חלק ראשון
נשיא פלשת (פלסטין בערבית), אבא של מאזן, פירסם הודעה שבה הגדיר את רצח היהודים בשואה: "הפשע הנורא ביותר נגד האנושות בעידן המודרני." הוא הדגיש שהשואה היא: שיקוף של מושג האפלייה על רקע אתני וגזענות שלהם העם הפלסטיני מתנגד בתקיפות."
בערמומיות רבה דאג אבא של מאזן שדבריו אלו לא יוקלטו או יצולמו כדי שתמיד ניתן יהיה להכחישם.
נתניהו השיב לו שאינו יכול לקרוא לשואה פשע ובאותה נשימה לחבק את חמאס שמכחיש את השואה ושואף להשמדת ישראל והיהודים.
זה לא מספיק. ראשית לכל יש לברך את אבא של מאזן על כך שאינו מכחיש עוד את השואה כבעבר, אבל יש לתבוע ממנו לנטוש את הגזענות האנטישמית בה הוא אוחז, ולהכיר בזכות קיומו של העם היהודי ובזכותו למדינה, וכן להצהיר בריש גלי שהוא רואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים הם גזענות שהוא מגנה, ולתדרך ברוח זו את המופתי של ארגונו הפת"ח.
ללא הצהרות אלו אין כל משמעות לדבריו.

להכיר בנכְּבָּה – הנכְּבָּה עונש מוצדק אבל לא מספיק
במאמר מערכת בעיתון "הארץ" (29.4.14) דורשים בעליו, עמוס שוקן, הנאצי לשעבר אלפרד נוון דומונט, והאוליגרך הרוסי ליאוניד נבזלין, שכתשובה לדברי אבא של מאזן כי "רצח היהודים בשואה הוא הפשע הנורא ביותר נגד האנושות בעידן המודרני" – על ישראל להכיר בנכבה. על ממשלת ישראל למסד תוכנית של סיורים בכפרים שנהרסו ולעודד ביקורים הדדים.
אכן יש להכיר בנכבה.
יש להכיר בכך שהנכבה היא עונש מוצדק על ניסיון הערבים לחסל את מדינת היהודים ואת תושביה היהודים.
הנכבה הוא עונש שאינו מספיק, מפני שהם ממשיכים בניסיון שבו נכשלו.
אכן יש למסד תוכנית ביקורים הדדית כפי שהעליתי בהצעתי לארגון "זוכרות": סיור משותף של ערבים ויהודים לדיר יאסין ולאל-מדינה. רק סיור משותף כזה ימנע נכבה חדשה.

יאיר אורון התעמלן במסווה חוקר מדעי
על יאיר אורון התעמלן הפוליטי במסווה של חוקר מדעי כבר כתבתי כאן:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00574.php
והנה אורון מפרסם ספר בשם: "מכתב לקורא הערבי – השואה והנכבה" ("הארץ" 25.4.14), בספר הוא מגיע לתובנות הבאות:
"דור האבות שלי (היהודים) שרבים ממנו היו ניצולי שואה, עשו טיהור אתני – (Ethnic cleansing), שבתוכו התחוללו מעשי טבח לא מעטים."
"בלי שישראלים ידעו ויכירו בפשעים שביצענו ב-1948, ומשמעותם המתמשכת בחברה הפלסטינית, ובלי שהפלסטינים יכירו במשמעותה המתמשכת של השואה בחברה הישראלית-היהודית, אין סיכוי לפיוס אמיתי בין שני העמים. אני מרשה לעצמי לפנות אליכם, אחיי, להציע ולבקש מכם להרהר על מידת נפיצות הכחשת השואה בחברה הפלסטינית ובחברה הערבית."
ובכן, אצל התעמלן אורון, סתם כך, היהודים פשעו ועשו טיהור אתני וטבח בערבים, והיהודים צריכים להתנצל על פשעיהם.
חוקר מדעי שאינו תעמלן היה מזכיר לכל הפחות שהנכְּבָּה של ערביי א"י היתה תוצאה של מלחמת אזרחים שפתחו בה ערביי א"י נגד היהודים, ובהמשך פלישת צבאות מדינות ערב. כאשר רוב האוכלוסייה הערבית השתתפה במאמץ המלחמתי ובתמיכה אידיאולוגית, שמטרתה חיסול טוטאלי של היישוב היהודי.
חוקר מדעי היה מזכיר שלא היה טיהור אתני של הערבים כי בשטח המדינה היהודית נשארו ערבים רבים. לעומת זאת בכל מקום שם השתלטו צבאות הכיבוש הערבי, הצבא העבר ירדני על יהודה ושומרון וירושלים העתיקה, צבא הכיבוש המצרי על רצועת עזה, וצבא הכיבוש הסורי על צפון הכנרת, שם לא נשאר יהודי אחד, שם בוצע טיהור אתני מוחלט, ולאחר המלחמה טוהרו כל שטחי הכיבוש הערבי (למעלה מ-13 מיליון קמ"ר מיהודים (גם מנוצרים).
חוקר מדעי היה מזכיר שערבי א"י שברחו או נאלצו לעזוב עקב המלחמה בה הם פתחו, עברו לכל היותר כמה קילומטרים ממקומם, לא היה ערבי אחד שהוכרח להתיישב בגלות מחוץ לשטח כבוש ערבי.

אורון – מכחיש-מקטין שואה
עצם הקשר שעושה אורון בין השמדת היהודים ע"י הנאצים, לבין הנכבה של ערביי א"י יש בו משום "הכחשת שואה" או "הקטנת השואה".
התעמלן אורון אינו מוכן כלל מבחינה פוליטית לעסוק בבעיה המהותית – של שואת יהודי ערב שעל הערבים להכיר בה. שהרי היא-היא הסיבה לקונפליקט.
כיצד קרה שחוקר הג'נוסייד העולמי מתעלם לחלוטין משואת יהודי ערב שהיא היא הסיבה ליחס הערבים כלפי ישראל.
כיצד מתעלם אורון מכך שיהודי יכול לבקר כיום באושוויץ, טרבלינקה, פונאר, אבל לא בגיא ההריגה של אל-מדינה, מפני שזו על-פי החוק חייבת להיות "יודן ריין" – נקייה מיהודים?
אורון בהחלט מודע לכך שמצע החמאס רואה את שואת יהודי ערב כמודל מוסרי: "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה."
אורון בהחלט מודע לכך שהערבים רואים את שואת יהודי ערב כמופת ובכל הפגנה הם קוראים: "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, צבא מוחמד עוד ישוב!"
אורון מודע בהחלט לעובדה שלמרבה הצער עד עתה טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען ושרואה את המצע הפוליטי של תנועת החמאס (שזכתה לרוב גדול יותר משזכו הנאצים) התובע את חיסול ישראל והשמדת היהודים כגזענות ולא כמופת מוסרי.
מדוע אורון, המודע בהחלט למסקנתו ממחקר הג'נוסייד שלו עצמו, ש"התעלמות מרצח עם אחד מולידה את הרצח הבא" מתעלם משואת יהודי ערב ולא כולל אותה במחקריו?
התשובה פשוטה.
"לפני עשר שנים," כותב אורון, "החלטתי לחיות את חיי ב"וואחת אל-סלאם, נוה שלום". זהו הכפר היחיד בישראל שבו מתקיימים הלכה למעשה יחסי דו-קיום מלאים בין יהודים-ישראלים לפלסטינים-ישראלים".
זו הסיבה שאורון מפחד מהתשובה. התשובה שיקבל ממחקר אמפירי טהור תהיה עבורו כל כך קשה שהוא מעדיף לטמון את הראש בחול ולא לסכן את מעמדו ופרנסתו. שהרי לא המצב האמפירי מעניין אותו. כדי להגיע למסקנה שהשואה היא מרכיב חשוב אצל יהודים והנכבה אצל הערבים, לא צריך מחקר. אבל את אורון לא מעניין מחקר, אלא תעמולה פוליטית: "עלינו לעסוק באינטנסיביות בחינוך משמעותי נגד גזענות, להודות שהיא מצויה בקרבנו ולהכיר בכך שאנו-עצמנו איננו רק מושא לגזענות, אלא גם נשאיה של גזענות."
הגזענות לפי אורון היא תמיד יהודית.
בהערת אגב, הדוגמה שנותן אורון מיחסי צרפת גרמניה ליחסי מלחמת הערבים בישראל היא פשוט מביכה ולא ממין העניין.

יאיר אורון, ליחוך פנכה, ואכילת קורצא לא יביאו את השלום
המסקנה: השלום לא יבוא ע"י שקרים. השלום לא יבוא ע"י ליחוך פנכה ואכילת קורצא לערבים. בדיוק להיפך. מניסיון רב שנים אני יודע שככל שמציגים בפני הערבים את פשעיהם עוינותם קטנה. השלום יבוא רק במלחמה נגד כל גזענות. מלחמה נגד הגזענות היהודית אבל בה במידה מלחמה נגד הגזענות הערבית.

אורון ג'מוס וברגותי
קשה שלא להרהר באחיו של יאיר, חיים אורון, שקיבל בתנועת השוה"צ את הכינוי "ג'מוס" (מישהו יודע מה שם משפחתם המקורי?) המתנאה בהיותו חברו הטוב של פושע המלחמה – הרוצח הסדרתי – ראש ארגון הטרור המוסלמי-ג'יהדיסטי – "כתאאב שוהדא אל-אקצא" (בעברית "אירגון מתאבדי הקצה" או "אירגון השהידים של הקצה") – מרואן ברגותי, שבין רצח לרצח של יהודים (ונזיר יווני) היה נפגש עימו לניגוב חומוס ברמאללה, ולאחר מאסרו ממשיך לבקרו בכלא.
בטוחני שהן מאיר ולד-יערי, והן יעקב חזן, היו מזדעזעים לו שמעו לאן הגיעו חניכיהם.

ההונאה
פיליפ מולר יהודי מצ'כוסלובקיה, איש הזונדרקומנדו באושוויץ, הצליח להינצל מ-5 חיסולים. בסרט "שואה" הוא מספר שמנגנון מכונת הרצח באושוויץ היה תלוי בכך שהאנשים לא ידעו לאן הם מגיעים, ומה מטרת המקום. לנאצים היה חשוב שלא לתת מסר לנרצחים שמא תתחולל פאניקה וישובש תהליך ההשמדה. חדר ההתפשטות הוצג כמרכז אינפורמציה. על הרצפה עמדו ספסלי עץ וווים לתליית הבגדים. השלטים הכריזו "נקי זה בריא," "התרחץ!" – צוות ההשמדה שזרק את גז הציקלון B ענד את סמלי הצלב האדום. הכול נעשה כדי למשוך את האנשים בשקט פנימה.
יום אחד הגיע טרנספורט מביאליסטוק. בחדר ההתפשטות פגש אחד מהזונדרקומנדו אישה של חבר שהכיר מביאליסטוק והוא אמר לה: "עומדים לחסל אתכם, בעוד שלוש שעות תהיו אפר."
האישה האמינה לו כי הכירה אותו, והתחילה להתרוצץ ולספר לנשים האחרות: "יהרגו אותנו בגזים!"
האימהות עם הילדים לא רצו לשמוע, הן גרשו אותה, היא פנתה לגברים אך גם הם לא האמינו. לא רצו לשמוע: "בגללך עוד באמת ירצחו אותנו!"
היא נכנסה לשוק וצעקה וסרטה את פניה. הסוף היה שהגרמנים שלחו את כולם לתא הגאזים, והיא נשארה. עינו אותה קשה והיא הצביעה לעברו של איש הזונדרקומנדו שסיפר לה. הגרמנים לקחו אותו והכניסו אותו ישר לתנור.
בניגוד לנאצים החמאס שקיבל רוב בבחירות מפרסם בגלוי את תוכניתו להשמדת היהודים, אבל היהודים אינם רוצים לראות את המציאות. בדיוק כאותם היהודים בחדר ההתפשטות באושוויץ. הכחשת המציאות מאפשרת להרגיש טוב עד הסוף.

המשך יבוא