כגזענות אנטי יהודית
יהודי תימן עברו שנים של גזירות ורדיפות. בתקופת הרמב"ם הם עברו איסלום בכוח. את יתומיהם היו מאסלמים בכפייה. לפי חוקי ההשפלה של "בני החסות" הם הוכרחו לנקות את המחראות של התימנים. למרות כל זאת יהודי תימן שמרו באומץ על יהדותם, ותמיד היו מוסיפים למכתביהם את ה"ברכה": "מדינת תימן תיהרס ותחרב עד היסוד, וירושלים תתבני ותשתכלל, במהרה בימינו אמן."

הגזענות האנטישמית של שלמה חתוכה תפילה לחורבן ירושלים
בשנת 636 לספירה התלווה יהודי תימני משומד בשם כַּעְבּ אל-אח'בַּאר (כנראה עקיבא) לכובש ירושלים – הח'ליף עומר, והוביל אותו אל הר הבית אל שרידי בית המקדש. כעב חלץ את נעליו והצביע על סלע אבן השתייה כמקום המקודש, אבל היות ומוחמד שינה את ה"קיבלה" – כיוון התפילה מירושלים למכה, החליט עומר להקים את בית התפילה מדרום לו, כך שהמתפללים המוסלמים יפנו פניהם למֶּכָּה ואחוריהם לאבן השתייה.
לו היה המשומד כַּעְבּ מוביל את עומר כמה מטרים ימינה או שמאלה ולא ישירות להר הבית, כל ההיסטוריה הייתה עשויה להיות שונה.

והנה מקרה נוסף. שלמה חתוכה בן למשפחה של יוצאי תימן, המוגדר ע"י בני ציפר העורך הספרותי של "הארץ" "משורר, פעיל חברתי, החבר בקבוצת המשוררים ״ערס פואטיקה״.* מנגיד את התקווה לחורבן תימן של אבותיו עם תקוותו שלו לחורבן ירושלים. והוא כותב:

"שַׂמְתִּי פֶּתֶק כְּמוֹ כֻּלָּם, כָּתַבְתִּי שָׁם: שֶׁתֵּהָרְסִי וְתֵחָרְבִי עַד הַיְּסוֹד."
שלמה חתוכה ירושלים של מטה. ("הארץ" מוסף תרבות וספרות 8.10.13)
http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2134490

מה מביא יהודי ישראלי ממוצא תימני להזדהות עם האוייב הערבי-מוסלמי, ולהתפלל לחורבן ירושלים?
חתוכה מזכיר את היחס שקיבלו ראשוני התימנים שעלו לארץ והתיישבו בכפר השילוח (סילואן בערבית) מיהודי ירושלים, ושוכח כליל את הרדיפות שזכו להם שם בפרעות תרפ"ט ואחריה, שהביאו לבריחתם משם. אבל האם זו הסיבה לקוות לחורבן עיר שלמה על כל עדותיה?
הסיבה לתפילת החורבן מתחוורת בהמשך, כאשר חתוכה קורא לנער מהפריפריה לא להתגייס לצה"ל כי קודם עליו לברר מיהו האוייב. מסתבר כי האוייב הוא כמובן האשכנזים.
"כָּל הַהַבְטָחוֹת שְׁמוּרוֹת לַלְּבָנִים וְכָל הַהֲנָחוֹת מֻבְטָחוֹת לְיַלְדֵיהֶם."
היום ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים מעניין מה היה אומר על ה"פואזיה" הזו נער הפריפריה התימני אביגדור קהלני שבגבורתו הציל את ישראל מחזרה לכיבוש ערבי-מוסלמי.
על הגזענות האנטי אשכנזית המתעצמת במחוזותינו כבר כתב משה גרנות, וגם אני בביקורת על אווה אילוז, אבל עכשיו מסתבר – הגזענות האנטי-אשכנזית הופכת להיות גזענות אנטישמית אנטי יהודית. חורבן ירושלים הלא הוא חורבן היהודים כולם.
שוו בנפשכם, לו היה אשכנזי כותב שבגלל המשומד כעב, או הרוצח יגאל עמיר, יש להביא חורבן על ראש העין (היום יש שם כבר גם הרבה אשכנזים), אמות הסיפים היו זעים מגודל הזעזוע, אבל הגזענות האנטי-אשכנזית שאני. להיות גזען אנטי-אשכנזי נחשב בסוגים רבים כבון טון.

* ארס פואטיקה (בלטינית: ars poetica – "אמנות השירה"), "שירה בראי עצמה", הוא למעשה רפלקסיה – התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו. ערס פואטיקה, משחק מילים עם המושג הלטיני. המילה הערבית ערס (תעתיק מדויק: עַרְצ), סרסור זונות.

כיצד דווקא הנאצים מגיעים הנאצים לאריכות ימים כל כך מופלגת? ומה לעשות עם הנבלות?
הפושע הנאצי איש הס.ס. אריך פריבקה נפטר בגיל 100. איטליה, ארגנטינה, הוותיקן, ועיריית רומא אוסרים לקבור אותו בשטחן. מהומות אלימות בין תומכיו למתנגדים לקבורה, פרצו באיטליה.
פריבקה, קצין SS לשעבר, הורשע באיטליה בשנת 1996 בגין מעורבות בטבח בפוסה ארדיאטינה שהיה ברומא ב-1944. חיילי ורמכאט שנקמו על מארב פרטיזנים שגרם למותם של 33 מחבריהם, הוציאו להורג 335 אזרחים, בהם נוצרים ויהודים. אחרי שהסתיים הטבח, הם פוצצו אבנים כבדות מעל מחצבות שהיו במקום, וגופות המתים נקברו מתחת לסלעים.
פריבקה נידון למאסר עולם, אך בשל גילו ומצבו הרפואי הותר לו לשהות במעצר בית. ואולם, כלי התקשורת באיטליה תיעדו אותו פעמים רבות כשהוא מטייל ברחובות ופירסמו תמונות כשהוא עורך קניות ועושה סידורים שונים. עורך דינו של הפושע הנאצי ביקש לקבור אותו בארגנטינה שם חי, בארגנטינה, מאז מלחמת העולם השנייה, לצד אשתו המנוחה. אך הרשויות בבואנוס איירס אינן מסכימות לכך.
בצוואה שהקליט כמה חודשים לפני יום הולדתו ה-100, האשים פריבקה את היהודים באחריות לשואה, שהיתה לדבריו "המצאה שבוימה כהפקה הוליוודית." הוא טען כי תאי הגזים הוזכרו לראשונה "במשפט הראווה של נירנברג," ולדבריו, "ארה"ב עשתה שטיפת מוח לעולם כולו כדי לגרום לו להאמין שהגרמנים מרושעים, כדי לסלול הדרך להפצצה של הערים הגרמניות וכדי לשלוט בתבל לפי האינטרסים האמריקנים."
בנו של פריבקה, חורחה, האנטישמי גם הוא, הביע זעם על סירובן של איטליה וארגנטינה לאפשר את קבורת אביו. "היכן נקבור אותו? מצידי אפשר לקבור אותו בישראל. כך הם יהיו מרוצים," אמר בשיחה עם סוכנות הידיעות האיטלקית. "זה לא הוגן. הם תמיד נטפלים למישהו בגין דברים שקרו בזמן המלחמה לפני יותר מ-60 שנה."
אפרים זורוף, צייד הנאצים ומנהל מרכז ויזנטל שבסיסו בארצות הברית, אמר כי בנו של הפושע הנאצי הוא "גזען בור שמזדהה עם הנאצי." לדבריו, "מדובר בדיוק בסוג האנטישמיות שסייע ליצור את הקרקע שעליה פרחה המפלגה הנאצית."
זורוף קרא לאיטליה לשלוח את גופתו של פריבקה לקבורה בגרמניה. בראיון לעיתון האיטלקי "לה סטפמה" אמר זורוף כי רק גרמניה תאפשר לפריבקה הלוויה שלא תהפוך לעצרת נאו-נאצית. "זו מדינה שיש לה כלים לטפל בכך. צריך לשלוח את הגופה לשם ולשרוף אותה," אמר זורוף, "זו הדרך היעילה ביותר לוודא שלא יישאר כל זכר לפושע נאצי כגון פריבקה."

לשרוף את הנבלה
הצעתנו: על ישראל לבקש את נבלתו של פריבקה, לשרוף אותה בטקס פומבי, ולזרות את אפרו לים בדיוק כפי שעשו לאייכמן.

הטעות ההיסטורית של נתניהו
בספרו אודות הפילוסוף והמדינאי היהודי-ספרדי דון יצחק אברבנאל, מתאר ההיסטוריון בן ציון מיליקובסקי-נתניהו, אביו של ראש הממשלה, בין היתר את גדולתו כאיש רוח ומדינאי, ובו בזמן מצביע על חולשותיו ועל עיוורונו של אברבנאל, שנותן אמון במלך פרדיננד זמן קצר לפני גירוש ספרד, באופן שמזכיר את העיוורון של יהודי גרמניה ביחס למשטר הנאצי.‏
חידושו המחקרי של בן ציון מילקובסקי-נתניהו הוא שלתפיסתו האנוסים בספרד נרדפו על ידי האינקוויזיציה לא משום שהיו יהודים בסתר כמו שחשבו חוקרים אחרים. כל הטענות כנגדם שהם יהודים בסתר נבעו רק מתוך אנטישמיות גזענית שקרית בסיגנון הנאציזם.ליהודים היה עניין באישור הטענות האלו מתוך התפארות ב"מרטירולוגיה" והגבורה היהודית. המצב היה הפוך, האנוסים היו מגדולי החכמים של הנצרות בספרד והגיעו לדרגות הבכירות ביותר של הכנסייה שם, ופירסמו ספרים מרובים על הנצרות ועל גדולתה, הם היו נוצרים כנים במלוא מובן המילה. אלא שכנגדם קמה כת של נזירים וכמרים גזעניים שקינאו בהצלחתם. הם הצליחו לשכנע את רוב הספרדים שהאנוסים הם באמת יהודים בסתר שמשתלטים על הממלכה. רבים משונאי האנוסים טענו ש"המאראנים", מי שהיו יהודים, הם בני גזע ארור ומקולל ושטני ואינם יכולים על פי טבעם להיות נוצרים אמיתיים.
כתוצאה מתעמולה זאת נעשו האנוסים מטרה לרדיפות גזעניות בדומה לאלה של היהודים בגרמניה הנאצית, לא בגלל דתם שלא היתה יהודית אלא בגלל מוצאם וגזעם.

הלקח לימינו
הלקח ההיסטורי לימינו, של בן ציון מיליקובסקי-נתניהו – הוא שבקרב היהודים והישראלים יש גם עיוורון, כפי שהיה ערב גירוש ספרד, כשישבו שלווים ושאננים ולא פיללו שמכה כזו תיפול עליהם.

טעותו ההיסטורית של בנימין נתניהו –
תחילת הסכסוך הוא במאה השביעית
בנימין נתניהו, בנו של ההיסטוריון, טען בנאום בר אילן השני 5.10.13, כי הכיבוש לאחר מלחמת ששת הימים וההתנחלויות אינן מקור הסכסוך. הסכסוך, אמר נתניהו החל בשנת 1921, ביום שבו התקיפו ערבים פלסטינים את בית העולים ביפו.
נתניהו כמובן צודק בדבריו שההתקפה הזו לא היתה על שטחים ולא על התנחלויות. היא היתה נגד עליית יהודים לארץ ישראל. ואחר כך באה תוכנית החלוקה ב-1947, ובאה הצעה למדינה ערבית ומדינה יהודית. היהודים הסכימו, הערבים סירבו. משום שהנושא לא היה אז שאלת המדינה הפלסטינית, הנושא היה ונשאר לצערי המדינה היהודית. ואז באה טבעת חנק, וגם כעבור 19 שנה באה טבעת חנק סביבנו במטרה לעקור אותנו. ולמה? הרי אז לא היה "כיבוש".
מסקנתו: "בלי שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית ויוותרו על זכות השיבה – לא יהיה שלום."
ובכן, נתניהו גם צודק כאשר הוא הזכיר בנאומו את שיתוף הפעולה בין הנאצים והמופתי של ירושלים, חאג' מוחמד אל־חוסייני, מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית, כאחד מעוזריו הבכירים של אדולף אייכמן, ששיתף פעולה עם הנאצים ופעל לביצוע השואה במלחמת העולם השנייה," אבל הוא טועה בתאריך תחילת הסכסוך.
תחילת הסכסוך איננה ב-1921, אלא הרבה קודם לכן. תחילת הסכסוך נעוצה במאבק בין מוחמד ליהודים , מאבק שהביא לשואת יהודי ערב במאה השביעית ומשמש דוגמה ומופת למאבק העכשווי נגד ישראל והיהודים.
בניגוד להיטלר שהסתיר את תוכניתו להשמדת היהודים, הערבים אינם מסווים את מטרתם. הערבים אומרים בריש גלי את מטרתם: חיסול ישראל והשמדת היהודים (אמנת החמאס סעיף7).  המלחמה עבורם היא מלחמה אידיאולוגית.
"החמאס" רואים את חיסול יהודי עֲרָב על-ידי מוחמד כמופת מוסרי לחיסול ישראל ולהשמדת היהודים. ("ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה.") אפילו בהפגנות של ערביי ישראל נשמעת תדיר הקריאה: "חֵ'יבַּר חֵ'יבַּר יא יהוד! צבא מוחמד עוד ישוב!..."
 בניגוד לגרמנים, שחלקם התנגדו לאידיאולוגיה הגזענית-החסלנית הנאצית (למשל הסופר תומס מאן או הזמרת מרלין דיטריך) – עד כה שום עֲרָבי-מוסלמי, איש רוח או פעיל ציבור, (גם לא מי מערביי הדו-קיום של גבעת חביבה) הביע התנגדות לדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים.
לאלו שהאמינו שהיטלר רוצה רק את הסודטים אמר צ'רצ'יל: "בחרתם בחרפה במקום במלחמה, תקבלו גם חרפה וגם מלחמה."  

טעותו של יהודה באואר
מעניין שגם ההיסטוריון יהודה באואר לוקה באותו עיוורון. באואר הטוען, שמלחמת העולם השניה לא פרצה בגלל סיבות כלכליות או חברתיות, אלא בראש וראשונה בגלל אידיאולוגיה אנטישמית.
הכלכלה הגרמנית היתה בשיאה ב-1939, והתעשייה שיגשגה; העם הגרמני, שזכר עדיין את אימת המלחמה הגדולה הקודמת, לא תמך בתקיפה, וראשי הצבא הגרמני חששו מתבוסה. ועדיין, גרמניה תקפה את פולין, וסחפה את אירופה למלחמה עקובה מדם.
המלחמה שהיטלר תיכנן ב-1939 לא היתה נגד הפולנים, אלא רק צעד ראשון למטרה גדולה יותר – המלחמה נגד היהודים, מלחמה אותה הוא תיכנן כבר מ-1918.
 
הרצאתו של יהודה באואר:
http://www1.yadvashem.org/yv/he/holocaust/insights/video/outbreak_world_war_II.asp
מאמרו:
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1178629
 
בעוד שיהודה באואר מאמץ את הגישה האינטרנציונלית וטוען כי מלחמת העולם השנייה אינה תוצאה של גורמים כלכליים, או שאיפה למרחב מחייה, אלא היא תוצאה של אידיאולוגיה, הוא מתעלם לחלוטין מהסיבה למלחמת העולם הערבי-מוסלמי נגד ישראל. לדעת באואר, המלחמה הערבית-מוסלמית נגד ישראל אינה מלחמה אידיאולוגית, אלא מלחמה טריטוריאלית, הנסבה על גבולות 49.
 
בשום פנים ואופן לא "מרן" –
אלא "בעל הפה מלוכלך ולשון הרע"
גם כאלו שאינם נמנים על מלחכי פנכתו של הרב עבדאללה-עובדיה יוסף המנוח, חוזרים ומשתמשים במונח "מרן". המילה מרן בארמית פירושה "מורנו ואדוננו". יש להבהיר, הרב המנוח אינו מורנו ואינו אדוננו.
כידוע נהוג ביהדות לכנות רב ע"פ ספר שכתב. לדוגמא הרב ישראל מאיר הכהן נודע בשם "החפץ חיים" על שם ספר שכתב שעסק בהלכות שמירת הלשון. השם לקוח מתהילים לד יג: "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה." "החפץ חיים" סבר שאחת הסיבות העיקריות לאריכות הגלות הוא הזלזול וחוסר הידיעה בענייני שמירת הלשון.
היות שהרב עובדיה יוסף המנוח היה ידוע בעיקר בחרפות וגידופים מן הראוי לקרא לו: "בעל הפה מלוכלך ולשון הרע".
בטוחני שבעולם הבא חוטף עובדיה יוסף כהוגן מסבתי הרבנית על כך שטען כי היהודים שנרצחו בשואה הם גלגול של נשמות חוטאות. ואולי לא, כי היא ודאי נמצאת בגן עדן.
עם זאת עלינו לציין שאיננו מסכימים עם פסיקת גדול הפוסקים הספרדים, "הנשר הגדול", "היד החזקה", "עמוד הימיני של ההלכה", הרמב"ם – שלפיה עובדיה יוסף הוא עובד עבודה זרה שיש להורגו, מפני שהוא מחליף את אמונת "הייחוד" (המונותיאיזם) ומוצא חלקים באלוהות (שכינה עם עשר ספירות). אנחנו דוגלים בכך שאיש באמונתו יחיה.