מאת אלי בן-ליש (אלי מייזליש)

גולן, הוצאת ספרים, 1987

אם יש את נפשך לדעת מהו המעיין ממנו שאבה הקורבע היפהפייה הקרוייה ברומאן המשעשע של אלי מייזליש (הוא אלי בן-ליש) בשם "הבתולה ממאה שערים", אנא פתח אותו בעמוד 23 וקרא שם כיצד בשכונה החרדית מאה שערים, אחיה פותח אותה והיא רק בת ארבע-עשרה, וזאת לאחר שנים אחדות של מזמוזים בלבד:

"באחד הלילות טענתי שקר לי. ירד שלג, ובבית לא היה כל חימום. אחי ירד במהירות ממיטתו ובא לשכב לצידי. גופו היה חם והצלחתי להתחמם מעט. הפעם הוא שכב עליי, כשפניו מול פניי, ולא כפי שהיינו משחקים עד עתה, כשהוא שוכב על גבי. גופו צהל ונע בחגיגיות. שנינו נהנינו מתנועותינו והחום החל מתפשט בכל חלקי גופי. לא יכולתי לעצור את שובבות גופו. צחקנו בלחש, כדי לא להעיר את סבתא שקול נחירותיה בקע מקצה החדר. גופי לא התאפק. תנועותיי הנמרצות הסירו את מחסומי הדרך, וזרמים חמים החלו לחדור אל גופי. לא רציתי לעצור את הגלים הלוהטים שבאו אל קרבי. הנעימות שטפה כל פינה בגופי, ולא ידעתי שבעה. שעה ארוכה דהרנו בעצימת עיניים. אני לא פיגרתי מאחורי אחי. יחדיו שעטנו במרוצה מבלי לדעת לאן. אינני זוכרת מתי פסקו גופותינו לנוע. אחי נעלם לפתע ממיטתי, ונשארתי שוכבת לבד. זמן-מה שרר השקט ואחריו-כך באה התדהמה: התחלתי לחוש את הכאב, ואצבעותיי גילו את הנוזל הכהה והחמים. הבשורה פרצה בתרועה: אותו לילה חדלתי להיות בתולה." ["הבתולה ממאה שערים", עמ' 23].

מאז אותו מאורע מכונן של איבוד בתוליה – מתנהלים חייה של גיבורת הספר בכמה מסלולים. היא נחושה בדעתה לעזוב את בית הוריה בשכונה החרדית, אין לה עימם שפה משותפת, נשיותה הפורצת אינה יכולה להשלים עם מגבלות החיים החרדיים. היא מתגלגלת מפרשת אהבה אחת לשנייה, הכול בחשאי, פועלת תמיד על גברים בכוח יופייה וקסמיה הנשיים, ואיכשהו היא מצליחה לדחות את הרגע שבו יתברר שהיא כבר לא בתולה.

הצורך להסתיר, לחיות חיים כפולים, הוא חלק ממארג הספר. היא מצליחה לסיים סמינר למורות דתיות אך לא חרדיות. לקבל עבודה במושב בגליל, ליד טבריה, להמשיך שם הרפתקת אהבים עם בחור חרדי-כביכול, חיים, שכל-כולו אפיקורס ונהנתן. משם היא מתגלגלת לתל-אביב וגם כאן, בחסד גברים החושקים בה, היא מוצאת דירה ועבודה ולבסוף גם אהבה גדולה לבחור בשם אהוד, שכל חלומו הוא להגר לארה"ב.

כדי למלא את רצונו היא עושה שקר גדול בנפשה. היא משתדכת לבחור אמריקאי מבוגר ושמן ולא-מושך, בשם ברוך בירנבוים, מגיעה באמצעותו לניו-יורק ושם מתחתנת איתו, ועדיין לא הגיעו לקיום יחסים, שבהם היה אמור לגלות שהיא כבר מזמן לא בתולה, אלא שאז מתגלים בחדרה מכתבי-אהבה לוהטים שהיה שולח לה אהוד מישראל, וכל הזיווג מתפורר, ממש לפי תיכנונה, כדי לזכות בהרבה כסף ואשרת שהייה ולהביא את אהוד אהובה לניו-יורק.

את הסוף לא נגלה.

לא פעם הרגשנו כאילו אנחנו קוראים את עלילות ג'וזפין מונצנבאכר, זיכרונותיה של יצאנית וינאית, מאת פליקס סלטן, אלא שהפעם מוצאה לא מרובע עוני מרוד בווינה אלא מעוני בשכונת מאה שערים. שהרי הקור בדירה הלא-מחוממת הוא שגם דחף את אחיה לשכב איתה ולבתק את בתוליה.

על המהדורה השנייה של ספרו, משנת 2007, כתב המחבר:

"כשספר זה ראה אור לראשונה, לפני כעשרים שנה, היה עדיין תהליך החזרה בתשובה זרזיף קטן שאיש לא שיער את התעצמותו הצפויה בתוך שנים מעטות. מבחינה זו היה אז 'הבתולה ממאה שערים' חלוץ ספרותי שהאיר את שורשיה של תופעה חברתית מתעוררת.

"היום, כאשר הציבור החילוני ניצב משתאה נוכח החזרה בתשובה ומניעיה, באה מהדורתו החדשה של הספר כדי לענות על מקצת הקושיות המתעוררות ביחס לעולם לא-נתפס זה. עולם חי ורוחש מתחת לפני הגלימות ארוכות השרוולים, ספוג יצריות עזה המתקשה לבוא על ביטוייה ושאינה ניתנת לריסון. עולם שהשתיקה יפה לו, אך שבמבואותיו ובמוצאיו מנהלת ה'סיטרא אחרא' חיי חטא ומעלה קורבנות על מזבח התשוקה המינית וסיפוקיה.

"זה סיפורה האותנטי של נערה אחת שהתנסתה בשני העולמות – וגילתה כי שניהם אכזב. הבתולה ממאה שערים, ששמה עלום עד עצם היום הזה, פורצת את מחסום הדת, המקום והחטא, אך מגלה כי לא תמצא ישועה גם בדיזנגוף ובניו-יורק, מגלמי הפריצות והליברליזם הנאור. עשרים שנה אחרי כתיבת שורות אלה, על רקע התעצמות גוברת של תנועת החזרה בתשובה, נראה כי אכן, מאה שערים יש לה לשכונה הירושלמית – גם בכניסה וגם ביציאה ממנה...

המחבר, אלי בן-ליש, הוא יליד שכונה ירושלמית דתית וחניך ישיבה."

את סיפורה מספרת הגרושה הטרייה באונייה 'קווין אנה מריה', שעל סיפונה היא מגורשת מניו-יורק לישראל. לפי תיאור חייה בספר, המסתיים כאן, היא הגיעה לישראל. ומאז ודאי עברה כאן מגבר לגבר והזדיינה לא מעט ובתאווה רבה, ובייחוד בזכות יופייה וגופה המושך גברים – עד שמצאה את הפשרה המתאימה בין עושר לאושר, נישאה, אולי גם בגדה מהצד, מה שלא הפריע לה לגדל ילדים ואפילו להיות בוועד הורים ואולי גם לעסוק בהוראה, אמנם לא בחינוך הדתי.