בְּנֹהַג זֶה שֶבָּעוֹלָם שֶבּוֹ נִתְפָּס מַטְבֵּעַ-
לָשוֹן עַתִּיק יוֹמִין כְּ"צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים"
כְּרַחֲמִים עַל מַר סִבְלָם הַפִיסִי הַקוֹרֵעַ
לֵב שֶל בְּרוּאֵי עוֹלַם-הַחַי מֻכֵּי הַנְּכָאִים
חוֹשְבִים אָנוּ עַל אֲכִילַת בָּשָׂר שֶבְּפּוֹטֶנְצִיָּה
דִינָה הוּא מָוֶת אַכְזָרִי מַכְחִיד אֵינְסְפוֹר מִחְיוֹת
אַךְ יֵש גַּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶל קוֹנְקוּרֶנְצִיָּה
בָּהּ מְסַכֵּן אָדָם פַּרְנָסָתָן שֶל הַחַיּוֹת.

שֶכֵּן שְדוּלוֹת הַצִּמְחוֹנִים קוֹרְאוֹת בְּקוֹל חָזָק הֵן
לָחוּס עַל צֹאן, בָּקָר וָעוֹף בִּכְאֵב מֵעִיר בְּכָיִים,
אוּלָם בָּאַפְטֶר-שוֹק שֶל סָאגַת אוֹלְמֶרְט-שוּלָה זָקֵן
מִי שָׂם כְּבָר לֵב לִמְחָאָתָם שֶל בַּעֲלֵי חַיִּים?

מִי שָׂם כְּבָר לֵב? וּבְכֵן, יָדִיד שֶלִּי, שֶדֶּרֶךְ קֶבַע
בָּא בְּמַגָּע יוֹמִי עִם בַּעֲלֵי חַיִּים רַבִּים
כְּזוֹאוֹלוֹג שֶל הַחֶבְרָה לַהֲגָנַת הַטֶּבַע
סִפֵּר לִי כִּי עוֹלַם-הַחַי תָּפַס כָּאן עֲצַבִּים
מִיּוֹם שֶאֶת לוֹקְחֵי הַשֹּחַד הַמְּדִינָה הִפְלִילָה
כְּפִי שֶיּוֹדְעִים כְּבָר כָּל יוֹשְבֵי אַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָה
(אֲנִי אוֹמֵר "אַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָה" וְלֹא, חָלִילָה,
שוּם "הוֹלִילֶנְד", שְמוֹ שֶל סְקַנְדָּל הַמְּעוֹרֵר בּוּשָה...)

וּמִסְתַּבֵּר שֶעִם גִּלּוּי אוֹתָם שִיטָה וָנֹהַל
שֶל קַבָּלַת אֶתְנָן וְשַלְמוֹנִים זֶה כְּבָר נִמְאַס
לֹא רַק לִבְנֵי אָדָם הַנִּתְקָפִים סְלִידָה וְגֹעַל
כִּי אִם אֲפִלּוּ לַחַיּוֹת הַזּוֹעֲקוֹת חָמָס.

כָּךְ לְמָשָל אוֹתָם שְלוֹשָה קוֹפִים שֶכְּבָר הִבִּיעוּ
מִין "לֹא רָאִיתִי", "לֹא שָמַעְתִּי", "לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם"
(זֶה – מְכַסֶּה עֵינָיו, זֶה – אֶת אָזְנָיו, וְזֶה – אֶת פִּיהוּ)
פָּצְחוּ לַזּוֹאוֹלוֹג שֶלִּי בְּשֶצֶף שֶל דִּקְלוּם.

"חָשַבְנוּ," כָּךְ אָמְרוּ, "שֶזְּכוּת-יוֹצְרִים עַל כָּךְ יֵש לָנוּ
שֶלֹּא רוֹאִים וְלֹא שוֹמְעִים וְלֹא אוֹמְרִים דָּבָר,
אַךְ פֶּתַע מִתְבָּרֵר שֶמִּן הַזְּכוּת הַזֹּאת נִשְלָנוּ
צַדִּיק-הַדּוֹר (הוּא רֹאש-הַמֶּמְשָלָה לְשֶעָבַר).

שֶכֵּן עַל כָּל מִסְמָךְ מַפְלִיל טוֹעֵן הוּא: 'לֹא רָאִיתִי'
וְכָל תְּגוּבָה שֶמְּחַלְּצִים מִפִּיו מַמָּש בִּצְבָת
זוֹכָה אֶצְלוֹ לְמַעֲנֶה שֶל 'לֹא שָמַעְתִּי' קְרִיטִי
אוֹ 'לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם' שֶהוּא מַפְטִיר כְּפּוֹצֶוָאט.

אַךְ אִם הוּא לֹא רָאָה וְלֹא שָמַע וְלֹא הִשְמִיעַ
שוּם כְּלוּם כְּמִין עִוֵּר, חֵרֵש וְגַם אוֹטִיסְט מֻחְלָט
אֵיךְ הוּא נִהֵל כָּאן עִיר-בִּירָה וְאֵיךְ בִּכְלָל הִגִּיעַ
לִהְיוֹת רֹאש-מֶמְשָלָה אִם בְּשוּם כְּלוּם הוּא לֹא שָלַט?

וְאִם כִּמְעַט בַּכֹּל אֲנַחְנוּ לֹא מַאֲמִינִים לוֹ
אָז זֹאת, מַר זוֹאוֹלוֹג, וַדַּאי תִּשְמַע בְּתִמָּהוֹן:
דַּוְקָא אֲנַחְנוּ, כְּקוֹפִים, קְרֶדִיט גָּדוֹל נוֹתְנִים לוֹ
שֶבְּעִסְקֵי קוֹפִים (בְּמוֹנְקִי בִּיזְנֶס) הוּא גָאוֹן..."

וְעוֹד הֵם מְדַבְּרִים קָפְצוּ מוּל זוֹאוֹלוֹג זֶה שְתַּיִם,
שְתֵּי עֲלוּקוֹת מִפֶּרֶק ל' בְּ"מִשְלֵי" – וְחִיש
הוֹסִיפוּ עַל הַטֶּקְסְט הַמִּקְרָאִי קְרִיאַת-בֵּינַיִם
שֶאִיש אֶת אַקְטוּאָלִיּוּת תָּכְנָהּ כָּאן לֹא יַכְחִיש.

כִּי אִם פָּסוּק ט"ו בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק מְתָאֵר אֶת
אוֹתָם גּוֹרְמִים שֶמְּלוֹא שָׂבְעָם לָעַד לֹא יִתְמַלֵּא:
שְאוֹל בּוֹלַעַת כֹּל, רֶחֶם עָקָר, קַרְקַע נִחֶרֶת
וְאֵש לֹא אָמְרָה 'הוֹן!' ('הוֹן' מַשְמַע 'דַי!' בִּלְשוֹן מִשְלֵי) –

הֲרֵי שֶיֵּש צִדּוּק לְכַעַס הָעֲלוּקָתַיִם
עַל הַסָּגַת הַגְּבוּל הַזֹּאת שֶבָּהּ נוֹצַר חִבּוּר
בֵּין דָּם שֶעֲלוּקָה מוֹצֶצֶת – וּמְצִיצַת-כִּפְלַיִם
שֶל ז'וּלִיקִים שֶמָּצְצוּ שָנִים כַּסְפֵּי צִבּוּר.

וְאַחֲרוֹן חָבִיב שָפַךְ אֶת תִּסְכּוּלָיו בְּזַעַם
לִפְנֵי הַזּוֹאוֹלוֹג שֶלָּנוּ בְּגָרוֹן עָמוּס
בְּכִיּוֹת וּגְעִיּוֹת שֶיֵּש גַּם צֶדֶק בָּן גַּם טַעַם
תְּאוֹ זוֹעֵף מֵאֲגָּמוֹן-הַחוּלָה, הַגָּ'מוּס.

וְכֹה אָמַר: "מִזְּמַן אֲנִי שוֹאֵל עַצְמִי מַדּוּעַ
נֶאֱשָמֵי אוֹתָהּ הַפָּרָשָה הַמַּסְעִירָה
אֶת הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ (שֶרַף-יָשְרָם סוֹף-סוֹף יָדוּעַ)
זָכוּ שָנִים בְּכָל תַּקְצִיב שָמֵן וְכָל מִשְׂרָה
וְלֹא אֲנִי, גָ'מוּס טְהוֹר-לֵבָב וּצְנוּעַ-נֶפֶש
כִּי אִם אוֹתָהּ כְּנֻפְיַת פָּרוֹת-בָּשָן מְפֻטָּמוֹת
שֶבְּעוֹדִי טוֹבֵל בְּבֹץ הַחוּלָה דְלִיל-הָרֶפֶש
וּבְעוֹדִי מַצְמִיחַ לִי קַרְנַיִם כֹּה תְמִימוֹת
שָרְצוּ אוֹתָם נוֹכְלִים בְּתוֹךְ בִּצָּה כֹּה מְסֹאֶבֶת
בְּהַצְמִיחָם קַרְנַיִם לְכָל נוֹרְמָה צִבּוּרִית
שֶל הֲגִינוּת, בְּשַכְשְכָם בְּבֹץ מִרְמָה נִתְעֶבֶת
הַמַּדְאִיגָה מְאֹד מִן הַבְּחִינָה הַמּוּסָרִית."

כָּךְ סָחוּ הַחַיּוֹת שֶבְּנִגּוּד לַמֻּסְכָּמוֹת
יֵש גַּם לָהֶן מָה לְהַגִּיד וְהֵן מוּל שְמוּץ קָמוֹת
כִּי הָאָדָם שֶבַּחַיָּה קוֹלוֹ עוֹד לֹא נָדַם
מוּל עֹמֶק שְחִיתוּתָהּ שֶל הַחַיָּה שֶבָּאָדָם.

סופר נידח: ליוסי היקר, לאחר קריאת שירך על "עֹמֶק שְחִיתוּתָהּ שֶל הַחַיָּה שֶבָּאָדָם" – אצלנו כאן בישראל, ומאחר שאני מתייחס לדבריך ברצינות – התחלתי לארוז את מטלטליי כדי להגר אחת ולתמיד מהארץ המושחתת הנוראה הזו.
אבל אחר כך אמרתי לעצמי, שאולי לאחר שאולמרט, זקן, לופליאנסקי וכל כת דיליה – יאושפזו לכמה שנים טובות בכלא מעשיהו, כמו הרב הגנב הח"כ אריה דרעי נ"י – יהיה אפשר להמשיך לגור בישראל, מאחר שהמדינה תיטהר וכבר לא תהיה כל כך מושחתת כמו שמושחתת הכנופייה הזו – אולמרט, זקן, לופליאנסקי וכל כת דיליה – הנהנים "בְּשַכְשְכָם בְּבֹץ מִרְמָה נִתְעֶבֶת."
ובינתיים הבה נאחל לעצמנו שלא תהיינה חדשות רעות יותר מאלו. לא אוטובוסים מתפוצצים ולא רקטות בדרום ובצפון ולא שואה. הנה סעודיה, מדינה מושחתת למופת, והיא מתקיימת בע"ה, והקב"ה לא מאיים עליה, כמו הנביאים בתנ"ך – שבגלל חטאיה תצא בגלות!