מהשחיתות של אולמרט
מהו הקשר בין דין לצדק? החוק משקף תמיד רק את הצדק של מי שקבע אותו, אבל האם גם הדין (פסק הדין) משקף את הצדק?
דיון בנושא זה קיימתי בזמנו עם אחד מעורכי הדין המקושרים בארץ. קיימנו בינינו התערבות אם אולמרט יצא אשם בדין או זכאי. עורך הדין טען שאין ספק שאולמרט ייצא זכאי. אין לו ספק אמנם שהוא מושחת, אבל אין די ראיות מבחינה משפטית להאשימו בכך. אני טענתי שאם אולמרט יצא זכאי, אין ערך לכל מערכת המשפט בארץ. התערבנו על ארוחה במסעדה יוקרתית.
עבר זמן, בית המשפט קיבל את הכרעתו, והנה הגיע הזמן לממש את ההתערבות. במאמר מוסגר אומר כי לקח לי קצת זמן לממש את זכייתי בהתערבות, זו הרי הבטחה של עו"ד...
סיכמנו על מסעדת טוטו של השף ירון שליו, מסעדה הידועה כמקום המפגש של העשירים והמפורסמים. מסעדה המוגדרת כבעלת גוון אירופאי עם השפעות ים תיכוניות.
המסעדה אכן היתה מלאה בעשירים (מסתבר מהמחיר), מפורסמים דווקא לא ראיתי. מן הסתם אולי לא זיהיתי. לידנו ישבה אשת שוע מאד גדול בארץ שנדה בראשה לעורך הדין המקושר.
מה הזמנתי:
מנה ראשונה: חציל שרוף באש, טחינה שחורה, גבינת כבשים קשה, זעתר ושמן זית. 55 ש"ח.
מנה עיקרית: ניוקי ערמונים, חמאת כמהין, ופרמז'ן מיושן. 88 ש"ח
מנה אחרונה: נמסיס, עוגת שוקולד רכה, קרמבל קקאו וגלידת שמנת חמוצה 44 ש"ח.
לחם משני סוגים עם שמן זית וממרח עגבניות. 18 ש"ח.
לבאים בצהריים יש גם עסקית הכוללת שתי מנות. 130 ש"ח.
מלצר צעיר ונחמד שירת אותנו באדיבות ויעילות, אבל משום מה המנה הראשונה שלי איחרה מאד להגיע. חשבתי על האימרה המפורסמת של אולמרט: "ראשות הממשלה זה מקום העבודה שלי."
השף ירון שליו כרכר סביב עורך הדין המקושר והציע לו מבחר טעימות, ואספרסו.
שירותים: מסודר, נקי, אבל שתי משתנות צפופות זו לזו בחדר קטן שיכול להכיל רק אדם אחד.
השיחה בעת הסעודה נסובה כמובן על אולמרט וחבר מרעיו. השם של הקינוח "נמסיס" אלת הנקם ושילם, הזכיר לנו כמובן את עונשו של אולמרט על ה"היבריס" שלו.
כתבו כבר כל הרבה מילים על אולמרט שלא נראה לי שיש לי משהו מקורי להוסיף על כך מלבד התדהמה שלי לגלות עוד ועוד אנשים התומכים באולמרט, וביניהם גם כאלו שלא נהנו בדבר מידיו, וכאלו שמתנגדים למדיניותו הפרו-ערבית המופקרת. דומה כי החברה הישראלית עברה תהליך עמוק של השחתה, עד כדי כך שרבים מדי הם אלו שלדידם "כולם מושחתים, וגם אולמרט כזה," אבל לכן יש לקבל אותו ככזה... יותר מדי אנשים יודעים שאולמרט מושחת וזה לא אכפת להם.
"אולמרט מאןד מסכן," אומר לי עורך הדין המקושר, "אני מאד מרחם עליו," וממשיך לבלוס. ואני חושב דווקא על כל הטיסות במחלקה הראשונה, ומלונות הפאר בהם אולמרט זיכה את אשתו, בניו, ובני בניו על חשבוננו.
שורה תחתונה: טעים, אבל מאוד יקר. לא שווה את המחיר (אלא אם כן רוצים להראות כשועים ושועות), אבל למי אכפת אם זה על חשבון אולמרט.
היות שהמנה הראשונה הגיעה מאוד באיחור, לא חויבנו עליה. רווח לעורך הדין.
מסקנה: למרות הרשעתו של אולמרט, הדין (פסק הדין) אינו תואם תמיד את הצדק. לעיתים הוא תואם את הכסף שיש לנאשם.

סוף הפארסה של המו"מ עם הפת"ח
לא היתה כל הפתעה לכל בר דעת, מתוצאות המו"מ עם הפת"ח שהוצג ע"פ "השיחדש" השקרי כמו"מ עם הפלשתינאים.
במצב בו החמאס אינו חלק מהמו"מ, והסאלפים הם הכוח החדש המשתלט על החברה הפלשתינאית, במצב בו אפילו לא ברור עם אבא של מאזן מייצג בכלל את הפת"ח, הפארסה שהוצגה לכל, עם כניסתה של צפורה-בז'וז'וביץ-שפיצר-לבני ל"חדר", הביאה רק לתוצאה אחת: שחרור טרוריסטים-רוצחים ערבים כתשלום על עצם פארסת המו"מ.
ושוב עשה נתניהו טעות טקטית, ומוסרית, והיא חוסר ההבחנה שלו בין אסירים שהרגו חיילים, לבין פושעי מלחמה רוצחי אזרחים. הורגי חיילים ניתן לשחרר במסגרת מו"מ. פושעי מלחמה רוצחי אזרחים אסור! חוסר ההבחנה הזה גורם לישראל נזק משמעותי. נזק מוסרי ותדמיתי. שלא לדבר על שחרור אזרחים ישראלים כתוצאה מדרישה של גורם זר.
המצב הגיע לידי כך שהאסירים שלא השתחררו בפעימה הרביעית יצאו בתביעה: "נדרוש הכרה בנו כאל שבויי מלחמה ואסירי חרות שכפופים לאמנת ג'נבה."

רון פונדק אמר את האמת: כרגע אין סיכוי לשלום
בנקרולוג שפורסם ב"הארץ" 13.4.14 לזכרו של רון פונדק המנוח, שהיה מיוזמי הסכם אוסלו ויוזמת ג'נבה, הודגשה קביעתו הנחרצת: "אין מנהיג ערבי המעוניין להגיע לשלום עם ישראל יותר מאבא של מאזן."
"הפלסטינים," נאמר בכתבה, אמרו עליו, על פונדק, שהוא "פעל מהשטח ולא ממסיבות סלון."
ובכן, אם אבא של מאזן שהכריז שלעולם לא יכיר בישראל כמדינת היהודים, ולעולם ימשיך במאבק להפוך אותה למדינה ערבית-מוסלמית, הוא לפי בדיקת השטח של פונדק "הערבי בעל הרצון הגדול ביותר להגיע לשלום," הרי ברור שכרגע אין כלל סיכוי כזה.

יוסי שריד קורא לאנטישמים לפעול נגד ישראל
יוסף שניידר – יוסי שריד (גרומפי רטנני) מגיע לשיא נוסף. לאחר שהוא מאשים את נתניהו באי השגת השלום, ולאור אכזבתו מכך שלא הוטל חרם על ישראל, הוא כותב ("הארץ" 11.14.14): "רק ישראל הקטנה והמפונקת מחביאה מתקנים אסורים באין משקיף, מתעלמת עשרות שנים מהחלטות של מוסדות בינלאומיים באין מפריע, שמה ללעג אמנות והסכמים, מפרה בריש גלי זכויות עם ואדם; והעולם מבליג. אומרים 'אנטישמיות' יש בעולם. אז איפה היא הידועה לשמצה – כשזקוקים בדחיפות לשמץ ממנה."
השאלה המתבקשת היא האם שניידר-שריד מחכה רק לפוגרום קטן, או להשמדה בגזים? את זה הוא אינו מפרט.
הקולגה שלו לעיתון, השב"חית עמירה הס, מסיקה שמרוב שימוש אינפלציוני במילה "אנטישמי" כלפי הגזענים הערבים, אנחנו מתקרבים ליום שבו היא תהיה מחמאה ("הארץ" 13.4.14).

הדמוקרטיה מחייבת חוק וסדר
המושג חוק וסדר נשמע לא טוב, אבל ללא חוק וסדר לא תשרוד הדמוקרטיה, ויהיה רק חוק וסדר של דיקטטורה.
מגזרים רבים בארץ עושים דין לעצמם. המתנחלים ביצהר, הבדואים בדרום, ערביי הגליל, החרדים, או למשל הדרוזים בדלית אל כרמל שמסלקים שוטרים מהעיר וראש המועצה רפיק מחאלב, השואף להביא את המצב בדליה למצב של עיר מוצאו חאלב, מגבה אותם, ועוד.
כל זה מגונה. על המדינה לממש את ריבונותה.
ההיסטוריה מוכיחה שתמיד כאשר אנשים צריכים לבחור בין חופש לביטחון הם בוחרים בביטחון. לכן, יש להשית חוק וסדר במדינה, כי ללא חוק וסדר תתפרק הדמוקרטיה ונזכה לחוק וסדר מסוג אחר.

דרך הטעות של המחנך ומורה הדרך נפתלי רז
איש החינוך ומורה הדרך, נפתלי רז, מחנך אותנו ומורה לנו את הדרך: "לחזור ליוזמת השלום של הליגה הערבית" ("חדשות בן עזר" 934). הרעיון הגאוני שלו אומר כך: מדינות ערב המתונות מאותתות לנו: "סכמו שלום איתנו, 'המבוגרים האחראים', ואנחנו נדאג שהפלסטינים העדיין-בתהליך-התבגרות ימלאו את חלקם בהסכם."
דומה שדווקא "מורה הדרך" אינו המבוגר האחראי. במצב שבו חלק מחברות הליגה הערבית כגון עיראק, סוריה, לבנון, לוב, תימן, כבר אינן מדינות, ובמצב בו אין כבר לאומיות פלישתינאית, והרחוב הערבי עובר מידי החמאס לסאלפים, ובמיוחד לאחר שהליגה הערבית הכריזה שהיא לעולם לא תכיר בישראל כמדינה יהודית ותמשיך לעד את המלחמה להפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית. מי בדיוק ידאג שה"מפגרים" הפלישתינאים (לשונו של רז) ימלאו את חלקם בהסכם? עם מי בכלל ניתן להשיג הסכם?
מדהים כיצד אנשים בונים לעצמם מציאות וירטואלית הזויה של Wishful thinking במקום המציאות הקיימת.
יש להודות כי בכל זאת יש גאוניות מה בדברי מורה הדרך, לעדותו הוא, הוא הצליח לגייס סכומי עתק ולעשות מהם קריירה. גם זה משהו בזמננו.

סייד קשוע – על דאטפת אטיפוך
אנחנו ממשיכים עם המדור שלנו והפעם עם הערבי-המוסלמי סייד קשוע (המסרב לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהרוג את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי).
סייד קשוע, העושה קריירה מהיותו ערבי הכותב בעברית ומוזמן עקב כך להרצאות בעולם כולו, מספר כי בהרצאה בארה"ב הכריז כי הוא בעד החרם נגד ישראל למרות שזה יפגע בו. "אני בעד החרם כי אני אוהב את המדינה הדפוקה והמטומטמת הזאת ומאחל לה רק טוב." (מוסף "הארץ" 4.4.14)
זה כמובן מזכיר את המשל המפורסם המיוחס לאזופוס: הצפרדע והעקרב רצו לחצות נהר: העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכב על גבה של הצפרדע, אשר סירבה עקב חששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שהוא לא יעקוץ כי גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב עקץ אותה, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע, הרי עכשיו שנינו נמות?" והעקרב השיב: "זה הטבע שלי."
זה הטבע של סייד קשוע. ולכן נאמר: על דאטפת אטיפוך. מי שקורא לחרם על ישראל יש להחרימו!
נ.ב.
מסע השליחויות של קשוע לחו"ל מזכיר לנו שבזמנו "הקרן לישראל חדשה" שלחה לייצג את ישראל באמריקה לרגל שנת החמישים למדינה, לא אחר מאשר את הערבי-הנוצרי, המרגל למען החיזבאללה – עזמי בשארה.

אמני ישראל תנו אתם פתרון למבקשי המקלט
רשימה של אישים ובהם עמוס קלוזנר-עוז, גילה אלמגור, איתי טיראן, צופית גרנט, אתגר קרת, יהודית קציר אורי גוטליב, ואחרים, פנו לנתניהו בבקשה לקבל את המסתננים בארץ. ("ידיעות" 31.3.14)
לחתומים על המכתב, אנשים מאוד מבוססים, רובם מיליונרים, קל מאוד להופיע כצדיקים בנושא המסתננים מפני שהם לא רק שאינם משלמים על כך מחיר, אלא הם מרוויחים מהמסתננים ככוח אדם זול המשרת אותם. לאותם "צדיקים" אין שום אמפטיה לתושבי שכונות העוני הנרדפים ע"י המסתננים ומאבדים את פרנסתם.
לכן יש לומר להם:
אתם רוצים לתרום למסתננים? חתמו על הוראת קבע מחשבונכם. יוחזרו המסתננים לארצם ויקבלו בה כל חודש מענק נכבד שיספיק להם לחיות ברווחה בארצותיהם!
אל תהיו צדיקים על חשבון אחרים!
מעניין כמה צדיקים יישארו כשעליהם יהיה לתת ולא לקבל?

התקווה של יצחק לאור
בעל הטור יצחק לאור כותב מכתב תחינה לאבא של מאזן: למר מחמוד עבאס "אני מודיע לך על תמיכתי בעמדה הפלסטינית בוויכוח, אני מבקש ממך שלא תכיר ב'מדינת העם היהודי'." ("הארץ" 31.3.14)
האם לאור מקווה שבמדינה ערבית-מוסלמית יותר לו לעשות מה שאין החוק הישראלי מתיר?

האם היהודים הערבים יהפכו לאשכנזים ייקים?
על הפעיל האנטי-אשכנזי מתי שמואלוף שירד לאשכנז-גרמניה, כבר כתבתי. והנה זו כנראה תופעה. יאיר אסולין, בעל טור ב"הארץ", מתראיין לרגל צאת ספר השירה שלו "מינכן". אסולין, המתנאה בכך שעבר מסלול דתי בישיבה תיכונית ובבני עקיבא בקרית מוצקין, החליט לאחר הצבא לנסוע דווקא לגרמניה.
"גרמניה מאוד עניינה אותי," הוא מסביר, "אני אוהב ספרות גרמנית ושומע מוסיקה קלאסית. גרמניה פיתחה אותי בעיקר תרבותית."
אסולין מתאר בספרו את מינכן. "מינכן ספוגה באינסוף תרבות – במוזיקה, באמנות פלסטית, בספרות. ("מעריב" 30.3.14)
בתמונה המתלווית לראיון עימו, אסולין עושה פוזה שאינה נפוצה כבר במחוזותינו, פוזה של איש רוח אשכנזי מהורהר עם מקטרת בפה.
אודה על האמת, ההתרפקות על "התרבות הגרמנית" מעוררת בי גועל, אבל יש פה אולי פתח לשינוי תרבותי. היהודים הערבים יאמצו את התרבות היהודית אשכנזית (יהודי גרמניה) ויהפכו לאשכנזים ייקים?

פני הדור כפני הכלב או רק השמות?
האם מדינה יכולה להיתפס כמדינה רצינית כאשר שמות מנהיגיה הם: ביבי, בוז'י, בוגי?

יחיאל בר "האידיוט השימושי" הפרזנטור של אבא של מאזן
קשה קצת להבין להיכן התדרדרה מפלגת העבודה, המפלגה של בן גוריון, ברל, יגאל אלון ויצחק רבין. חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה יחיאל בר – משמש כאידיוט שימושי בתפקיד של הפרזנטור של אבא של מאזן.

ביקור פלשתינאים באל-מדינה במקום באושוויץ
פרופ' אייל וינטר רואה בביקור פרופסור מוחמד דאג'ני עם סטודנטים פלסטיניים באושוויץ אירוע חשוב בספר ההיסטוריה ("הארץ", 13.4.14). ולא היא. ביקורים דומים של פלסטינים באושוויץ כבר התקיימו בעבר. והמסר שלהם בעקבות הביקור היה בדרך כלל שהיהודים עושים לערבים מה שהגרמנים עשו להם.
מאורע היסטורי בעל השלכות עצומות יכול היה להיות לו היתה המשלחת הזו מבקרת בגיא ההריגה של אל-מדינה.
בניגוד לגרמנים, ששמרו בסוד את תוכנית השמדת היהודים – מפרסמת תנועת החמאס, שזכתה לרוב בקרב הפלסטינים, במצעה בריש גלי את התביעה לחיסול ישראל והריגת היהודים בעולם כולו. רבים הערבים הרואים בחיסול יהודי ערב ע"י מוחמד מופת מוסרי להיום. בהפגנות הערביות נשמעת תמיד הקריאה: "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, צבא מוחמד עוד ישוב!" ומאז חיסול יהודי ערב, והכרזת מוחמד: "לא תהיינה שתי דתות בארץ הערבים," ערב, על-פי החוק הנוהג בה, חייבת להיות "יודן-ריין". יהודי יכול לבקר היום באושוויץ, אבל לא בגיא ההריגה של "אל-מדינה".
למרבה הצער, בניגוד לגרמניה הנאצית, בה היו מתי מיספר שהעזו לצאת נגד הגזענות הההיטלריסטית, ובניגוד לגרמניה של היום שלקחה אחריות על השמדת היהודים, עד היום טרם נמצא ערבי-מוסלמי (כולל העילית התרבותית) שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות, ולא מופת מוסרי.
יש לזכור כי ההתנגדות הערבית להכרה בישראל כמדינה יהודית נעוצה בגזענות המוסלמית הנזכרת לעיל, לכן, רק ביקור משלחת ערבית-מוסלמית באל-מדינה (על היהודים החוק הגזעני הנהוג בערב אוסר להיכנס) הוא שיירשם כמאורע היסטורי שיתרום רבות להשגת השלום הנכסף.

אווה אילוז לכי למרוקו ולחמי שם נגד הכיבוש הערבי!
על אווה אילוז, ילידת מרוקו הגזענית האנטי-אשכנזית שהפכה לאנטישמית, כתבתי כאן כבר כמה פעמים ובאריכות עד שהעורך איים שלא יפרסם את דבריי עליה עוד, לכן אקצר.
במאמר ב"הארץ" (המתורגם מצרפתית) "האם ייתכן דבר כזה אינטלקטואל יהודי?" – יוצאת אילוז נגד "אהבת ישראל" ו"הסולידריות עם העם היהודי."
היא כותבת: "לנוכח העוולות הקשים, כלפי הפלסטינים והערבים תושבי ישראל, חובה מוסרית היא להיפרד מן הסולידריות הזאת."
מכיוון שכך נאמר לה: אווה אילוז, מכיוון שאין לך "אהבת ישראל" ו"סולידריות עם העם היהודי" – מן הראוי הוא שתחזרי למולדתך מרוקו, כי עצם קיומך כאן פוגע בערבים. חזרי למרוקו ושם תלחמי נגד העוול של הכיבוש הערבי! הפגיני שם נגד הכיבוש של סהרה המערבית, ונגד הכיבוש של הבֶּרְבֶּרִים הכבושים, תושבי הארץ המקוריים! נראה אותך שם לוחמת נגד תוצאות הכיבוש הערבי ובעד פינוי כל ההתנחלויות הערביות.

אהוד: "אידיוטיזם מוסרי" כבר הזכרנו?