לפני שנים נזדמנה לי שיחה עם כומר פרוטסטנטי אמריקאי. טענתי לעומתו שהסיבה לכך שהיהודים לא הכירו בישו היא, ששום יהודי לא יכול להכיר בכך שיהודי כמוהו נהפך לאלוהים, רק גוי יכול. מנהיג יהודי לא יכול להתקבל בלי שיבזו וישפילו אותו, קל וחומר יהודי שאומר שהוא אלוהים.
מסתבר שטעיתי. יש יהודים שיכולים להאמין שיהודי כמותו נהפך לאלוהים.
רק לאחרונה סיפרתי על המפגש שלי עם שלוח חב"ד בפושקאר שמאמין שמנחם מנדל רבו המת, הוא המשיח והתגלמות האלוהים.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00915.php
מסתבר שישו ומנחם מנדל אינם היהודים היחידים שהפכו לאלים. יש עוד אישיות יהודית חשובה שהפכה לאל בדת מרתקת שרוב מאמיניה הם נשים.

האל ד"ר אליעזר (לייזער) זמנהוף
ד"ר אליעזר לודוויג (לייזער) (לאזארו לודוביקו) זמנהוף (1859-1917), נולד בביאליסטוק שבגבולה המערבי של האימפריה הרוסית, בתחום המושב (כיום בפולין), כבכור בין 9 ילדים.
אוכלוסיית ביאליסטוק, כללה לאומים שונים: פולנים, רוסים, גרמנים, ליטאים, טטארים, אך הרוב (68%) היו יהודים דוברי יידיש. זמנהוף הבין את הקושי האובייקטיבי שיש לבני האדם בלמידת מגוון השפות של שכניהם, והעריך שהשנאה והדעות הקדומות נובעות במידה רבה מאי-הבנות שהן כורח המציאות בהיעדרה של "שפת גשר" משותפת.
בעת שהיה תלמיד גימנסיה בוורשה, ניסה זמנהוף ליצור שפה בינלאומית. כשלמד אנגלית (יחד עם לטינית, צרפתית, גרמנית ויוונית) הגיע למסקנה, שהשפה הבינלאומית צריכה להיות בעלת דקדוק פשוט יחסית, ובעלת מערך רחב של סיומות וקידומות, כדי שיהיה אפשר ליצור בעזרתן צורות שונות ושימושים שונים לאותה מילה.
לאחר סיום הלימודים החל ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואחר-כך באוניברסיטת ורשה. קיימת התכתבות שלו מאותה תקופה עם חברי ביל"ו, שבה נזף בהם על חוסר מעשיותם. זמנהוף האמין שניתן יהיה להקים אוטונומיה יהודית בארצות הברית, אך בעקבות הביקורת שנמתחה עליו ועל יתר חסידי "הפתרון האמריקני", הפך חובב ציון פעיל, ואף ייסד את אגודת הסטודנטים "שארית-ישראל" בוורשה. מאוחר יותר, לאחר פרסום אספרנטו, עתיד היה זמנהוף לעבור לרעיון לאומי אוניברסאלי יותר.
בשנת 1885 סיים זמנהוף את לימודיו, והחל לעבוד כרופא עיניים. במקביל, המשיך לעבוד על פרויקט השפה הבינלאומית. במשך שנתיים חיפש מימון לפרסום חוברת הסבר על השפה, עד שקיבל את העזרה הכספית מחותנו לעתיד.
בשנת 1887 יצא לאור ספרו "Lingvo internacia. Antaŭparolo kaj plena lernolibro" ("שפה בינלאומית. הקדמה וספר לימוד מלא"), תחת שם העט דוקטורו אספרנטו ("הדוקטור המקווה"), ומכאן מקור שמה של השפה החדשה.
לגבי זמנהוף, השפה החדשה לא היוותה רק כלי תקשורת, אלא גם כלי להפצת הרעיון של דו-קיום בשלום של אנשים מתרבויות שונות. זמנהוף תרגם לאספרנטו יצירות מופת רבות מן הספרות העולמית (כולל התנ"ך כולו – משימה שעליה שקד כל חייו). כן חיבר שירה מקורית, ובכך הראה שהשפה מסוגלת להביע את כל קשת הרגשות האנושיים, ולשמש גם כשפה ספרותית.
ב-1905 נאם בקונגרס העולמי הראשון לאספרנטו, שהתקיים בעיר הצרפתית בּוּלוֹן-סִיר-מֵר (Boulogne-sur-Mer). קונגרס זה הוכיח לראשונה שניתן לקיים תקשורת באספרנטו מדוברת (עד אז התקיימו קשרים בינלאומיים באמצעות אספרנטו בעיקר בכתב, או במועדונים מקומיים). בשנת 1908 קמה האגודה הבינלאומית לאספרנטו, UEA (ראשי תיבות: Universala Esperanto-Asocio).
ד"ר זמנהוף נפטר בוורשה ב-14 באפריל 1917. קברו נמצא בבית הקברות היהודי בוורשה, ומאז מותו עולים לקברו כל שנה דוברי אספרנטו ומוקיריה.
שלושת ילדיו: אדם, סופיה ולידיה נספו בשואה. הבת סופיה השתמדה והצטרפה לדת הבהאית, אשר אחד מעקרונותיה החברתיים הוא שימוש בשפה משותפת לעולם כולו, ואנשי הדת חשבו אז לאמץ את האספרנטו, אך בהמשך נבחרה האנגלית לשפת הבהאים העולמית, כך עד היום.

דת אומוטו
דרך התפשטות שפת האספרנטו הגיע שמעו של זמנהוף ליפן. וכל כך התגדל שמו עד שאנשי הדת היפנית אומוטו החליטו להעלות אותו לדרגת אל.
אומוטו (ביפנית – 大本. מילולית: "בסיס" או "יסוד") היא דת יפנית המסווגת כפלג של דת השינטו. הדת נוסדה בשנת 1892 בידי נאו דגוצ'י. מנהיגי הדת היו לרוב נשים. מנהיגת התנועה הנוכחית (החמישית במספר) החל משנת 2001 היא קורנאי דגוצ'י.
שפת אספרנטו מילאה תפקיד חשוב באומוטו. החל בשנת 1924 ועד היום מפיצה הדת ספרים ומגזינים באספרנטו. כמעט כל 45,000 המאמינים למדו את השפה, וכאלף שולטים בה ברמת שפת אם.
בין 1925 ל-1935החזיקה הדת מיסיון בפריז. משם יצאו מיסיונרים לכל רחבי אירופה והפיצו את תורתם, לפיה אוניסבורו דגוצ'י הוא המשיח שיאחד את כל העולם. בין 1935 ל-1942 נרדפה הדת ביפן, והיא חזרה להתקיים בפועל רק ב-1950.
לאומוטו שני מרכזים בקרבת קיוטו: מקדש באיאבה לצרכים דתיים, ומיסיון בקמאוקה הכולל משרדים, בתי ספר, הוצאה לאור ומקדשים.
לאמנות מקום חשוב באומוטו. המאמינים מנסים לייפות את העולם באמצעות האמנות ומאמינים שהאמנות מקרבת את האדם לאלוהות.
זמנהוף אינו אל יחיד וכל יכול. בדת אומוטו מאמינים בכמה אלים, שהחשובים ביניהם: אואוקוניקוטצ'י, אושיטורה והיצוג'יסרו. אחד המאמינים המפורסמים של אומוטו הוא מוריהי אואשיבה, ממציא אמנות הלחימה אייקידו. האייקידו הוא לא רק אמנות לחימה, אלא גם דרך חיים ופילוסופיה חברתית שוחרת שלום. מטרתו של האייקידוֹ‏קה (מי שמתרגל אייקידו) היא לפתור עימותים בדרכי שלום ולהגן על עצמו תוך הימנעות מגרימת נזק לתוקף. האייקידו דוגל בתנועה המתמזגת עם התוקפים אותו, אגב הסטת כוחם וניתובו על מנת להתאחד עם התנועה, ולהוביל אותה, מבלי לגרום להתנגדות מצידם. רוב הטכניקות באייקידו מסתיימות בריתוק התוקף על הקרקע, או בהטלתו, ודורשות מהמבצע אותן יצירת איחוד עם כוחו של התוקף.
האתר של הדת אומוטו: http://www.oomoto.or.jp/

הילליזם – תורת הילל הזקן
בנוסף לשפת האספרנטו פיתח זמנהוף ב-1901 תורה הומניסטית שקרא לה "הילליזם (באספרנטו Hilelismo). ע"ש הילל הזקן. תורה המבוססת על פירושו של הילל הזקן ל"ואהבת לרעך כמוך", מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך. "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, ע"א).
ב-1906 שינה זמנהוף את שם התורה להומארניסמו (באספרנטו: Homaranismo), "אנושיות".
שינוי השם על ידי זמנהוף (מן השם הקודם, Hilelismo) נועד להפקיע את המושג מתחום היהדות ולהפוך אותו למודל של דת אנושית נייטרלית.
בשנת 1913 פרסם אליעזר זמנהוף את ה- Deklaracio pri homaranismo ("ההצהרה אודות ההומארניסמו"). תשעה סעיפים בהצהרה זו, והחשובים והמאפיינים ביותר הם שני הראשונים:
"הנני אדם, ואת כל האנושות אני רואה כמשפחה אחת; את הפרדת האנושות לשבטים, קהילות ודתות העוינים אלו את אלו אני רואה כדבר מצער ביותר, אשר במוקדם או במאוחר חייב להיעלם, ואשר את היעלמותו אני חייב להאיץ ככל יכולתי."
"אני רואה בכל אדם רק אדם, ואני ממיין כל אדם רק לפי ערכו האישי ומעשיו. כל דיכוי או פגיעה באדם בשל השתייכותו לעם, לשפה או למעמד חברתי אחרים משלי, נראים בעיניי כברבריות."

על דאטפת אטיפוך
כשם שהילל הזקן אמר שלא לעשות לחברך את מה ששנוא עליך הוא גם ניסח תורת גמול "מידה כנגד מידה". הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן" (אבות פרק ב‏) אדם העושה רע מקבל את גמולו, "במידה שהאדם מודד – בה מודדים לו".
וכך גם אנו ננהג כך במדור החדש בשם זה.
עמוס שוקן, אלפרד נוון דומונט (הנאצי לשעבר), וליאוניד נבזלין, בעלי עיתון "הארץ", פתחו במסע של דה לגיטמציה של מדינת ישראל. בעיתון "הארץ", החברה היהודית מוצגת כחברה גזענית הדומה לגרמניה הנאצית, ומדינת ישראל מושווית תדיר למדינה נאצית, או למזער מדינת אפרטהייד, שיש לחסלה.
במאמר דעות ב"הארץ", כותב דניאל בלטמן, היסטוריון מהאוניברסיטה העברית, שאם היה יהודי אמריקאי היה תומך בחרם נגד "הסרטן הגזעני" – מדינת ישראל, מדינת אפרטהייד, שיש בה חקיקה גזענית נגד ערבים, פוגרומים נגד ערבים – בדיוק כפי שיהודי אמריקה הטילו חרם נגד גרמניה הנאצית. (דניאל בלטמן, "אם הייתי יהודי אמריקאי", "הארץ" 7.3.14) אדון בלטמן המחזיק עצמו "צדיק" בטוח כי משרתו באוניברסיטה לא תינזק מתוצאות החרם הכלכלי נגד ישראל, יפגעו אחרים. מה לו ולעובדים יהודים וערבים בארץ שיפגעו ממנו, לכן נאמר ברוח הלל הזקן: על אשר החרמת תוחרם!
יש להטיל חרם על הגזען האנטישמי דניאל בלטמן!

על דאטפת אטיפוך – המשך
הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן הליטאי התקנא ברב עובדיה יוסף – "פה מלוכלך", ובעל לשון הרע ז"ל. שטיינמן שכח את תורתו של אחד מגדולי הרבים הליטאיים ישראל, מאיר הכהן בעל "החפץ חיים", שהטיף לשמירת הלשון, וחירף את הממשלה כי: "הקב"ה יעזור שנזכה בקרוב שכל אלה יירדו לגיהנום ויגיעו להם כל מיני צרות, ושלא יישאר מהם שום זכר, יימח שמם וזכרם."
"על דאטפת אטיפוך" – עו"ד יורם שפטל advocatus diabolic, פרקליט השטן דמניוק, השיב לו בחרפות מנה אחת אפיים: "יימח שמך וזכרך, הרב אהרון שטיינמן, אתה מבזה את התורה, אתה אדם שפל ובזוי. לא למדת כלום מההיסטוריה ואתה ממשיך באותה דרך טמאה, בזויה, נאלחת ורקובה של התנגדות לקיום יהודי אמיתי בארץ ישראל." ("ישראל היום", 14.3.14)
חכמים היזהרו בדבריכם ושמרו על הלשון, כי על דאטפת אטיפוך וסוף מטיפיך יטופון.

הגזענות האנטישמית של יוסי שריד Grumpy רטנני
בשלגיה ושבעת הגמדים מופיע גמד זקן הרוטן על כל דבר, שזכה לכן לשם רטנני grumpy, בדומה לו בטורו ב"הארץ" מופיע יוסף שניידר (יוסי שריד) כזקן נרגן ורטנן, בייחוד נגד בנימין נתניהו, ממש כרטנני.
והנה יוסי שריד מגלה את סיבת הרטננות שלו. הוא מספר שבתור ראש האופוזיציה [הממשלה?] אריק שרון היה מחייב להיפגש עימו כראש האופוזיציה פעם בחודש והנה אמר לו אריק: "בוא נפר את החוק וניפגש פעם בשבוע..." וכמה הוא נהנה מהרכילות ההדדית. לעומת זאת "עם בנימין נתניהו לא החלפתי מילה אפילו פעם אחת..." – עכשיו הכול ברור.
מר רטנני אינו נח לרגע וממשיך לרטון על נתניהו, אבל כשכיר עט של האדונים עמוס שוקן, אלפרד נוון דומונט (הנאצי לשעבר), וליאוניד נבזלין, בעלי עיתון "הארץ", הוא אינו מסתפק בכך אלא ממשיך בקמפיין שלהם לעשיית דה-לגטימיזציה למדינת היהודים.
מילא התבטאות שלו כגון "אין מותר המדינה היהודית מההתבהמות." (יוסי שריד, "רקדן שחקן, ושקרן", "הארץ" 7.3.14) – אבל שריד, המחזיק מעצמו היסטוריוסוף, מרחיק לכת לתובנה גזענית-אנטישמית כאשר הוא קובע ש"עצם ההתמקמות שלנו באזור היא מחוץ לגדר הטבע וההיסטוריה." הבנתם את זה? לפי ההיסטוריוסוף שניידר-שריד-Grumpy, היהודים באזור הם מחוץ לגדר הטבע וההיסטוריה, כי לפי הטבע וההיסטוריה האזור שייך לערבים. הייתכן ששריד מושפע מתורת מרחב המחיה ההיטלריסטי?
יהודים, מר שריד, הם בגדר הטבע וההיסטוריה!

אבא של מאזן – "לעולם לא אכיר בישראל כמדינה יהודית!"
בתשובה להכרזתו של אבא של מאזן (נציג הפת"ח ברשות הפלשתינאית), שמעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית, ניסחו עמוס שוקן, אלפרד נוון דומונט (הנאצי לשעבר), וליאוניד נבזלין, בעלי עיתון "הארץ", במאמר מערכת, את עמדת העיתון: "אזרחי ישראל חיים במדינה יהודית שהיא מימוש החזון הציוני, אינם זקוקים להכרה פלסטינית במדינה יהודית." ("הארץ", מאמר מערכת 7.3.14).

הגזענות המוסלמית הסיבה לסירוב הערבי להכרה בישראל
כמדינת העם היהודי
הבסיס לסירוב הערבי להתנגדות להכרה בישראל כמדינת העם היהודי, נעוץ ביסודות האיסלם. ע"פ האיסלם היהודים הינם בני דת הנדונים להיות מושפלים תחת שלטון כיבוש ערבי-מוסלמי, "והיו שפלים". (קוראן סורה 9 פסוק 29).
הלאומית הערבית המודרנית שאבה עקרונותיה מהגזענות המוסלמית כאשר לפי ה"אמנה הפלשתינאית" (נחתמה ב-1964 על הר הזיתים, עוד לפני ה"כיבוש" היהודי), היהודים אינם עם, אלא רק דת, ולכן אין להם זכות לריבונות, כלומר למדינה.
במצב הנוכחי שלפיו לערבים יש זכות לריבונות באמצעות 23 דיקטטורות ערביות על שטח כבוש של 13 מיליון קמ"ר, כל אידיאולוגיה השוללת את קיומו של העם היהודי ואת זכותו לריבונות היא בהכרח אידיאולוגיה גזענית ופשיסטית.
ודוק: הבעייה הקשה העומדת בפני הערבים איננה הנארטיב הפלשתינאי שהארץ שייכת להם, על נאראטיב כזה ניתן להתפשר באמצעות חלוקה. הבעייה הקשה היא שהכרה ערבית-מוסלמית בקיומו של עם יהודי, ובזכותו למדינה, מהווה סתירה ליסוד חשוב בדת המוסלמית, יסוד העומד לקעקע את הבניין כולו.

הסיבה לעמידה על הדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית
אין משמעות למונח "הסכם שלום" כאשר צד אחד בהסכם – הפלשתינאים, אינם מכירים בקיומו של עם יהודי ובזכותו למדינה, ומצהירים בכך שמטרתם לחסל את המדינה היהודית איתה עשו הסכם ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית.

מתי שמואלוף היהודי-ערבי שירד לאשכנז
כבר לא יהיה "יהודי אשכנזי"
על מתי שמואלוף היהודי-ערבי האנטי-אשכנזי שירד לגרמניה (אשכנז), בניסיון להשתאכנז, (להיות יהודי אשכנזי) כבר כתבתי, מסתבר שטעיתי מסתבר שהוא אינו רוצה להיות יהודי אשכנזי ולא יהודי כלל. בפואזיה שמפרסם עיתון "הארץ" (גלריה 11.3.14) הוא כותב:
המילים על העזיבה: "עזבתי את חיי הפקדונות / למצוא חיים חדשים בברלין / סגרתי את הטלפון היהודי / נפרדתי מאימי..."
אם לא "יהודי אשכנזי", מעניין איזו זהות לאומית יאמץ לו, לאחר שבארץ התנאה בזהות יהודית-ערבית?

סכנת המסתננים
במסגרת המאבק של עיתון הארץ להפיכת ישראל למדינה ערבית-מוסלמית, מנהל העיתון מאבק למען קבלת המסתננים מאפריקה. אבל לפעמים העיתון חושף בלי משים את הסכנה שבקבלת המסתננים לחברה הישראלית.
בכתבה של ורד לי, "רדיפה משולשת", ("הארץ" 7.3.14) מתוארים מקרים קשים של הומוסקסואלים שנרדפו בארצותיהם והגיעו לישראל והנה גם כאן הם ממשיכים להיות נרדפים ע"י אחיהם.
ארואו נולד באריתריאה למשפחה בת חמישה ילדים. אביו מת כשהיה בן חמש. "בגיל 15 כבר ידעתי שאני הומו," הוא אומר. "כשאימא לא היתה בסביבה הייתי לובש את כל הבגדים שלה ומסתובב על עקבים. אחי היה מרביץ לי כל פעם שעשיתי את זה. בבית הספר הייתי מנודה, לא היו לי חברים."
הוא גויס לצבא ושירת במשך עשר שנים. כאשר התגלתה הנטייה המינית שלו בצבא הוא נכלא. שלוש שנים הוא ישב בכלא ועונה. גבו ורגליו מכוסים צלקות מכוויות המענים והוא סובל משברים שלא התאחו בידיו וברגליו.
"היה ברור לי שאם אני אודה שאני הומו יירו בי מיד, אז הכחשתי וספגתי את העינויים," הוא אומר. בשלב מסוים הוא ניצל חוסר עירנות של שומר וברח מן הכלא לסודאן ולפני שלוש שנים ברח מסודאן לסיני כדי לחצות את הגבול לישראל.
"שמעתי שזאת מדינה דמוקרטית וחשבתי שפה יכבדו את הזכויות שלי כפליט וכהומו שנרדף על רקע זהות מינית," הוא מסביר.
הוא הגיע לתל אביב וביקש לשכור דירה עם שותפים בני ארצו, אך לדבריו, "כשהם הבינו שאני הומו רצו להרוג אותי. הבנתי שזה לא מקובל באריתאריאה ולא מקובל בקהילה האריתראית בישראל."
ארואו משתתק כשהוא נשאל על הצלקת העמוקה בפניו. "אח שלי עשה לי את זה," הוא אומר אחרי דקות ארוכות.
נארוס ממשיך את סיפורו: "אחיו שחי בישראל, שבר בקבוק על פניו כשגילה שהוא הומו, וניתק איתו קשר."
"אנחנו אפילו לא יכולים להתקשר הביתה לאימהות באריתריאה", אומר ארואו. "אף אחד לא עונה לנו לטלפון. אף אחד לא רוצה להיות איתנו בקשר בגלל שאנחנו חיים כהומואים."
רומבק, צעיר החבורה, בן 21, הגיע לישראל לפני כשנתיים. "ידעתי כבר בגיל 10 שאני הומו," הוא אומר. "הייתי חייב להסתיר את זה. בגיל 17 היה לי רומן עם חבר בגילי. מישהו ראה אותנו ביחד והתלונן במשטרה. חצי שנה היינו במעצר ובחקירות. שנינו הכחשנו ובסוף שיחררו אותנו בגלל שהיינו צעירים."
כשחיפשו אותו כדי לגייסו לצבא, הוא ברח לאתיופיה. "פחדתי שהזהות המינית שלי תתגלה והם יחסלו אותי," הוא אומר. אחרי שנה במחנה פליטים באתיופיה הוא ברח למחנה פליטים בסודאן וכעבור שנה ברח משם לישראל. אחיו אסף אותו מגינת לוינסקי לדירתו השכורה, ושילב אותו במקום העבודה שלו. הסידור הזה החזיק מעמד שמונה חודשים.
ערב אחד, הוא מספר, "יצאתי למועדון גייז. אחד הבחורים החזיר אותי ברכב שלו ונישק אותי כשנפרדנו. אחי ראה את זה. כשעליתי הביתה הוא חקר אותי, ובסוף הודיתי שאני הומו. למחרת הוא זרק את כל החפצים שלי מהדירה וסילק אותי. הוא אמר לי 'באריתריאה אין הומואים. לך לחברים הגברים שלך.' כל הכסף שהרווחתי היה אצלו והוא העביר את זה לאימא שלי באריתריאה. מצאתי את עצמי בגינת לוינסקי בלי שקלי"
מטרת הכתבה היא לשכנע את אזרחי ישראל שיש לקלוט את המסתננים ואכן יש לקלוט את המסתננים ההומוסקסואלים שנרדפים באריתריאה וע"י האריתראים בישראל, אבל הכתבה חושפת את הסכנה הגדולה שעיתון "הארץ" מסתיר. רוב רובם של המסתננים הם מוסלמים הדוגלים בהריגת הומוסקסואלים, ורואים בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את היהודים מופת מוסרי ולא גזענות; קבלת המסתננים בארץ תהווה סכנה לא רק להומוסקסואלים אלא לכלל הישוב היהודי בארץ, ולכן יש להשיבם בכבוד לארצותיהם.
מעניין ששוקן אינו מעלה את הנושא במאמר מערכת ב"הארץ": מסתננים גזעניים שובו לארצכם!

משפחה שכזאת
בהמשך לאותו קמפיין, מביא עיתון "הארץ" דוגמא למשפחת מופת ישראלית, משפחה שהיא סמל למופת הומניסטי-אלטרואיסטי. משפחת שרית רוטשילד, ושני בני זוגה, אימצו צעיר מסתנן מאריתריאה, והמשפחה מנהלת קמפיין להשאירו בארץ. ("איסו שלי", מוסף "הארץ", 20.2.14).
בני המשפחה של רוטשילד ושני בני זוגה, "האחים" של המסתנן, מתנאים בכך שהחליטו מבחירה, מסיבות אידיאולוגיות, לרדת מהארץ ולמצוא לעצמם מולדת חדשה.
בכתבה הכתובה בסגנון רומן מכתבים הם כותבים ממקום מולדתם החדשה, ברלין, צרפת, ואמריקה, מכתבים מלאי אהבה לאחיהם המסתנן, אבל במקום לקחת אותו אליהם לארצם החדשה, הם מאיצים בנו, הנשארים, שנקבל אותו.
באמת משפחה הומניטארית.
בשביל הקו של עיתון "הארץ" זו כמובן משפחת מופת. עיתון "הארץ" מפאר כל יורד מן הארץ ובמיוחד מסיבות אידיאולוגיות, ולוחם למען קבלת המסתננים למען הפקעת המדינה מן היהודים.

נצרת מוסלמית ובית שמש חרדית
על כל צלב כתוב דבר אשמתו של ישו שבגינו נצלב: I.N.R.I.ישו הנוצרי (נצרתי) מלך היהודים. Iesus Nazarenus, Rex Iudaeorum
והנה לראשונה נבחר לנצרת ראש עיר מוסלמי – עלי סאלם. הלאה ישו הנוצרי! השליטה בנצרת עברה למוסלמים! Salam nazarenus rex Nazareth
העיר בית שמש עברה לחרדים. יחי המלך המשיח!