לזכרו היקר והבלתי נשכח של שייקה אופיר ז"ל
[השיר הופץ ב"צוותא" ביום שישי האחרון, 15.11, וכן הוקרא בתוכניתו הלילית של משה טימור ב"קול ישראל" באותו לילה אחר חצות. שימו לב: השורה השנייה בשיר תוקנה לעומת הנוסח שפורסם בגיליון הקודם].

מָחָר תִּמְלֵאנָה בְּדִיּוּק פ"ה שָנִים שֶל עֶצֶב
מֵאָז נוֹלַד בִּירוּשָלַיִם גְּדוֹל הַבַּדְרָנִים
שֶהַמְּדִינָה הַזֹּאת יָדְעָה מֵאָז קוּמָהּ בְּעֶצֶם
וְשֶכְּאֵב לֶכְתּוֹ לֹא מִתְקַהֶה עִם הַשָּנִים.

הוּא בֵּין מְשַׂחֲקִים עֲלֵי בָּמוֹת נָסַק לַגֹּבַהּ,
הוּא בֵּין מְאוֹת גּוּרֵיShow business הִתְבַּלֵּט כִּכְפִיר,
הוּא, שֶהֶחְלִיף דְּמֻיּוֹת כְּמוֹ תִלְבּוֹשות בְּגַרְדֶּרוֹבָה
הָיָה גַם שֵם-דָּבָר וְלֹא רַק שֵם: שַיְקֶה אוֹפִיר.

וְאֶת פוֹלְקְלוֹר הָעָם הַזֶּה, שֶכְּמוֹ בְּפוֹטוֹגְרַפְיָה
הִנְצִיחַ הוּא בִּזְכוּת כִּשְרוֹן-אָמָּן בִּלְתִּי מָצוּי
בְּכָל מָה שֶנָּגַע בּוֹ – מַסְבִּירָה הַבִּיאוֹגְרַפְיָה
שֶעַל תְּלָאוֹת חַיֵּינוּ צְחוֹק הִרְעִיפָה כְּפִצּוּי.

יְשַעְיָהוּ גוֹלְדְשְטַיְן שֶנּוֹלַד בִּירוּשָלַיִם
בִּשְכוּנַת אֶבֶן יְהוֹשֻעַ שֶל שוֹמְרֵי הַדָּת
אָמוּר הָיָה בְּגִיל אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה לָתֵת כְּתֵפַיִם
לְפַרְנָסַת בְּנֵי מִשְפַּחְתּוֹ בְּדֹאַר הַמַּנְדָט.

אֲבָל בִּמְקוֹם זֶה מְזַיֵּף הוּא אֶת גִּילוֹ, כְּאִלּוּ
הוּא מְבֻגָּר יוֹתֵר וּמִתְנַדֵּב אֶל הַפַּלְמָ"ח
וּמִצְטָרֵף גַּם לַפַּלְיָ"ם וּכְשֶרוֹאִים אֲפִלּוּ
בֵּין מְלַוֵּי הַשַּיָּרוֹת כִּי כִּשְרוֹנוֹ מוּכָח

בְּזֶמֶר וּבְדַאחְקוֹת שֶהַחֶבְרֶה אוֹהֲבִים שָם
כִּי הֵם מְנוֹת-בַּרְזֶל לְחִזּוּקוֹ שֶל הַמּוֹרָאל
שוֹלְחִים אוֹתוֹ לַצִּ'יזְבַּטְרוֹן כִּגְדוֹל הַכּוֹכָבִים שָם
וְכָךְ נוֹלְדָה קַרְיֶרָה בְּחַסְדּוֹ שֶל הַגּוֹרָל.

וְאָז, כִּכְלוֹת הַמִּלְחָמָה, לוֹמֵד הוּא פַּנְטוֹמִימָה
אֵצֶל אֶטְיֶן דֶּקְרוּ וּבְחֶבְרַת מַרְסֶל מַרְסוֹ
כּוֹבֵש הוּא אֶת בִּימוֹת פָּרִיז בָּהּ גְמִישוּתוֹ הִדְהִימָה
אֶת כָּל מֻמְחָיו שֶל זַ'אנֶר זֶה – ו"Life" מְיַחֲסוֹ

לַדֶּרֶג שֶל אֶחָד מִבֵּין גְּדוֹלֵי נוֹשְׂאֵי דְּבָרֶיהָ
שֶל אָמָּנוּת אִלֶּמֶת זוֹ שֶאֵין בָּהּ שוּם דִּבּוּר
אַךְ יֵש בָּהּ וִירְטוּאוֹזִיּוּת שֶיֵּש מֵאֲחוֹרֶיהָ
הַרְבֵּה זְרִיזוּת וְחֵן הַמַּלְהִיבִים אֶת הַצִּבּוּר.

וְהוּא מַגִּיעַ לְאַרְצוֹת הַבְּרִית וְהוּא מוֹפִיעַ
עִם מַרְלֶן דִּיטְרִיךְ הָרוֹאָה בּוֹ מְבַצֵּעַ-עָל
וְשָב לָאָרֶץ בָּהּ פּוֹצָה הַפַּנְטוֹמִימָה פִּיהָ
בְּשְלַל מַעַרְכוֹנִים הַמַּקְסִימִים אֶת הַקָּהָל
כְּגוֹן "יֹפִי, נֶחָמָה" אוֹ "צִיּוֹנָה וְהָעַיִן
הַמְּקֻלְקֶלֶת" אוֹ "שִעוּר אַנְגְּלִית" וּבוֹ-בַּזְּמַן
הוּא מְבַיֵּם אֶת "הַגַּשָּש" וּמְכַכֵּב בֵּינְתַּיִם
בַּ"בַּיִת בִּרְחוֹב שְלוּש", "אַבּוּ'ל בָּנָאת" וְכַמּוּבָן

בְּשִׂיא כָּל תַּפְקִידָיו, הוּא הַשּוֹטֵר מַכְמִיר-לִבֵּנוּ
מַר אָזוֹלַאי – וְטֶרֶם כִּשְרוֹנוֹ מֻצָּה עַד תֹּם
מַכֶּה אוֹתוֹ הַחֹלִי הַנּוֹרָא, לַאֲסוֹנֵנוּ
וְהַהוּמוֹר הַלְּאֻמִּי פִּתְאֹם נִשְאָר יָתוֹם.

אַחַר מוֹתוֹ קָרְאוּ עַל שְמוֹ סִמְטָה בִּצְפוֹן אֲפֵקָה
וְגַם רְחוֹב בְּרִאשוֹן – אַךְ בֵּינֵינוּ, חֵי נַפְשִי
יֵש עַד הַיּוֹם רַבִּים שֶלְּזִכְרוֹ לִבָּם הוֹמֶה כָּאן
וְיֵש לָהֶם בּוֹ לֹא סִמְטָה כִּי אִם רְחוֹב רָאשִי.