מֵאַחַר שֶהָעֶרֶב כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
יִתְכַּנֵּס לְשִׂמְחַת לֵיל הַ"סֵּדֶר"
קְצָת תִּזְכֹּרֶת עַל אֵיךְ שֶפַסְפוּס מִתְפָּעֵל
הִתְרַגֵּש כְֹשֶנִּכְנָס לוֹ לַחֶדֶר
הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ בִּזְקַן מִדּוֹתָיו
וּמַקְּלוֹ וְאוֹתָהּ גָלַבִּיָּה
שֶזִּכְרָם שֶנֶּחְרַט אָז בְּקֹמֶץ שְנוֹתָיו
שֶל הַיֶּלֶד, עָמֹק מֵהַבִּיעַ:

בָּעוֹלָם הַנּוֹצְרִי מְקֻבָּל זֶה מִכְּבָר
לֹא פָּחוֹת מִפֻּלְחַן מִיקִי מָאוּז
(שֶמִּזְּמַן כְּבָר הָפַךְ נַחֲלַת הֶעָבָר)
אוֹתוֹ מִיתוֹס אוֹדוֹת סַנְטָה קְלָאוּס.

וְיַלְדֵי אוֹתוֹ חֶלֶד כָּל כְּרִיסְמֶס תּוֹלִים
אֶת עֵינָם בְּחַלּוֹן עֲטוּר שֶלֶג
בִּכְמִיהָה לְמִזְחֶלֶת גְּרוּרַת אַיָּלִים
וְשִפְעַת עִנְבָּלִים מְצַלְצֶלֶת.

אַךְ אֶצְלֵנוּ, כָּל פֶּסַח, אָמוּר לְבַקֵּר
אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב, פֶּתַע
בְּכָל בַּיִת וּבַיִת שֶבּוֹ הוּא סוֹקֵר
אֶת שֻלְחַן לֵיל הַ"סֵּדֶר" בְּלִי רֶתַע

וְלוֹגֵם מִכּוֹסוֹ הַשְּמוּרָה לוֹ בִּלְבַד
וְחוֹלֵק בִּרְכָתוֹ, לָהּ צָמֵאנוּ,
לְיוֹשְבָיו שֶל כָּל בַּיִת, וְכָךְ, בַּד בְּבַד,
גַּם לִשְאַר מִשְפְּחוֹת בְּנֵי עַמֵּנוּ.

סוֹפְסוֹף כָּךְ מְסַפְּרִים הַגְּדוֹלִים לַקְּטַנִּים
אֲבָל גַּם אִם אָמְנָם חֲוָיָה הוּא
מִין מִפְגָּש שֶכָּזֶה בּוֹ הַטַּף מַמְתִּינִים
לָאוֹרֵחַ שֶשְּמוֹ אֵלִיָּהוּ –

מִסְתַּבֵּר כִּי שוּם יֶלֶד עוֹד כְּלָל לֹא רָאָה
אֵיךְ קוֹרֶה אוֹתוֹ dateאֶנִיגְמָאטִי
בְּמַמָּש וּבְפֹעַל, כִּי בָּהּ בַּשָּעָה
בָּהּ צָפוּי הַבִּקּוּר הַדְּרָמָאטִי
לְהַפְעִים אֶת לִבּוֹ כָּל שָנָה וְשָנָה
לְאַחַר שֶמֻּשְמָע בְּמַפְגִּיעַ
קוֹל הַטַּף הַשּוֹאֵל אֶת הַ"מַּה נִּשְתַּנָּה?"
וְלִפְנֵי שֶאֻשְפִּיז זֶה מַגִּיעַ –

כְּבָר עוֹשָׂה כּוֹס שְנִיָּה אוֹ שְלִישִית אֶת שֶלָּהּ
וְכָל צוּצִיק נִרְדָּם (לֹא פְּלִיאָה הוּא
חִזָּיוֹן מְתַסְכֵּל זֶה) וּמִי שֶהִשְלָה
אֶת עַצְמוֹ כִּי בְּבוֹא אֵלִיָּהוּ
יֶחֱזוּ בּוֹ יַלְדֵי מִשְפַּחְתּוֹ הַקְּטַנִּים
כַּמֻבְטָח מִפִּי אַבָּא וְאִמָּא
יֵאָלֵץ לְהוֹדוֹת כִּי הֵפֵר אֱמוּנִים
לַתְּמִימוּת שֶבְּדָיָה זוֹ הִפְעִימָה.

כָּךְ הָיָה (וַעֲדַיִן הוֹוֶה) בְּכָל בֵּית-
יִשְׂרָאֵל בִּמְרוּצַת כָּל לֵיל "סֵדֶר"
חוּץ מִבַּיִת אֶחָד, בּוֹ רַבּוֹת הִתְחַבֵּט
יֶלֶד קָט בְּקֻשְיָה זוֹ – וְנֶדֶר
עַקְשָנִי וְנֶחְרָץ הוּא נָדַר: כִּי בְּחַג-
הַמַּצּוֹת הַקָּרוֹב שוּם גְּמִיעָה הוּא
לֹא יִגְמַע מִשּוּם כּוֹס וּשְנָתוֹ לֹא תִמְחַק
מֵעֵינָיו אֶת גִּלּוּי אֵלִיָּהוּ.

זֶה הָיָה בֵּין חוֹלוֹת תֵּל-אָבִיב הַקְּטַנָּה
בּוֹ בַּלַּיְלָה שֶל "הָא לַחְמָא עַנְיָא"
בְּפִנַּת הָרְחוֹבוֹת (שֶעֲדַיִן יֶשְנָהּ)
בֵּין יִצְחָק אֶלְחָנָן וּרְחוֹב דְּגַנְיָה.

וְהַיֶּלֶד, שֶלֹּא כְּכָל שְאַר דּוֹדָנָיו
לֹא לָגַם אַף טִפּוֹנֶת שֶל יַיִן
רַק קֵרֵב אֶל שְׂפָתָיו אֶת גְּבִיעוֹ שֶהוּנַף
בְּמֵיטַב אֲחִיזַת-הָעֵינַיִם
וְתִצְפֵּת בִּדְרִיכוּת, כְּזָקִיף עַל חוֹמָה,
עַל מִפְתַּן כְּנִיסָתוֹ שֶל בֵּית סַבָּא
וְכָרָה אֶת אָזְנָיו שֶיֵּיטִיב וְיִשְמַע
כְּשֶסּוֹפְסוֹף אֵלִיָּהוּ יִפְסַע בָּהּ.

וְהִנֵּה, לִמְצוּלוֹת הַתְּנוּמָה נֶאֱסַף
כָּל פָּעוֹט (חוּץ מִמֶּנּוּ) בַּחֶדֶר
וְשָלוֹש נְקִישוֹת נִשְמְעוּ מִן הַסַּף
וּבֵין כָּל מְסֻבָּיו שֶל הַ"סֵּדֶר"
קָם אָבִיו שֶל הַיֶּלֶד לִפְתֹּחַ לַזֶּה
הַמַּקִּיש שָם, בַּחוּץ, עַל הַדֶּלֶת
וְטִפָּה נִשְתָּהָה שָם – וּמִין מַחֲזֶה
נִתְגַּלָּה לְעֵינָיו שֶל הַיֶּלֶד
שֶאוֹתוֹ לֹא יִשְכַּח לְעוֹלָם, כִּי פִּתְאֹם
אֶל הַחֶדֶר נִכְנַס הָאוֹרֵח
הַלָּבוּש בְּאַדֶּרֶת-נָבִיא וּבִתְהוֹם
שְתֵּי עֵינָיו הַיּוֹקְדוֹת אוֹר זוֹרֵחַ
וּזְקָנוֹ הַלָּבָן מִשְתַּלְשֵל עַד מָתְנָיו
וּשְׂפָתָיו כְּבָר גּוֹמְעוֹת מִן הַיַּיִן
בְּכוֹסוֹ הַשְּמוּרָה לוֹ, וְכָל מַמְתִּינָיו
מַחֲרִים אַחֲרָיו בְּ"לְחַיִּים!"
וְהִנֵּה הוּא אוֹמֵר בְּהִגּוּי תָּנָ"כִי
כְּמוֹ שֶל שְלֹמֹה בֶּרְטוֹנוֹב בָּרַאדְיוֹ:
"מִי יתֵּן שֶאָבִינוּ מַלְכֵּנוּ יַרְחִיק
מִכֻּלְּכֶם אֶת קִצּוֹ שֶל חַד גַּדְיָא
וְשֶרַק תֵּדְעוּ נַחַת וְרַק תִּנְהֲגוּ
עִם כֻּלָּם בְּטוּב-לֵב וּמְאוֹר-עַיִן
וּבִפְרָט הַפַסְפוּס שֶעֵינָיו פֹּה עָרְגוּ
לִרְאוֹתֵנִי וְלֹא שָתָה יַיִן...

כִּי גֻנַּב לְאָזְנַי שֶבְּגַן-הַיְּלָדִים
בִּרְחוֹב פְרוּג שֶבְּבֵית הַגַּנֶּנֶת
הַקְּרוּיָה דוֹדָה חַנָּה, פִּרְחָח זֶה מַקְדִּים
אֶת כֻּלָּם בִּפְרָאוּת מְבֻלְגֶּנֶת:

הוּא מוֹשֵךְ בַּצַּמּוֹת לְיַלְדוֹת הַשְּכוּנָה,
הוּא מַבְעִיר בְּקַפְּצוֹנִים מִינֵי גֵּץ,
הוּא מַטְמִין קַרְפָּדוֹת בִּמְגֵרַת שֻלְחָנָהּ
שֶל אוֹתָהּ דוֹדָה חַנָּה, הוּא שֵיגֶץ."

וְהַיֶּלֶד שוֹמֵעַ, מַסְמִיק לֹא פָּחוֹת
מִצִּבְעָהּ שֶל הַ"כְרֵיין" (הַחֲזֶרֶת)
וְאֵינֶנּוּ תוֹפֵס: אֵיךְ לְכָל הָרוּחוֹת
זֶה נוֹדַע לוֹ בְּדֶרֶךְ מוּזֶרֶת
לַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ שֶכָּל רְשִימַת
חֲטָאָיו שֶל הַיֶּלֶד גְּלוּיָה לוֹ
לִפְרָטֶיהָ (וְזֶה – רַק מַגְבִּיר אֶת כְּלִימַת
אוֹתוֹ שֵיגֶץ, שֶפֶּתַע – אוֹיָה לוֹ! –
כְּבָר דִּמְעוֹת חֲרָטָה נִגָּרוֹת מֵעֵינָיו),
אַךְ פִּתְאֹם מְגַלֶּה בִּפְלִיאָה הוּא
כִּי זְקָנוֹ שֶל הָאִיש הַנִּצָּב לְפָנָיו
הַיְנוּ: זֶה, הַתִּשְבִּי, אֵלִיָּהוּ,
זָז קִמְעָה מֵחֶלְקַת סַנְטֵרוֹ – וְלָכֵן
כְּבָר הַשֵּיגֶץ, כְּמִין גַּבְרָא רַבָּא,
מִסְתָּעֵר וּמוֹרֵט בּוֹ – וְ... לֹא יִתָּכֵן,
זֶה אֵינוֹ אֵלִיָּהוּ, זֶה אַבָּא!

וְשוֹאֵל אָז הַסָּב: "מֵהֵיכָן לְךָ, בְּנִי,
הַתַּחְפֹּשֶׂת הַזֹּאת שֶהִדְהִימָה?"
וּמֵשִיב לוֹ אָז אַבָּא בִּצְחוֹק גַּמְזָנִי:
"מִמַּחְסַן-תִּלְבּוֹשוֹת שֶל 'הַבִּימָה'..."

(מתוך "ילד בתל-אביו")