על ספרו של ניר ברעם "צל עולם"
עם עובד, 2013, 482
אני מתחיל לחשוב שאני לוקה במזוכיזם חשוך מרפא – אחרת קשה לי להבין כיצד לא למדתי מהניסיון, וחזרתי לקרוא ספר של ניר ברעם. בפעם הקודמת קראתי את ספרו "מחזיר החלומות" (כתר, 2006), והענקתי לרשימה שכתבתי על הספר את השם "עינוי!" (חדשות בן עזר, גיליון 455, 22.6.2009), ובין השאר כתבתי אז: "אינני זוכר שאי פעם יצאתי מקריאת ספר כל כך מנוער מכל ערך מוסף, וכל כך מותש מהתמודדות עם מאות (!) חידות שאינן מובילות לשום מקום."
כאמור, החלטתי לתת לסופר הזה בעל הייחוס הזדמנות נוספת (מדוע? מדוע?) – והתיישבתי לקרוא את 482 העמודים המתישים (בספר הקודם היו רק 408 עמודים!) – והגעתי לתובנה שהעונש שקיבלתי – הגיע לי!
הספר מציע מספר מרכזים עלילתיים שהקשר ביניהם די רופף, ולעיתים אפילו מלאכותי, כדלקמן:
גבריאל מנצור, בנו של אלברט מנצור, סופר צללים של גוססים המבקשים להשאיר על עצמם תיעוד. גבריאל נושא חן בעיניו של מייקל ברוקמן מחברת "ברוקמן-סטנסטון-בארנס", שמקבל אותו תחת חסותו. גבריאל הופך להיות מנכ"ל של קרן המטפלת בארגון קייטנות של ילדים עניים מישראל וילדים מבוססים מארצות הברית. הוא מתעשר, ולא נותן דעתו על כך שמייקל ברוקמן עומד בפני פשיטת רגל, ומפיל את כל החובות עליו. גבריאל יוצא מהתסבוכת בעונש קל, ומצליח לשמור מעט מהונו אצל גרושתו וילדיו.
תאגיד MSV, ובו חבורה של כחמישה מועסקים בכל העולם, שפעילותו מתרכזת סביב ייעוץ עבור הרצים לבחירות. הם מריצים מועמדים בכל העולם – קונגו, בוליביה, ארצות הברית, בריטניה וכו', והם מעורבים בעסקאות מפוקפקות.
חבורת אנרכיסטים שמחליטה לחולל שביתה עולמית ב 11.11, ובינתיים הם מחוללים מעשי ונדליזם נוראים ומעודדים צעירים מתוסכלים בכל העולם לשרוף גלריות ומוזיאונים לרסק משרדים של בנקים ושל חברות ביטוח. בראש הקבוצה הזאת עומד ג'וליאן, ו"הנביא" הוא כריסטופר, שכל האנדרלמוסיה העולמית נובעת מפרשנות של חלום שחלם. מתחוללות התנגשויות דמים בכל רחבי העולם, ובעיקר בבריטניה בכיכר טרפלגר שבלונדון. כל אנרכיסט כזה שנהרג על ידי השוטרים מבעיר אש חדשה והתנגשויות חדשות עם החוק הגורמות לקורבנות נוספים. בסוף הספר נראה עולם כמו אחרי מלחמה.
דניאל קיי היה חבר ב-MSV, אבל בעקבות מעורבותו של תאגיד זה בעסקאות מפוקפקות (נשק להוטו שטבחו בטוטסי ברואנדה, סיוע לבחירת נשיא בוליביה שמסר את זיכיונות למכרות הכסף לחברה זרה תמורת שוחד וכו' – הוא מתפטר (או מפוטר – שום דב ר איננו בטוח בספר זה), והופך להיות היועץ של ג'וליאן, מנהיג חבורת האנרכיסטים, ובאמצעותו הוא נוקם ב-MSV המתפרקת.
חבורות "אחריות אישית" שקמה, כנראה, בעקבות הפעילות של האנרכיסטים – הם נטפלים למנהלי בנקים, מנהלי חברות ביטוח שלא פיצו תובעים וכד', מפשיטים אותם, צובעים את כל גופם בצבע ובהפרשות שונות, ודורשים מהם להתוודות מול מצלמת וידאו. מי שאיננו מתוודה – זורקים אותו מהחלון. בטיפול הזה זוכים כאלף איש בכל העולם, ביניהם – ראשMSV וגבריאל עצמו, אשר הואשם במעילה של כספי החוסכים בקרן שהוא היה מופקד עליה.
כאמור, הקשר בין חמשת מרכזי העלילות שצוינו כאן הוא רופף, למדי והמחבר עושה כל מאמץ אפשרי, שגם מה שניתן לשער – יהיה מעורפל. יחד עם זאת הוא מרחיב את הדיבור עד לעייפה בתיאור העסקאות של החברות והמדינות השונות – לפרטי פרטים תוך שימוש במונחים מקצועיים הברורים רק ליודעי ח"ן. כן מפורטים הנשפים של אנשי העסקים, הקוקטיילים, ההתכנסויות האי-מיילים האינסופיים שהם שולחים, פרוטוקולים מהישיבות, ציטוט מאמרי העיתונות וכו' וכו'.
ניר ברעם סבור כנראה שזה מתוחכם מאוד לענות את הקורא. בעמ' 98-88 מסופר שכריסטופר (שצץ לך פתאום בפריים בלי שום אזהרה מוקדמת) נהרג. לא ברור למה, לא ברור מדוע קפץ פתאום לאחר שמונים עמודים המתרכזים בגיבור אחר, הלא הוא גבריאל. רק בעמ' 380 נודע לקורא, שכריסטופר, שהיה חבר בחבורת האנרכיסטים של ג'וליאן, ושנחשב בגלל חלומות לנביא החבורה, ונביאם של כל אוהדי השביתה והוונדליזם – נהרג במכת אלה מצד שוטר (הקבוצה התפרצה לבנק, הרסו אותו ואיימו לזרוק את המנהל דרך החלון). 300 עמודים של ברבורים נאלץ הקורא לספוג לפני שיתברר לו מה נרמז בתחילת הספר.
דוגמה נוספת: בעמ' 461 מסופר על גיבור שמהלך ברחובות לונדון ההרוסה ומחפש את ג'וליאן – אין לגיבור שם, וזה יכול להיות כל אחד מעשרות הגיבורים המופיעים בספר. רק בעמ' 470 מסתבר ש"הוא" זה דניאל. למה לא לענות את הקורא אם אפשר?
אני התעניתי בקריאת הספר הזה כמו בקודם שקראתי, אבל צריך להודות שמדובר בסופר בעל לשון רהוטה מאוד, ובעל ידע חובק עולם בכלכלה, ביחסים בינלאומיים, בהיסטוריה. יש בספר גם לא מעט הברקות: פירוש השם כריסטופר הוא הרי קורבן המשיח, הלא הוא ישו, ואמנם כריסטופר הופך להיות עבור האנרכיסטים מעין ישו שכל רליקווה שלו שווה המון כסף: את התחתונים שלו מכרו ב 10,000 פאונד, ואת השרבוט שלו עם חתימתו ב 25,000 פאונד. את החלום שלו תירגמו ל-45 שפות. אני מניח שמדובר כאן ברמז אירוני כלפי הדת, רמז מוסווה היטב.
מצאתי גם מספר היגדים שמצאו חן בעיניי: "ישן טוב כמו אלוהים בשואה" (עמ' 62); "אודיסאוס נלחם על זכותו להיעלם" (עמ' 212); "כמה מתוכנו היו חותמים על החוזה בחיוך של פדופיל שנתנו לו לנהל גן ילדים" (עמ' 312).
הנה, בכל זאת סיימתי את הרשימה במספר מילים טובות.
אהוד: תודה לך שחסכת לי קריאת ספר של סופר, שאנחנו, הסופרים הנידחים, הננו עפר תחת כפות רגליו התקשורתיות. וזהו כיום חלק מהתופעה של תעשיית רבי מכר מקוריים (וגם מתורגמים) מספרים שהם בלתי-קריאים ומשעממים, תוך הסתמכות על טיפשות ציבור הקוראים והקוראות.