אנדרי קאלאראשוּ הלך לעולמו ביום בו נפטר גם הקולנוען, השחקן, הבמאי, הסופר והמשורר אסי דיין (1.5.2014), ואולי משום כך לא הוזכר כמעט שמו של הראשון במדיה.
אנדרי קאלאראשו, נולד בשם ברנרד גרוֹפֶּר, בעיר בוטושאן שברומניה, ועבר לעיר יאשי. ב-29.6.1941 היה בין קורבנות הפוגרום הנורא בעיר הזו. יהודים הוצאו באלימות מבתיהם, רוכזו בחצר המשטרה, ושם, וגם ברחובות, ירו בהם במכונות ירייה. מי שנותרו בחיים – מוכים, פצועים, גוססים – נדחסו לקרונות רכבת בצפיפות נוראה ובחום הכבד הוסעו במשך שבוע ללא אוכל, ללא מים, וללא אוויר עד לעיר קאלאראשי.
בהתערבותה של המלכה האֵם (ממוצא יווני!) ובהתערבות מנהלת הצלב האדום הרומני, אישה בעלת לב ששמה היה ויאוריקה אגָרִיצִ'י – פתחו את דלתות הקרונות, ומהם נפלו ערימות של גוויות (אומדים את מספר ההרוגים בפוגרום זה בין 12,000 ל-14,000 גברים, נשים וילדים). ברנרד, שהיה אז בן 19, שרד, כי שתה את השתן של אחיו ושל אביו, אך הם השניים לא שרדו את הזוועה.
בעיר קאלאראשי דאגה לברנרד הקהילה היהודית וטיפלה בו עד שהתאושש. שלטונות רומניה שלחו אותו לעבודות כפייה, שם עבד בפרך במשך שלוש שנים, עד קיץ 1944, כשהצבא האדום שיחרר את רומניה.
ברנרד גרופר למד באקדמיה לאמנות ביאשי ובבוקרסט (לימים הוא גם לימד שם), ושימש במאי, תיאטרון, קולנוע ורדיו. הוא שינה את שמו לשם רומני (מברנרד לאנדרי), ואימץ לעצמו את שם העיר קאלאראשי, שהקהילה היהודית בה טיפלה בו כשהיה במצב של גסיסה. ממשלת רומניה כיבדה אותו באותות הוקרה רבים.
ב-1965 עלה לארץ, ויסד בבית צבי את החוג לקולנוע ולטלוויזיה. היה במאי בתיאטרון "אוהל", חיבר תסכיתים לגלי צה"ל, היה בין מקימי הטלוויזיה הישראלית, ובמאי רשות השידור. ביים מאות תוכניות בטלוויזיה והכין סרטי תעודה על חיי היהודים ברומניה.
ב-2011 זכה בפרס אמ"י על מפעל חיים. לו ולאולגה רעייתו לא היו ילדים – עבודותיו הרבות היו ילדיו. הוא נפטר ב-1.5.2014, והוא בן 92.
ראוי האיש שיזכרו את מפעל חייו.