קראתי את כתבתו של אלעד זרט ב"7 ימים" – "שובר השורות" (14.3.2014, עמ' 32-28), ולא האמנתי שהוא מצטט את הסופר חיים באר. הרי קצת "פנינים" מהראיון:

"אולי יש אמת בדברי האינטלקטואל הפלסטיני פרופ' אדוארד סעיד שאומר שאנחנו תנועה קולוניאלית, או על כל פנים אנחנו תנועה שנעזרה בכוחות קולוניאליים כדי להתקיים כאן."

ככה?! וכי אנחנו דומים לאנגלים, צרפתים, הולנדים ובלגים שהיתה להם ארץ ומולדת ומדינה, והלכו אל מחוזות לא להם כדי לכבוש אותם, לשעבד את אוכלוסייתם ולנצל את אוצרותיהם? וכי ספרד הקתולית, גזירות אשכנז, סופות בנגב ואושוויץ היו המולדת שלנו שממנה הלכנו לכבוש ארץ זרה לנו כדי לשעבד את אוכלוסייתה ולנצל את אוצרותיה? איך אפשר להסכים עם הטענה המופרכת של שונא ישראל כמו אדוארד סעיד?!

ועוד ציטוט: "אנחנו, הציונות, לא מתאימים לנוף האזור ולא ניסינו להתאים עצמנו: אנחנו באנו למזרח התיכון לא על מנת להשתלב, אלא כמתנשאים, כשליטים."

ועוד איך רצינו להשתלב! די להסתכל בתמונותיהם של שומרי היישובים היהודיים הראשונים הלבושים עבאיות וחובשים כאפיות – להשתלב ברצון לחזור לעבודת האדמה, ברצון ללמוד מהפלאח הערבי איך להסתפק במועט – אבל התגובה לשאיפה הכנה הזאת היו פרעות ורציחות (תרפ"א, תרפ"ט, תרצ"ו-תרצ"ט) והתנפלות כל המדינות הערביות השכנות על המדינה הצעירה. איך בדיוק להשתלב בכל זה?! האם עלינו ללמוד מהמצרים ולגרום לכך ששבעים אחוזים מהאוכלוסייה יהיו אנאלפביתים? האם לטבוח בבני עמנו כמו הסורים והעיראקים? האם לפאר ולרומם רוצחים שפלים כמו הפלסטינאים והירדנים?

בכתבה הזאת מתלונן חיים באר שהספרות איננה משנה מציאות. ממתי זאת מטרת הספרות? הרי היא נוצרת משום שהסופר מוכרח לכתוב, ומשום שהקורא, שחייו קצרים, מבקש לחוות חוויות שונות משלו, ואת זה מעניק לו הסופר בשפע ביצירותיו. מה עניין שינוי מציאות לכאן?!

וכן, עוד טענה מעניינת: "הישראלים הכי יפים נמצאים בחו"ל. כל אותם דברים שהיו בשעתו בארץ כבר לא קיימים כאן." – באמת? ולי היה נדמה שהישראלים היפים הם אלה שמתעקשים לגור ולעבוד בשדרות ובעוקף עזה למרות הקסאמים והפצמ"רים.