בפילהרמונית הישראלית

את הרקוויאם פולני של קז'ישטוף פנדרצקי (יליד 1933) לא שמעתי מעודי וגם לא כל יצירה אחרת שלו, כך שהרשמים שלי מן הקונצרט של מוצ"ש האחרון, שעליו ניצח המלחין, הם רשמי חובב, הדיוט או דיליטנט – אם תרצו לדייק.

ובכן, התזמורת היתה יוצאת מן הכלל. בייחוד כלי ההקשה והנשיפה, והכול יחד היה מפגן של מקצועיות ברמה גבוהה מאוד. כאשר התזמורת ניגנה לבדה, ללא ליווי קולי, אלה היו החלקים המוצלחים בקונצרט, לבד מאשר ב"חלק השני", אחרי ההפסקה הכפוייה-כנראה שאחרי ה"לקרימוזה", כאשר התזמורת ניגנה קטע ארוך מאוד וכבר די משעמם, אשר האריך, כאילו לא לצורך – את היצירה הארוכה-מדי ממילא, כ-108 דקות על פי התוכנייה, אשר נשמעו כשעתיים שלמות.

מה חבל שלמרות הנגינה הנהדרת לא נחרת בזיכרוננו אפילו צליל הרמוני אחד, משובב נפש, כמו לאחר שמיעת רקוויאם קלאסי של פורה, ורדי או ברליוז, צליל שמתנגן בך ומזדמזם בך שנים ארוכות, בעצם למשך כל החיים. אך א אצל פנדרצקי. אתה מתפעל מן הרעש אך לא מן הלחן.

המקהלה הגדולה היתה מורכבת מהמקהלה הישראלית על שם גארי ברתיני ומהמקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוסיקה בירושלים. ישבתי בכיסא 45 בשורה 19, גוש ד, והתקשיתי לקבוע אם בכל זאת יש בעייה באקוסטיקה החדשה של ההיכל המחודש, או שזו אשמת המקהלה; במקרים אחדים היא נשמעת כערבוביה של קולות. אין להשוותה, למשל, להופעות המופלאות של המקהלה מפראג. אבל אולי האשמה היא במלחין. שום קטע מקהלה, וכולם טקסטים לטיניים מוכרים מרקוויאמים ידועים – שום קטע לא נשמע ברור ומרומם ונחרת בזיכרון המוסיקלי של השומע. זה היה מרשים בעיקר מבחינת הרעש, ובייחוד בקטעים שכל המקהלה שרה בקול אחד, אבל זה היה גם מאוד מאכזב.

בהשמעת הרקוויאם השתתפו ארבעה סוליסטים, שתיים נשים ושניים גברים. האקוסטיקה של היכל התרבות המחודש לא עשתה עימם חסד. רק הסופרן שורת השיער, מלני דינר, התגברה על איבת ההיכל לקולות הסולו – ונתנה בתורה הופעה שהזכירה ביצועים של זמרות גדולות ששרו בו בעבר, לפני השיפוץ. האכזבה היתה כפולה גם משום ששום קטע סולו לא התנגן ולא נחרת בזיכרון. הם היו כשרים במידבר.

עם פתיחת הקונצרט היה ההיכל מלא. נראה שאורכה של היצירה חייב את הנהלת התזמורת לתת לקהל הפסקה אחרי פרק ה"לקרימוזה", וצורפה על כך הודעה מיוחדת שלא היתה בתוכנייה המקורית. כאשר ירדנו לפואייה בהפסקה ראינו זרימה של אנשים עם מעילים החוצה. תחילה חשבנו שרבים יוצאים לשאוף אוויר, אך עד מהרה נוכחנו שהם לא חזרו אלא פשוט נמלטו משמיעת חלקו השני של הרקוויאם, לאחר שעמדו על טיבו בחלק הראשון, ושיערו שזה יהיה עוד מאותו דבר.