לא היו חווייה נעימה, אך מצבי היה טוב. על ראשי לא התנוססה כיפה. חובשי הכיפות שבינינו סבלו מרדיפה נוראית. הם חשו נרדפים כמו היהודים אחרי עלילות הדם בגולה. ובדין זו היתה תחושתם, כיוון שזיהוי הרצח עם חובשי הכיפות, היה עלילת דם קולקטיבית. הפיכת הכיפה הסרוגה לאות קין, נועדה לעשות דה-לגיטימציה לעמדות פוליטיות לגיטימיות. העלילה הזאת היתה התנקשות בדמוקרטיה.888
יגאל עמיר, הנבל המנוול, ביצע פשע נורא נגד הדמוקרטיה הישראלית. נשמת אפה של הדמוקרטיה היא ריבוי הדעות, הלגיטימיות של מכלול הדעות, הוויכוח החופשי והכרעת הרוב. בא יגאל עמיר, ויצר דה-לגיטימציה לעמדה אחרת משלו, וניסה להשתיק אותה באלימות, בירי אקדח. מול מה שיגאל עמיר מייצג, ראוי היה להעלות על נס את היפוכה של דרכו – את הדמוקרטיה, את ריבוי הדעות והלגיטימיות של הדעות. מי שניצלו את הרצח כדי לסתום פיות, להשתיק ביקורת וליצור דה-לגיטימציה ליריביהם ולעמדות המנוגדות לשלהם, נהגו מנהג יגאל עמיר, גם אם לא הרחיקו לכת עד כדי המעשה הנפשע של רצח פוליטי. ואם ניתן, אולי, להתייחס בהבנה לתופעה הזאת כתגובת זעם מהבטן, בימים הראשונים שאחרי הרצח, ודאי שאי אפשר בשום אופן לקבל את העובדה שכבר 18 שנים נעשה הניסיון הנואל לייחס את הרצח הנורא, ואת ההסתה הקשה של הימין הרדיקאלי שקדמה לו, לכל מתנגדי דרכה המדינית של ממשלת רבין.
המעשה ההפוך לרצח ראש ממשלה, הוא החלפת שלטון בקלפי, בבחירות דמוקרטיות. מי שהציגו את נצחונו של נתניהו בבחירות כהמשך הרצח וכניצחונו של הרוצח, טשטשו את ההבדל הדראסטי בין אקדח וקלפי, ובכך המעיטו בחומרת הרצח. מי שהציגו רצח ראש הממשלה וחילופי שלטון בבחירות דמוקרטיות כשני גילויים של אותה תופעה, אמרו בעצם שהבעייה ברצח רבין אינה רצח ראש ממשלה, אלא העובדה שראש הממשלה "שלנו" סיים את תפקידו. זו אמירה נוראה, שיש בה יותר משמץ של לגיטימציה לאלימות פוליטית, ובלבד שתהיה מהכיוון ה"נכון".
אם אנו רוצים להבין מה הגורם לכך שיום השנה לרצח רבין לא קיבל את המקום הראוי לו בלוח השנה העברי, כיום אבל וחשבון נפש לדורות, התופעה שתיארתי כאן היא הסיבה לכך. את רצח רבין ראוי היה למנף לביצור הדמוקרטיה, למיגור כל ביטוי של אלימות פוליטית ואמירה חד משמעית: לעולם לא עוד! מי שהפכו את היום הזה ליום של דה-לגיטימציה ליריביהם הפוליטיים פשעו כלפי החברה הישראלית, כלפי הדמוקרטיה הישראלית וכלפי זכרו של רבין.
אני מאמין שעדין לא מאוחר לתקן את המעוות.

2. צרור הערות 16.10.13

* "אתה חייב לנו שלום" אמר לראש הממשלה יונתן בן ארצי, נכדו של רבין, בעצרת לציון 18 שנים לרצח, וקרא לו להביא שלום. אני מצטרף בכל ליבי לקריאה. אולם כדי שלא תהיה זו קריאה חלולה, יש לצקת בה תוכן, לעשות לה קונקרטיזציה מדינית, פוליטית, אידיאולוגית.
אני קורא לראש הממשלה להביא לנו שלום, המבוסס על מורשת רבין: "גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים – לא כולם – כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב, כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון." (נאומו האחרון של רבין בכנסת כראש הממשלה, בעת הצגת הסכם אוסלו ב', 5 אוקטובר 95', חודש לפני הרצח).

* רק מאות בודדות מחברי תנועת "בני עקיבא" השתתפו בעצרת הזיכרון לרצח רבין. ניתן לראות בכך כישלון של רעיון העצרת המשותפת, אך אני רואה זאת אחרת. אי אפשר לתקן ביום אחד קלקול שיטתי בן 18 שנה. 18 שנות הדרה, הסתה ועלילה יצרו חומות של ניכור וחשדנות, שלא קל להבקיע אותן. אין להתייאש, אלא להתמיד ולדבוק בדרך הנכונה.

* כאשר רוצחיו של שריה עופר יופיעו ברשימות האסירים שהרשות הפלשתינאית דורשת לשחרר, הם יפסיקו להיות "פליליים" ויחזרו להיות לאומנים.

* "בלב מחוז האפרטהייד נרצח שלשום חוואי." כך נפתח מאמר התמיכה של גדעון לוי ב"הארץ" – ברצח שריה עופר. גדעון לוי – תועבה אנטישמית. חלאה.
נכון, האיש הרע הזה פיזר במאמר ההסתה שלו פה ושם רסיסי מס שפתיים כמו "לא אנושי ככל שהינו, הוא לא מצדיק שום רצח" (לא הרצח הוא לא אנושי, למי שלא הבין), אך מיהר להצמיד אליו את האָבָל: "אבל מי שחושב שחוואים יוכלו לשווק לנצח חדרי נופש, ענבים ותמרים בארץ האפרטהייד הזאת, ששנתם תהיה בטוחה ושלווה, בזמן שכל זה קורה מסביבם – חי באשליה מסוכנת... להזכירכם: גם החוואים הלבנים בדרום אפריקה חשבו שזה ימשך לנצח."
אח"כ המילים של גדעון לוי מתרגמות לגרזנים ומוטות ברזל.

* גדעון לוי צודק. אכן, מוצדק לרצוח את החוואים בארץ האפרטהייד. מוצדק היה לרצוח את החוואים במלון פארק, מוצדק היה לרצוח את החוואים בדולפינריום, מוצדק היה לרצוח את החוואים במסעדת "סבארו", מוצדק היה לרצוח את החוואים במסעדת "מצה", מוצדק היה לרצוח את החוואים בקו 5, ובקו 800, ובצומת בית ליד, ובחדרה, ובעפולה, ואת ילדי החוואים במעלות, ואת החוואים באולימפיאדת מינכן... ו...

* אל תתנו להם בטון.

* האם נכון היה לפרסם את דבר גילוי המנהרה? אולי מוטב היה להשתמש במנהרה לצרכינו? למשל – החדרת אמצעי האזנה וצילום שהיו מאפשרים לנו לתפוס מחבלים ולהגיע למידע חיוני. ואולי ניתן להשתמש במנהרה לשימוש מודיעיני ומבצעי שלנו בצד השני? ייתכן שפרסום דבר הגילוי מגביר את המוטיבציה לחפור במקום אחר?
אני מודע, כמובן, לתועלת ההסברתית של החשיפה, ולחשיבות המדינית של ההסברה. אולם דומני, שבמקרה זה נכון היה לתת משקל רב יותר לשיקול המבצעי והמודיעיני.

* ביום שבו סוכל בבריטניה פיגוע "בסדר גודל של קניה", מפקד חיל הים הישראלי לשעבר אלוף (מיל') צ'ייני מרום עוכב בבריטניה לחקירה. כל עוד העולם החופשי ובכלל זה בריטניה לא יידעו להבחין בין עמית וטורף, הטרור ינצח.

* אילו הצמרת הבכירה של "טבע" – המנהלים הבכירים וחברי הדירקטוריון, קיצצו אחוזים מעטים משכרם המופלג, 800 עובדים לא היו בסכנת זריקה לרחוב. בחברה שאינה מקדשת את הערך היהודי הבסיסי – ערבות הדדית, כך נראית "התייעלות".

* שכר המיליונים של ג'רמי לוין אינו מוצדק בכל מקרה, אולם בשעת משבר, ניתן היה לצפות שיקצץ ממנו, בטרם יפטר עובדים. זהו עוול נורא. והעוול הזה נעשה באמצעות מיליארדי שקלים מכספינו – כספי משלם המסים, שנועדו לעודד תעסוקה, והכוונה אינה לעידוד ההעסקה רוויית המיליונים של לוין, אלא תעסוקה לאותם עובדים העומדים בפני פיטורין.

* כאשר אנו מלינים על הטייקוניזם, אין הכוונה ל"טבע" – תעשייה אמיתית, אוטנטית, שאנו גאים בהצלחתה, שסייעה רבות לצמיחת המשק הישראלי וסיפקה אלפי מקומות עבודה. אולם אין בעובדה זו כדי שנשלים עם התנהגות חזירית בתוך חברה כזאת, המשליכה בקלות בלתי נסבלת מאות משפחות עובדים אל מעגל האבטלה והעוני בעוד מנהליה הבכירים ממשיכים לחגוג במשכורות עתק. ניהול טוב הוא ניהול של מנהיגים. הבסיס למנהיגות הוא דוגמה אישית. התנהגותם של לוין ובכירי "טבע" היא היפוכה של דוגמה אישית.

* הניצול הציני של מות הרב עובדיה יוסף לקידום מועמדותו של האיש מגבעתיים לראשות העיר ירושלים, מוציאה שם רע לריקוד על הדם.

* בנאומו בכנסת, בפתיחת מושב החורף, סיפר ראש הממשלה שהוא קרא בשבת בהפטרה את הפסוק "פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה." אלא שהפסוק הזה כלל אינו מופיע בהפטרה של פרשת "לך לך", אלא בהפטרה של שבת "נחמו", שקראנו לפני 3 חודשים. נכון שההפטרה השבוע נפתחה בישעיהו פרק מ', שבו מופיע הפסוק הזה, אולם ההפטרה נפתחת בפס' כז, ואילו נתניהו ציטט את פס' ג'.

* אהבתי את דבריה של שלי יחימוביץ' בכנסת, על כך שאין להציג תמונה של סכנה לעצם קיום העם היהודי ומדינת ישראל. היא הזכירה שעברנו את פרעה, את חורבן הבית, את האינקוויזיציה, את השואה, את מלחמת השחרור וכו' והנה "עם ישראל חי" ו"נצח ישראל לא ישקר" ולכן אין לדבר על סכנה כזו.
היא צודקת בדברים אלה, אך היא טועה בביקורתה על נתניהו בנדון. הוא לא אמר שנשקפת סכנה לקיומה של ישראל, אלא להיפך – הוא הסביר שישראל היא מדינה עצמאית שתמנע כל איום על קיומה. הוא אמר שגם אם ישראל תישאר לבד, היא תגן על עצמה. לפיכך, אין הבדל מהותי בין דבריה של יחימוביץ' לדבריו של נתניהו בנדון, וביקורתה היא ביקורת שווא.

[אהוד: אבל העוויות פניה של יחימוביץ בשעת הנאום! איזה העוויות! בחיים לא הייתי מצביע עבורה! היא משקפת נפש מסוכסכת חסרת דרך הנאבקת עם הבלוף שבתוכה!]

* כותרת ראשית ב-ynet: "חוק עוקף בג"ץ: כליאת המסתננים תקוצר בחצי." אמנם לאחר זמן קצר הכותרת שונתה, והמילים "חוק עוקף בג"ץ" הוחלפו ל"בעקבות הבג"ץ". כנראה שמישהו שם התעשת, באופן חריג. ובכל זאת, ברצוני להתייחס לכותרת המקורית.
כזכור, אני תמכתי בפסיקת הבג"ץ, ואף חטפתי על כך קיתונות של ביקורת בחב"ע. עם זאת, הכותרת הזאת הכעיסה אותי מאוד משני טעמים.
ראשית, "חוק עוקף בג"ץ" זו סיסמה ריקה. תפקיד הכנסת לחוקק, וכל חוק הוא שינוי המצב הקיים. בית המשפט שופט על פי חוקי הכנסת. כפי שסמכותה של הכנסת לשנות את חוקיה בטרם בית המשפט פסק לפיהם, כך סמכותה ותפקידה לשנותם גם אחרי הפסיקה, אם זו עמדתה. זה בדיוק תפקידה. זהו ביטוי שמרני שנועד לקבע מצב קיים ולסנדל אותו באופן שאינו מאפשר שינויים. זהו ביטוי פוליטי שנועד לצבוע באופן שלילי חקיקה, שהמשתמשים במושג המסולף הזה מתנגדים לה.
שנית, גם לשיטתם של חובבי המושג הנ"ל, הוא לגמרי לא רלוונטי במקרה זה. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט בפירוש הזמין את החקיקה הזאת. בית המשפט לא התערב במדיניות ההגירה. הוא פסק שהחוק הקודם הוא בלתי חוקתי כיוון שאינו מידתי, ובין השאר הצביע על אורך תקופת המאסר כבלתי מידתי, ועודד את הממשלה והכנסת לחוקק חוק אחר, מתון ומידתי יותר. יש להניח שחלק מהמתנגדים להכרעת בית המשפט היו תומכים בה אילו היה מדובר במאסר של 5 שנים, או עשר, או עשרים או מאסר עולם. כלומר, הסוגיה המידתית היא קריטית. כאשר הממשלה מנסחת הצעת חוק, הממירה את מתקן הכליאה הסגור במתקן שהיה פתוח ואת שלוש שנות המאסר בשנת מאסר עד שנה וחצי, היא בפירוש מממשת את פסיקת בג"ץ.
אפשר כמובן להתנגד לחוק החדש, לי עוד אין דעה עליו, אולם יש לקיים עליו דיון רציני, מהותי, ולא לזרוק סיסמאות ריקות בכותרות הראשיות. חבל שבמקום לספק לציבור מידע אמין שיהווה בסיס לדיון, עוסק האתר הנקרא ביותר במדינה בהטיה מכוונת של דעת הקהל באמצעות כותרות בומבסטיות, המנותקות מהמציאות.
אגב, זו עמדתי גם כאשר אני מסכים עם תוכן הכותרת. למשל – הסלוגן המלווה את סיקור משבר "טבע" הוא "המדינה נותנת, הם מפטרים." עֶמְדתי על הפיטורין דומה, אך זו אינה מקצועיות עיתונאית.