על ספרו של יובל נח הררי
"קיצור תולדות האנושות"
דביר 2013, 459 עמ'

אני מודה שציפיתי כי הספר ששמו "קיצור תולדות האנושות" יפרוש בפניי את האירועים החשובים שעברו על המין האנושי מהעת שנבדל מבעלי החיים הדומים לו ועד ימינו, כלומר, סיכום ממצה של קורות המשתרעות על פני 70,000 שנים. ציפייתי זאת (האם מוגזמת?) נחלה אכזבה, כי עיקרו של הספר מעקב אחר התובנות באשר למהות האנושות בשלבים שונים של קיומה על פני האדמה. יחד עם זאת, צריך לציין שהספר מעניין ביותר, והקורא בו איננו יכול שלא להתפעל מהידע הרב שהמחבר חושף בתחומים רבים מספור: ארכיאולוגיה והיסטוריה (כמובן!), אבל גם פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מתמטיקה, ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, חקלאות, אנטומיה, פרמקולוגיה, בלשנות וכו'.
הספר מתעכב על מיספר תופעות מופלאות ואף חידתיות שחוותה האנושות: כיצד קרה שההומו סאפיאנס, שהופיע על פני האדמה לפני 70,000 שנה, נותר לבדו, ואילו שאר מיני בני האדם הקדמונים, ביניהם האדם הניאנדרתלי, נכחדו?
כיצד קרה שהאדם בא לעולם לא מוכן לחיים, בניגוד לשאר היונקים שכמעט מיד עם לידתם מתפקדים כמו הבוגרים, והאם מצב "לא אפוי" זה הוא אשר גרם לכך שהאדם בינקותו ניתן "ללישה" בניגוד לבעלי החיים האחרים (הלא מבוייתים) שנשארים בעלי אותן תכונות ואינסטינקטים לכל ימי חייהם?
מהי תרומתה העיקרית של המהפכה הלשונית שאירעה לפני כ 30,000 שנה, שמא היא הצליחה לנתב את האדם אל דברים שאינם במציאות? שמא הובילה אל יצירת מיתוסים שמחברים בני אדם לחברות מאורגנות, ללאומים, לחברות כלכליות מאוגדות? שהרי לכל אלה אין בסיס עובדתי, הם רק פיקציה המקובלת על ציבורים שונים.
האם ביות האש, שאירע, כנראה, לפני 1,500,000 שנים הפך את האדם לאדון הבריאה, זה שפחות נאכל על ידי בעלי חיים אחרים, ולו עצמו יש מבחר בלתי נדלה של מושאי אכילה?
מה היתה תרומתה של המהפכה החקלאית שאירעה לפני 10,000 שנה? לדעת המחבר המהפכה הזאת היתה יותר אסון מאשר ברכה – חיי הלַקָּטים היו הרבה יותר נוחים מחייו של החקלאי. החקלאי עובד הרבה יותר, אבל זוכה למזון פחות טוב. הלקטים הרבה יותר חופשיים, ומזונם הרבה יותר איכותי. המהפכה החקלאית הועילה לצמחייה הראויה למאכל (חיטה, פירות, ירקות), אך הזיקה נורא לבעלי החיים המבוייתים, שהועדו לתנאי חיים מזעזעים. מסתבר שההומו סאפיאנס לא רק ביית בעלי חיים , אלאג ם הכחיד אלפי מינים מהם.
הספר מתחקה אחרי הסיבות להמצאת הכתב – מסתבר שחוק או סיפור ניתן לאגוד בזיכרון, אבל מידע מתמטי מונוטוני, ששלטון מרכזי זקוק לו לצורך גביית מיסים ותיעוד עסקאות – קשה מאוד לזכור, ולכן השומרים (לפני כ-5000 שנה) והמצרים (לפני כ-4400 שנה) צעדו את צעדיהם הראשונים אל הכתב, שבלעדיו לא היה צועד האדם אל פסגות התרבות. מסתבר שלמרות המניע העיקרי ליצירת הכתב – המידע המתמטי המונוטוני – המִסְפָּר "הערבי" (שהומצא דווקא בהודו) בא לעולם רק במאה התשיעית לספירה.
המחבר תוהה מדוע החברה האנושית מראשיתה העניקה עדיפות לגברים על פני הנשים. המחבר מביא בפרוטרוט את ההסברים המקובלים למצב עניינים זה, ומראה שיש בהם פרצות, ומצד ההיגיון אין סיבה למצב זה. מסתבר שנורמה זאת קיימת לא רק אצל בני האדם, אלא הוא מצוי אצל רוב היונקים ("זכר אלפא" השולט בקבוצת בעלי חיים ממין מסוים), להוציא בודדים מטריארכליים (שימפנזים, פילים). המחבר איננו מזכיר שאצל החרקים המצב הוא הפוך – על הרוב הזכר קטן מהנקבה, הוא טפל לה, ואצל לא מעט חרקים ההזדווגות עולה לזכר במותו, ואצל חלקם הוא אף משמש ארוחה לנקבה המופרית.
הספר עוסק בשימוש הראשון בעולם במטבע (640 לפני הספירה אצל מלך לידיה) וחשיבותו, וכן עושה מאזן של רווח והפסד מייסודן של האימפריות: למרות הזוועות שאלו ביצעו לאורך התקופות השונות – הן גרמו ליציבות שלטונית של מאות שנים, ושפותיהן הפכו לשפות בינלאומיות (אכדית, ארמית, ערבית, ספרדית, אנגלית).
המחבר טוען שהפאשיזם, הנאציזם והקומוניזם הם דתות, וזה מתקבל על הדעת, אבל הוא כולל בקטגוריה הזאת גם את הליברליזם, ההומניזם והקפיטליזם, משום שלדעתו, הדת מאופיינת בכך שמאמיניה מבססים מערכת חוקים וכללים על אמונה בסדר על-אנושי. אבל בדת יש מספר מאפיינים שחסרים לחלוטין בליברליזם, הומניזם וקפיטליזם – לדת ולסמי-דת יש אלים שיראים מהם ועובדים אותם (מוסוליני, היטלר, סטלין), יש תיאוריה דוגמטית שלא ניתן לשנותה, אלא רק לפרשה, ועיקר העיקרים – יש חשש מתמיד מעין בולשת החודרת לקרביים של הנתין המאמין, וסממנים אלה בוודאי שאינם קיימים בהומניזם, ליברליזם וקפיטליזם.
מהפיכה משמעותית חלה באנושות משנת 1500 ואילך – תחילתה של החשיבה המדעית. עד אז המחשבה היתה דתית, וההנחה היתה שהדת "יודעת הכול" – חידושו של המדע: הודאת האדם שאיננו יודע, הודאה בבורות, הודאה שהובילה את האנושות לקידמה. דארווין, לדוגמה, הסביר תופעות מבלי לטעון שיש עיצוב תבוני עליון יודע-כול שגרם לתופעות. הוא ניגש אל מחקריו כמי שאיננו יודע. תהליך זה (מביטחון בידע עליון להודאה בבורות) חל בעיקר באימפריות האירופיות ששלחו ביחד עם הכובשים גם חוקרים ומדענים לחקור תופעות אנתרופולוגיות, שפות, בעלי חיים. אחת הדוגמאות המובהקות ליתרון האימפריות האירופיות על האסיאתיות היא פיענוח כתובת בהיסטון מימי דריווש בפרס. הכתובת עמדה שם בראש הצוק במשך למעלה מאלפיים שנה ואף חוקר פרסי לא ניסה לפענח אותה עד שהגיעו לשם הבריטים ושקדו על חשיפת החידה העתיקה. כנ"ל לגבי שמפוליון הצרפתי ואבן הרוזטה במצרים, וחקירת שפת הודו העתיקה סנסקריט על ידי הבריטים.
המחבר מביע לעיתים דעות שנראות על פניהן מוזרות, אבל מי יודע – אולי יש בהן ממש – שלא צריך להיבהל מהטענה שמקורות האנרגיה מידלדלים, כי לדעתו – אין גבול למקורות אלה; ועוד דבר, הוא סבור שבעוד 500-200 שנה האדם יתגבר על המחלות, יאריך את החיים, ואולי יתגבר על המוות...
הספר דן בנושאים רבים אחרים, כגון מדד האושר של האנושות בהשוואה בין תקופה לתקופה, כגון משמעות החיים (לטענתו – אין משמעות לחיים כשלעצמם – הם תוצר של תהליכים אבולוציוניים עיוורים הפועלים ללא כל תכלית; ומי שמאמין שיש לחייו משמעות – חי באשליה); כגון אופקיה של ההנדסה הגנטית.
יש בספר היגדים שאני מוכן לאמץ בשתי ידיי – הרי אחד מהם: "אילו נסע דוד המלך בזמן והגיע לבית המדרש במאה שערים של ימינו, היתה אוחזת בו פליאה. היהדות של ימיו היתה כת חקלאית טיפוסית לתקופת הברזל, שפולחנה המרכזי היה העלאת בעלי חיים קורבן כדי להבטיח יבולים טובים וניצחון במלחמה.... מה בין זה לבין אסופת תלמידי חכמים שמעודם לא אחזו במעדר או בחרב, אשר בעודם לבושים במיטב האופנה הפולנית של המאה ה-18 – מתפלספים ביניהם בניב גרמני (יידיש) על משמעותם של טקסטים ארמיים-למחצה (התלמוד), שנכתבו בבבל יותר מאלף שנה אחרי דוד?" (עמ' 197).
כאמור, ציפיתי למשהו אחר, אבל מה שמצאתי מעניין מאוד.

אהוד: לגבי ההיגד האחרון שהבאת, יש לי שאלה, האם המחבר הידען קרא מימיו את כתבי פרופ' גרשם שלום ואת ההיסטוריוגרפיה של היהדות על פיו? – דומני שלא. אבל אולי ככה זה אצל גאונים בני-זמננו, שממציאים כל פעם מחדש את הגלגל וזוכים להצלחה אצל בורים ועמי-ארצות.