עדות

על פנחס שדה

'אסטרולוג' הוצאה לאור בע"מ 2002, 303 עמ'

הספר אזל ולא יודפס יותר

הוא מתפרסם עתה בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי

אהוד בן עזר: אי שם מסתובב הבן שלו

"החיים כמשל" במהדורתו הראשונה עבר אצלנו באוניברסיטה מיד ליד. ראינו את ירושלים דרך עיניו של שדה. זה היה הספר הראשון שהיכרנו בעברית שלא היה חברתי, אלא מיטאפיזי, אמין וקריא. הרגשתי צורך לקרב אחרים לספר, העברתי אותו [בין ידידים], כתבתי עליו ושידרתי עליו ברדיו בתקופה ש[שדה] היה די אלמוני, והוא שמח שיש סופר המוכן לעשות לו נפשות.

הוא היה תחליף לרעבע חסידי. אבל כמו כוכב קר. רואים את האור אבל לא מתחממים. כשהתקרבת, הכל היה הוא-עצמו. היה נעים לשמוע אותו, ללמוד ממנו, לצחוק כשהיה מבטל את כל הסופרים [הישראלים] האחרים. הוא חירף את העיתונות, אבל לא היה אחד כמוהו שידע לעשות שימוש בתקשורת כדי להגיע לקהלו. לא פעם קינא בזמרי הרוק. פעם שמע את בוב דילן ואמר: "אולי אנחנו לא במקצוע הנכון, תיראה איך הוא ממלא איצטדיונים."

שדה, אגו-מניאק לא-קטן, חי את שדה כל רגע. קודם-כל, מה שעניין אותו זה היה לזיין בחורות. עברו אצלו בחורות יפהפיות. את אביגיל ב"על מצבו של האדם" רקם על פי דמותה של שרי פיירשטיין היפהפייה, שהתאבדה, ועל פי נפשה של עזה צבי. הוא אהב לדבר על כיבושיו. היום אין זמן לדבר אפילו על זה. הוא היה הסופר העכביש – היצירה היתה הקורים, והבחורות היו הזבובים שנלכדו ברשת.

הוא גם נהג לספר על בחורה שכתבה לו שהוא אבי בנה. [היה מכנה אותה בשם "השומר הצעיר" כי היתה מקיבוץ]. היה חשוב לו להרגיש שאי-שם מסתובב בן שלו, אבל הוא מעולם לא הכיר בו ולא היה בטוח בכך.

כל עוד תהיה ספרות עברית – נוכחותו תהיה לקלאסיקה. הייתי מהמר עליו יותר מאשר על כמה מהקלאסיקאנים בני זמננו.

*

אהוד בן עזר: הרשימה "אי שם מסתובב הבן שלו", שיסודה בראיון טלפוני עם ירון סחיש, נדפסה במקומון "ירושלים" ב-4 בפברואר 1994, במסגרת נפרדת, בתוך ראיונו של סחיש עם יהודית שדה.

[לפי השמועה, אותה "השומר הצעיר" מהקיבוץ – בישרה גם לסופר אחר שהרתה וילדה לו בן, ואותו סופר היה ידיד של שדה והוא שבעצם הכיר לו אותה. ה"בן" של שני הסופרים האלה צריך להיות היום כבן 45 לפחות. אבל לדעתנו כל זה אינו אלא בדייה ספרותית].

המשך יבוא