העולם כולו חגג השבוע 2014 שנים לברית המילה של ישו. אפילו בדובאי ציינו את המאורע ביותר מ-400 אלף זיקוקי דינור, ואבא של מאזן בנאום בבית לחם טען שישו הנימול היה פלישתינאי.
קביעת תאריך תחילת שנה חדשה לאחד בינואר נקבע עוד קודם לכן על ידי הרומים כחגו של האל הדו-פרצופי יאנוס; האחד לחודש ינואר, הוא החודש ע"ש יאנוס, אבל הנצרות קבעה כי חגו של יאנוס יהפוך ליום ברית המילה של ישו, ומאז נחגג ראש השנה הנוצרי (ודוק: ראש השנה ה"נוצרי" לא "אזרחי", כי הוא כולל גם חיילים) כיום המציין כך וכך שנים לעורלה הקדושה של ישו. בעברית, בהשפעת הפולנית והגרמנית, נקרא חג זה סילבסטר ע"ש אפיפיור בשם זה מן המאה הרביעית שנקבע כקדוש ליום זה.

ברית המילה שבלב
כששאול התרסי (פאולוס) ייסד את הדת הנוצרית הוא קבע שאין יותר צורך במצוות המעשיות ובמקום מילת הבשר תבוא מילת הרוח. מילת הרוח היא-היא המציינת לדידו את "ישראל האמיתי" – verus israel "ישראל שברוח" מול ישראל הלא אמיתי "ישראל שבבשר".
ע"פ התורה מצוות המילה היא אחת משתי מצוות העשה היחידות (בנוסף לקרבן פסח), שמי שלא מקיימן חייב בעונש כרת. הטעם החשוב של הרמב"ם לכך הוא שברית המילה היא סמל מאחד של בני העם היהודי: "שיהיה לאנשי זאת האמונה - ... - אות אחד גשמי שיקבצם."

שפינוזה – ברית המילה תקיים את העם לעולמים ותביא לציונות
היהודי החילוני הראשון, הפילוסוף ברוך שפינוזה, העריך את חשיבות ברית המילה ובספרו מסכת תיאולוגית מדינית, הוא כותב: "כיום היהודים אין להם בהחלט שום דבר שיוכלו לייחס לעצמם על פני כל שאר העמים. ואילו העובדה שהם החזיקו ומחזיקים מעמד שנים הרבה כל-כך מפוזרים וחסרי ממלכה אינה פלא כלל וכלל מאחר שנבדלו מכל העמים באופן שהעלה עליהם את שנאת כולם. והם נבדלים לא בלבד במנהגים חיצוניים בהיפך מנהגי שאר העמים אלא גם באות ברית המילה, שעליה הם שומרים באדיקות מופלגת... אני סבור כי ברית המילה יש לה בנידון זה השפעה גדולה כל-כך עד שאני משוכנע כי היא לבד תקיים את העם הזה לעולמים. יתר על כן, אלמלא ריככו יסודות אמונתם את נפשותיהם, הייתי מאמין בהחלט כי ביום מן הימים בבוא שעת הכושר שוב יקימו את ממלכתם ואלוהים יבחר בהם מחדש."

הפאוליניות היהודית המודרנית
בארץ מתפתח עתה טרנד חדש, בעיקר בקרב אלו המכנים עצמם "שמאל", שבעקבות פאולוס הם טוענים, יש להפסיק את מילת הבשר (ברית מילה) מטעמים של התעללות בחסר ישע.
כתב "הארץ" אורי משגב מתנאה בבנו הערל ("הארץ" 3.1.14). לדידו של משגב ברית המילה הוא טקס "פרימיטיבי" (הוא עצמו הרי מתקדם), שייאסר פעם על פי החוק. המעניין הוא שמשגב נעזר כאילו בנימוק ההלכתי, וטוען שבן לאם יהודייה, גם אם ערל, הוא יהודי, ולכן הוא נוזף בשני זוגות של לסביות ידידות על שום שמלו את בניהן "מטעמי שונות".
בעצם אורי שגיא ודומיו הם-הם המבטלים את המילה "מטעמי שונות", כדי להיות שונים מן העם היהודי, מסורתו, ותרבותו העתיקה, וגם בכך אין חדש. לפי המסורת היוונית נערכו משחקי הספורט בעירום, ולכן ניתן היה להבחין בהבדל בין נימולים לערלים. יהודים רבים ביקשו, לפיכך, למשוך את עורלתם מטה, כדי לטשטש את המילה ולהקל על התקבלותם בחברה ההלניסטית. במשיכת העורלה נמתח עור הפין האלסטי בהדרגה עד ששב ומכסה את עטרת הפין, והאדם הנימול נראה, לפיכך, כמי שלא נימול.
בתקופה שקדמה למרד החשמונאים, נהגו המתייוונים ביהודה, בהנהגת יאסון הכהן הגדול, למשוך את עורלתם. בספר מקבים א' (י"א-ט"ו), מסופר כי הצעירים משכו את ערלתם אחרי שנבנה בירושלים גימנסיון בו השתתפו בעירום: "בנו בית מערומים [גמנסיון] בירושלים כמנהג הגויים, משכו ערלתם, עזבו ברית קודש, התערבו בגויים, ויתמסרו לעשות הרע."

ברכת המילה
נעזוב לרגע את הזהות היהודית. מעבר לאסתטיקה ולתועלת הבריאותית של המילה, הפחתת זיהומים אצל הגבר והאישה, הפחתת הסיכוי להדבקות באיידס, למילה יש תועלת נוספת: פעולת ההשתנה קלה בהרבה כי אין צורך לגולל בכל פעם את העורלה למעלה. בייחוד בגילים מתקדמים כאשר פעולה זו הולכת ותוכפת דומה שרק בשלה כדאית ברית המילה. ותודה להוריי שהביאוני עד הלום.
האם ברוב הימים, בנו הערל של אורי משגב יודה לו על בחירתו שלא להיות נימול?

איאד א-סראג' גזען ערבי-מוסלמי בכיסוי של פסיכיאטר הומאני
לאחרונה נפטר איאד א-סראג' (1943-2013), הפסיכיאטר הראשון של עזה. א-סאראג' חקר את ההשפעה הטראומטית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ילדי עזה והגדה, ובמאמר שפירסם ב-1997 תחת הכותרת "למה הפכנו למחבלים מתאבדים – להבין את הטרור הפלסטיני", כתב כי "הדבר המדהים הוא לא הופעת המחבלים המתאבדים, אלא דווקא הנדירות שלהם".
איך אומרים הצרפתים:
TOUT COMPRENDRE C'EST TOUT PARDONNER
"להבין פירושו לסלוח." כלומר, יש ל"הבין" את הטרור, ולאור פשעי היהודים, פלא הוא שלא כל הערבים הם מחבלים מתאבדים.
ב-2009, במהלך מבצע עופרת יצוקה, הוא פירסם מאמר בנושא ב"ניו יורק טיימס". "הרבה ילדים בעזה מרטיבים במיטה, מתקשים להירדם ונצמדים לאמהותיהם," כתב."גרועה מכך היא ההשפעה ארוכת-הטווח של הטראומה החמורה הזו: ילדים פלסטינים באינתיפאדה הראשונה, לפני 20 שנה, זרקו אבנים על טנקים ישראלים, בניסיון להשתחרר מהכיבוש הצבאי הישראלי. חלקם גדלו והפכו למתאבדים באינתיפאדה השנייה, עשור לאחר מכן... לא צריך הרבה דמיון כדי לתאר את ההשפעה שתהיה (לאירועים הנוכחיים) על הילדים של היום."

הגזענות הערבית-מוסלמית של איאד א-סראג'
כמובן שהפסיכיאטר הערבי-מוסלמי א-סאראג' אינו מסביר את תופעת ההתאבדות כפועל יוצא של האידיאולוגיה האיסלאמית הגזענית, אידיאולוגיה המחנכת ילדים לרצוח יהודים, ומבטיחה להם שבעים ושתיים בתולות בגן העדן. לדידו של הפסיכיאטר "ההומניסט" האשמים ברציחתם הם הקורבנות היהודים.
גם בזה הוא אינו מקורי, למסקנה מדעית דומה הגיע לפניו כבר היטלר שאמר "אני הומניסט אדיר" – Ich bin so colossal human – "היהודי לבדו אשם בכול." (פרידלנדר שאול, שנות ההשמדה 1945-1939 ת"א 2009 עמ' 330-326).

האחריות האישית של איאד א-סראג'
איאד א-סראג' תמיד התחזה לפעיל למען זכויות אדם אבל הוא אישית לא היה יכול להתגבר על גזענותו ומעולם לא יצא נגד דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש להשמיד את היהודים, לדידו דברי מוחמד אלו הם מופת מוסרי. אם היה פועל נגד האידיאולוגיה הרצחנית הזו היה יכול להציל נפשות רבות. רק אז יכול היה לכנות עצמו הומניסט.

זכויות אדם ברשות הערפאתית
בין 1996 ל-1998 כיהן א-סראג' ב"נציבות העצמאית לזכויות אדם" – גוף שהקים ערפאת כדי לטפל בתלונות על הפרת זכויות אדם ברשות הפלשתינאית. אלא שבשנות ה-90 הוא נעצר בעצמו שלוש פעמים בידי הרשות ואף הוכה בכלא שלה, בעקבות ביקורת שמתח על הפרת זכויות האדם בשטחה. כרגיל קל להילחם למען זכויות אדם נגד היהודים. נגד ערבים המאבק תמיד נכשל. את האידיאולוגיה הערבית-מוסלמית הגזענית כבר הזכרנו?

ספי רכלבסקי – רק לא מדינה יהודית
על ספי רכלבסקי וקריאתו הפשיסטית לחיסול הדמוקרטיה הישראלית כבר כתבתי: http://archive.is/Niv7k
כתבתי גם על סבתו וסבו החלוצים, ועל סבא רבא שלו, הרב שעלה גם כן כחלוץ:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00763.php
והנה "פנינה" נוספת פרי עטו: אבא של מאזן, טוען ספי: "דומה, בשפתו, אישיותו ותרבותו, לסבא וסבתא" שלו, ושל שאר היהודים. ובמה הוא דומה? הוא דומה בכך שהוא אינו מסכים להכיר במדינת היהודים כמדינה יהודית. "ייתכן שאבו מאזן הוא היהודי האחרון. עמידתו נגד החלפת מדינת ישראל ב'מדינה יהודית' היא מחסום אחרון בפני איום קיומי על חלומם של מיליוני אנשים ממוצא יהודי, שכמהו למדינה שבה תתגשם זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי על פי הבטחות הכרזת העצמאות לשוויון זכויות מלא, ללא הבדל דת, גזע ומין."
(ספי רכלבסקי – רק לא מדינה יהודית, "הארץ" 31.12.13)
מעניין מה היו חושבים היום סבתא חייצ'ה, סבא אברהם, וסבא רבא הרב שמואל מנחם מנדל, על כך שנכדם האהוב ספי משווה אותם למכחיש השואה, הגזען הערבי-מוסלמי - אבא של מאזן, שרואה בדברי מוחמד לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים מופת מוסרי, ופועל לחיסולה.

אבא של מאזן מהלל את רוצח ההיסטוריון מנחם שטרן
ויש לו סיבה טובה לכך
על שחרור המחבלים האסירים, על מאבק התודעה עם הפת"ח, ועל כך שיש להבחין בין אסירים שרצחו חיילים, שניתן לשחרר במו"מ, לבין אסירים-פושעי מלחמה שרצחו אזרחים, ושאותם אין לשחרר בכל תנאי. כתבתי כבר באכסניה זו:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00867.php
לעיקרון הזה יש חשיבות מוסרית ופוליטית. למרבה הצער בנימין נתניהו ממשיך במדיניותו לשחרור מחבלים ללא הבחנה. התוצאה היא שאבא של מאזן מהלל את פושעי המלחמה הרוצחים המשוחררים, וביניהם את מחמוד עטא מועמר, שרצח את חתן פרס ישראל פרופ' מנחם שטרן בעמק המצלבה. הרוצח עצמו הכריז ואמר בטקס השחרור: "אתם רוצחים, אתם גזעניים, תן לי בן אדם אחד מראש הממשלה ועד לאחרון האזרחים שלא רצח ערבי אחד."
מה דעתכם במלחמת התודעה בין ישראל לפת"ח, למי הניצחון? מי נתפס בעולם כרוצח? מוחמד עטא מועמר, או ביבי נתניהו?

הגאונות של שרת המו"מ עם הפת"ח – ציפורה-בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר
ציפורה-בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר- שרת המו"מ עם הפת"ח, הגתה רעיון מהפכני בתולדות היחסים הבינלאומיים. רעיון שמן הסתם עוד ילמדו אותו בכל הפקולטות למדע המדינה באוניברסיטאות העולם. לדידה של שרת המו"מ עם הפת"ח בדבריה בוועידת "כלכליסט", אם אי אפשר להגיע להסכם שלום עם הפלשתינאים (המו"מ הוא רק עם הפת"ח) אז "יש להגיע להסכם עם העולם."
שר הכלכלה נפתלי בנט מיהר להגיב לדברים בצורת סטטוס לעגני שאמר: "אם אין פרטנר פלסטיני, נלך על הסכם עם חיזרים." 

על הון ושלטון - רווח אישי לעומרי וגלעד מהוצאות סיעוד – אריאל שרון
את הדברים אני כותב כאשר אנחנו מדווחים שמצבו של אריק שרון הוא קריטי. את המכתב הבא שלחתי למבקר המדינה עם תחילת אישפוזו. קיבלתי ממנו הודעת קבלה, ובזה הסתיים העניין. המכתב מדבר בעד עצמו:

מבקר המדינה – מר מיכה לינדנשטראוס 18.5.06
הנדון: רווח אישי לעומרי וגלעד מהוצאות סיעוד – אריאל שרון
שלום רב.
התפרסם בעיתונות ש"המדינה תממן את הטיפול בשרון ל-5 שנים ("הארץ" 10.5.06").
כל אזרח בישראל המגיע למצב סיעודי נדרש לשלם על כך במיטב כספו. אם כספי הפנסיה והביטוח הלאומי שלו אינם מספיקים, מחייבת המדינה את בניו להשתתף בהוצאות האשפוז.
כספי הפנסיה של שרון בסך עשרות אלפי שקלים מספיקים בהחלט לכסות את כל הוצאות אשפוזו הסיעודי ברמה הגבוהה ביותר.
החלטת הממשלה לממן את כל הוצאות אשפוזו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, הינה שערורייתית, שכן המשמעות היא שכל כספי הפנסיה של שרון יזרמו כרווח נקי לכיסם של בניו עומרי וגלעד.
בני שרון הרוויחו כבר מיליונים רבים, מהקירבה שלהם ל"הון שלטון", ולא יעלה על הדעת שמשלם המיסים הישראלי יוסיף עשרות אלפי שקלים מדי חודש על עושרם.
על משפחת שרון לממן את אשפוזו של שרון מכספי הפנסיה שלו בלבד!
מבחינת הניהול התקין יש כאן חוסר שוויון משווע בין האזרחים.
מן הראוי שהכספים עבור האישפוז יעברו למשפחות נזקקים שאין ביכולתם לממן אישפוז הסיעודי עבורם.
קיים כאן חשש כבד שתהליך האישור אינו נובע ממינהל תקין, אלא הוא בחינת:
Manus manum lavat – יד רוחצת יד.
אודה לך על בדיקת ההחלטה האם היא עומדת בכללי המינהל התקין והשוויון האזרחי.

 (וכאמור אני עדיין מחכה לתשובה).

חוק מיוחד להנצחת מורשת בגין
חבר כנסת יריב לוין מהליכוד מעלה הצעת חוק שבה מוצע להבטיח בחוק מיוחד את הנצחת זכרו של מנחם בגין בדומה לדוד בן-גוריון ויצחק רבין. לפי ההצעה בכל שנה ביום פטירתו של בגין בד' אדר יתקיים טקס זיכרון ממלכתי. ח"כ לוין הוסיף ואמר כי ראוי לחוקק חוק מיוחד בגלל מורשתו של בגין.
יוזמת ח"כ לוין חיובית ביותר. בטקס הזיכרון למותו של מנחם בגין ראוי לזכור את מורשתו בדברים הבאים:
בגין כיהן כנציב בית"ר בפולין, מנהיג של כשישים אלף חניכים, כפסע לפני כניסת הנאצים לווארשה נכנס בגין לבנק הדואר, לקח את הקופה – 150 אלף זלוטי, ברח עם אשתו לווילנה, והשאיר את חניכיו למות.
מה עשה בכל הכסף לא ידוע. סכום השווה לאלף דולר (של אז) הוא נתן לנוכל פולני שהבטיח לעזור למשפחתו. (אבי שילון, הביוגרפיה של בגין). אדם פרטי שהצליח לברוח מציפורני הנאצים – ראוי להלל, אבל מנהיג הבורח עם הקופה כדי להציל את עצמו ומשפחתו בלבד, אינו ראוי לתואר מנהיג.
לשם השוואה, מרדכי אנילביץ', חבר השומר הצעיר, אנטק צוקרמן וצביה לובטקין מ"דרור", שברחו גם הם, חזרו מווילנה לווארשה לעמוד בראש חניכיהם, והקימו את הארגון היהודי הלוחם. הסיפור על בריחתו של בגין פורסם רק ב-1990, בספרו של נתן ילין-מור "שנות בטרם". אילו היה הדבר מפורסם לפני כן, ספק אם היה בגין מצליח להיבחר לתפקיד ציבורי כלשהו.
מיד לאחר הכרזת המדינה הותקפה ישראל ע"י כל צבאות ערב. במצב קיומי קשה זה פתח בגין בפּוטְשׁ מזוין נגד הממשלה החוקית וצה"ל. בגין הבריח מצרפת אונייה שבה כ-900 איש, ונשק רב, וסירב למסור אותו לצה"ל. האונייה – "אלטלנה", עגנה בחוף כפר ויתקין והוחל שם בפריקת הנשק על-ידי אנשי ארגון האצ"ל, שלפי ההסכם הצטרף כבר לצה"ל. משם עברה האונייה לחוף תל אביב. בתגובה לדרישה למסור את הנשק לצה"ל נתן בגין הוראה לחיילי צה"ל, חברי האצ"ל לשעבר, לערוק מצה"ל ולהילחם עבורו נגד חיילי צה"ל. העריקים גנבו עימם מספר משוריינים והתחילו במלחמה נגד חיילי צה"ל.
בבוקר ה-22 ביוני הורה בן גוריון לעשות את כל הצעדים הדרושים כדי לסיים את הפוטש ולהביא את האונייה ל"כניעה ללא-תנאי". בעקבות הוראה זו הפעיל צה"ל את כוחותיו, כולל ירי בתותח-שדה על האונייה, שגרם להצתתה ולנטישתה. בעימות בין צה"ל לאצ"ל נפלו 3  חיילי צה"ל ו-16 חיילי אצ"ל, חלקם עריקים מצה"ל. ה"תותח הקדוש" הזה, כפי שבן גוריון כינה אותו, הוא שקיים את הריבונות של ממשלת ישראל החוקית, בעצם ימי המלחמה המרה עם צבאות האוייב, והוא שאיפשר את הניצחון במלחמה.
בכל מדינה בעולם, גם דמוקרטית, כל אדם המבצע פּוטְשׁ מזוין נגד ממשלה חוקית בזמן מלחמה – היה מועמד מיידית אל הקיר. בן גוריון החליט שלא לעשות כך לבגין. בן גוריון מנע מלחמת אזרחים, שאותה התחיל בגין. בכושר רטורי-דמגוגי שיכנע בגין את שומעיו שדווקא הוא זה שמנע את מלחמת האזרחים. בן גוריון – ורבין שנקלע באקראי לקרב, ראויים לתהילת עולם על דיכוי הפּוטְשׁ, שאיפשר את הקמת המדינה.

נוסחה להמשך המו"מ
בימים אלו כאשר אנו מתבשרים על תוכנית קרי (כהן לשעבר) להסכם מסגרת להמשך המו"מ עם הפת"ח. על נתניהו לדרוש חזרה לנוסחה הישנה והטובה שעמדה בבסיס חוזה השלום עם מצרים והמו"מ עם הפלשתינאים בעבר, הנוסחה שנקבעה בהחלטת 242 של האו"ם "על ישראל לסגת משטחים שנכבשו ב-1967(לא מהשטחים) לגבולות בטוחים ומוכרים. אין גבול בטוח שאינו על הירדן, לכן עליו להיות גם גבול מוכר.

חשיבות בקעת הירדן
ראובן פדהצור, כתב "הארץ", טוען שאין חשיבות לבקעת הירדן ואפשר לוותר עליה, מפני שהחזית המזרחית התפוגגה ואין חשיבות לבקעה כחיץ מפני פלישה קרקעית. "בעידן שבו האיום העתידי המרכזי מכיוון מזרח הוא נשק תלול מסלול (טילים בליסטיים ורקטות), אין כל חשיבות ואין כל תועלת בהימצאותם של כוחות צה"ל בבקעת הירדן." (ראובן פדהצור, אפשר לוותר על בקעת הירדן, "הארץ" 23.12.13).
מה שמשמיט פדהצור (המנהל גם מאבק לביטול תוכנית בניית "כיפת ברזל", ו"החץ") הוא, שרק בקעת הירדן היא-היא שתמנע נשק תלול מסלול ביו"ש.
לאחרונה קמים גאונים אסטרטגים נוספים כפדהצור הקובעים שבעידן המודרני יש טילים ואין צורך בגבולות ביטחון. אבל לא צריך להיות גאון אסטרטגי כדי להבין שיש לשאול את השאלה אחרת. האם אנחנו רוצים לחטוף טילים מיהודה ושומרון? ויתור על גבול הביטחון של נהר הירדן משמעותו התמלאות יו"ש בטילים בדומה לעזה. נכון, אין הגבול יכול לעצור טילים, אבל השאלה מניין הם נורים. איננו יכולים לעמוד בכך שיירו עלינו טילים, רקטות, ומרגמות משטחי יו"ש.
הנזק הכלכלי שייגרם ע"י ירי מרגמה אחת על נתב"ג יהיה גדול בהרבה מניסיון הטלת חרם כלכלי אירופי, ופרדוקסאלית דווקא תגובה ישראלית לירי כזה, לאחר הנסיגה, תביא להאשמת ישראל בפשעי מלחמה (כמו בעזה) ותגביר את החרם עליה.

אין גבול בטחון של צבא בלבד
אין ולא תהיה מדינה פלשתינאית מפורזת ללא צה"ל שישמור על הפירוז מבקעת הירדן.
אין ולא תהיה שמירה של צה"ל על בקעת הירדן ללא ריבונות ישראלית של יישובים ישראליים בבקעה.
מסקנה: יש לשמור על מורשת אלון ורבין, ולשמור על בקעת הירדן.