"קִיטִי יקרה, מִפּינתי החביבה על הריצפּה אני נושֹאת את עינַי
אל השמיים הכּחוּלים, אל עץ הערמון הקֵרֵחַ שבּענפיו מתנוצצות טיפּות קטנות..."
(יומנה של אנה פראנק, 23 בּפבּרוּאר 1944)

"ראש ממשלת יפאן, שִינְזוֹ אַבֶּה, הוקיע את מכחישי השואה ואת תושב טוקיו האנטישמי שהשחית את עותקי הספר 'יומנה של אנה פראנק' בחנויות-ספרים ובספריות ציבוריות בארצו. אַבֶּה אף יזם מחוַת-הזדהוּת הפגנתית בהגיעו לבית אנה פראנק באמסטרדם בעת ביקורו הרשמי בהולנד."
(מן העיתונות בשבוע זה)

עֵץ עַרְמוֹן בְּאַמְסְטֶרְדָם תָּם יוֹם אֶחָד לִגְווֹעַ,
גַם אִם הָעֵצִים מֵתִים זְקוּפִים הֵם חֲשֹוּפִים
לֹא רַק לְפִגְעֵי בָּרָק וְסַעַר מִגָּבוֹהַּ
אֶלָּא, מֶה עָגוּם, גַּם לִגְזֵרַת סוֹף הַסּוֹפִים.

וְהָעֵץ כִּבְיָכוֹל הוּא אֶחָד בֵּין רַבִּים, עַרְמוֹנִים עַתִּיקִים שֶכָּמוֹהוּ
שֶעִירָם שֶל שְפִּינוֹזָה וְרֶמְבְּרַנְדְט בְּרוּכָה בָּהֶם בֵּין תְּעָלוֹת וּגְשָרִים,
חוּץ מִפְּרָט זְעַרְעַר: שֶשָּנִים עַל שָנִים
הוּא מֻזְכָּר בִּדְמוּתוֹ וּבִשְמוֹ-הוּא
בֵּין דַּפֵּי יוֹמָנָהּ שֶל יַלְדָּה מֻפְלָאָה אַחַת, כָּךְ שֶשְּנֵיהֶם נִקְשָרִים

בִּטְרָגֶדְיָה אַחַת שֶל צְמִיחָה וְלִבְלוּב שֶל יַלְדָּה וְשֶל עֵץ שֶהִרְהִיבוּ
אֶת לִבּוֹת כָּל רוֹאָם וְהַמָּוֶת קִנֵּא בִּשְנֵיהֶם וְזָמַם לְכָרְתָם
אַף כִּי הִיא, הַיַּלְדָּה, כְּבָר אִבְּדָה אֶת חַיֶּיהָ מִזְּמַן בֵּין רוֹצְחִים שֶהִזְאִיבוּ
בְּעוֹד הוּא, הָאִילָן, בָּא זְמַנּוֹ לִכְרִיתָה רַק עַכְשָיו, כְּשֶכּוֹחוֹ סוֹפְסוֹף תַּם.

הַיַּלְדָּה, אַנָּה פְרַנְק שְמָהּ, מִזְּמַן כְּבָר אֵינֶנָּה, חַיּוֹת-הָאָדָם הֲרָגוּהָ
כְּמוֹ מִילְיוֹן וַחֲצִי-הַמִּילְיוֹן יְלָדִים יְהוּדִים שֶנִּסְפּוּ בְּיָדָן,
אַךְ הָעֵץ שֶשָּׂרַד עוֹד שָנִים אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם נִתְגַּלָּה כְּנָגוּעַ
בְּאַחַד מִנִּגְעֵי הָעֵצִים הַמַּכִּים מִן הַשֹּרֶש וְעַד הַסַּדָּן.

וּמַמָּש כְּפִי שֶאַנָּה וּבְנֵי מִשְפַּחְתָּהּ לֹא נִצְּלוּ מִיָּדוֹ שֶל הָרֶשַע
שֶכְּמוֹתוֹ לֹא נוֹדַע מֵעוֹדָם שֶל קוֹרוֹת הָאָדָם, בִּשְהוֹתָם בְּמַחְבּוֹא
בֵּין שְתִיקָה וּבֵין לַחַש חָרֵד מִכָּל רַחַש כָּל יוֹם, כָּל שָעָה, לְלֹא יֶשַע
בְּאֵין אִיש בָּם שוֹקֵט מֵאוֹר שַחַר וְעַד חֲשֵכָה, מִקּוּמוֹ עַד שָכְבּוֹ –

כָּךְ גַּם נֶגַע-הָעֵץ שֶהָיָה לְרוֹעֵץ לֹא חָדַל, לְאִטּוֹ אַךְ לָבֶטַח
לְכוֹסֵס מִדֵּי יוֹם בַּמַּחְשָךְ וּבַסֵּתֶר בְּגוּף הָאִילָן הַבָּלוּי
כְּמוֹ בְּגִידָה חַתְרָנִית וּכְמוֹ קֶשֶר-קוֹשְרִים חֲשָאִי הָאוֹרֵב לוֹ בַּפֶּתַח
בְּעוֹד אַנָּה, אֵי שָם בֵּין גִּדְרוֹת מַחֲנֵה-הָרִכּוּז נִרְצְחָה בְּגָלוּי.

וּמַמָּש כְּפִי שֶנֶּגַע-הָעֵץ הִתְנַכֵּל לָאִילָן שֶהֻזְכַּר בִּידֵי אַנָּה
בֵּין דַּפֵּי יוֹמָנָהּ, כָּךְ טוֹרְחִים מַכְחִישֵי-הַשּוֹאָה בְּזָדוֹן וְחָרוֹן
לְסַלֵּף אֶת עֻבְדּוֹת הַהִיסְטוֹרְיָה בִּכְדֵי שֶתּוֹלְדוֹת הָאָדָם לֹא תֵדַעְנָה
אֶת אֱמֶת-הַזְּוָעוֹת, כִּי מִלְּבַד מְרַצְּחֵי בְּנֵי-אֱנוֹש יֵש רוֹצְחֵי זִכָּרוֹן.
אוּלָם גַּם אִם הַנֶּגַע הִכְחִיד אֶת הָעֵץ מִסְתַּבֵּר כִּי אַנְשֵי-מַצְפּוּן חָשוּ
וְנָטְלוּ מִגִּזְעוֹ בְּעוֹד-עֵת יִחוּרִים שֶנָּטְעוּ תוֹשָבֵי אַמְסְטֶרְדָם
בְּפִנּוֹת לֹא מְעַט בְּעִירָם כָּךְ שֶגַּם אִם זַוְעוֹת הַנָּאצִיזְם הֻכְחָשוּ
בְּשִקְרֵי בְּנֵי-עַוְלָה הֲרֵי קוֹל הָאֱמֶת אַף לְרֶגַע אֶחָד לֹא נָדַם.

וְכָךְ גַּם מַצְפּוּנוֹ שֶל שִינְזוֹ אַבֶּה, רֹאש מֶמְשֶלֶת
יַפָּאן, שֶבֶּעָבָר חָבְרָה אַרְצוֹ אֶל הַצּוֹרֵר
הַנָּאצִי וְכַיּוֹם, כְּשֶהַכְחָשַת-שוֹאָה מֻפְשֶלֶת
בְּפִיו מִכָּל כְּזָבֶיהָ הוּא מַתְרִיס וּמְעוֹרֵר
אֶת בְּנֵי עַמּוֹ לִזְכֹּר אֶת הָאֱמֶת הַלֹּא נִמְחֶקֶת
לַמְרוֹת הָאַנְטִישֵמִיּוּת שֶשּוּב זוֹקֶפֶת רֹאש
בִּשְלַל פִּנּוֹת עוֹלָם, וּבְדֻגְמָה אִישִית מֻבְהֶקֶת
אֵינוֹ נִרְתָּע מִהִצָּמְדוּת אֶל הָעֻבְדּוֹת לִדְרֹש.

כָּךְ שֶסִּפּוּר הָעֵץ שֶל אַנָּה פְרַנְק שֶהָעֳלָה כָּאן
הוּא אוֹת לָעֻבְדָּה שֶסִּלּוּף-הַהִיסְטוֹרְיָה בִּידֵי אַנְטִישֵמִים מֻכְשַל
כִּי שֹרֶש זִכְרוֹנוֹ שֶל הָעוֹלָם בְּסַכָּנָה כָּאן
אַךְ הָעַרְמוֹן בְּאַמְסְטֶרְדָם
הוּא סֵמֶל
וּמָשָל.