בהיכל התרבות על שם פרדריק מאן

[מאן אודיטוריום]

ריי צ'ן כנר טאיוואני נהדר

אנחנו בכוונה פותחים בכותרת הנושאת את שם התורם שבזכותו נבנה היכל התרבות ולא את שם המיליארדר שירש את שמו על ההיכל, וזאת משום ששמו של צ'ארלס ברונפמן מופיע כמה וכמה פעמים בתוכניה ומתנוסס כיום על ההיכל כאילו הוא יסד אותו – בעוד אשר שמו של פרדריק מאן, שבזכותו קם ההיכל – אינו נזכר בשום מקום בתוכנייה, ואם איננו טועים גם לא בהיכל המחודש עצמו!

מעניין, אם היו מוצאים את שני לוחות הברית, האם הם היו נקראים עדיין על שם משה רבנו או על שם איזה מיליארדר לא ישראלי שמימן את שיחזורם?

הקונצרט ששמענו בפילהרמונית בסדרת מוצ"ש האחרון, ב-9.11, היה קצר יחסית אך מעולה. הוא נפתח ביצירה של מלחין לא מוכר לנו, תאודור הולדהיים, שהיה חבר קיבוץ בית אלפא ונפטר ב-1985 – ורק עתה זכה לביצוע בכורה של יצירה קצרה שלו בפילהרמונית, "שקון לכלי קשת", שהיתה נעימה למשמע אוזן ולא מודרנית מדי, במובן הרע של המודרני.

המנצח האיטלקי הצעיר בעל רעמת השיער השחור, אנדראה בטיסטוני בן ה-26, שזו לו הופעתו הראשונה, ודומה גם המוצלחת – עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית – הנהיג את התזמורת בביצוע הקונצ'רטו מס' 3 בסול מג'ור לכינור ולתזמורת ק' 216, של מוצרט, עם הכנר הטאיוואני שגדל באוסטרליה – ריי צ'ן.

מה יש לומר, זו היתה חווייה גדולה והקהל הגיב בהתאם, שלושה פרקים, בכל אחד קטע סולו מרכזי לכינור, כל קטע מענג יותר מקודמו, צ'ן הואכנר גדול, לירי, שמח, שובה לב וסוחף, וגם צנוע, הן בנגינה וגם ישב בהפסקה וחתם על דיסקים שלו, מה יש לומר? – מי שלא שמע אותו, הפסיד.

אולי בגלל קוצרה של היצירה, 25 דקות בלבד, הוא חש צורך להעתיר עוד מטובו על הקהל, והודיע בעברית על ביצוע ההדרן "מבוא לרונדו קפריצ'יוזו" של סן-סנס, תוך ששורות הנגנים מאחוריו מתמלאות בנגנים נוספים לשם הביצוע הסוחף והממושך-יחסית של הקפריצ'יוזו כהדרן! איזו שמחת חיים! איזו נגינה מופתית בכינור! הקהל ממש יצא מכליו, ובצדק! מעולם לא שמענו הדרן מתוכנן וממושך שכזה, ממש עוד יצירה!

בחלק השני ניצח בטיסטוני הצעיר על ביצוע הסימפוניה השנייה בדו-מינור אופוס 17, "הרוסית הקטנה" של צ'ייקובסקי. משך הסימפוניה לא יותר מ-32 דקות,אבל איזו עוצמה, איזו שמחת חיים, כל השורה העליונה הרחוקה בתזמורת, מהטובה והחצוצרות עד התופים, התוף הגדול, המצילתיים והגונג – כולם חגגו בקצב מהמם; והיצירה – משנת 1873, רק לפני 140 שנה – נשמעה מודרנית במובן הטוב של המילה, כאילו זה עתה הולחנה לקהל של ימינו. לא הפסקנו להתענג על הביצוע הסוחף, שאף הוא זכה למחיאות כפיים אדירות. ערב גדול.