בגיליון חגיגי של "הארץ" שהוקדש ליום הולדתו ה-70 של הסופר עמוס קלויזנר-עוז, הוכתר קלויזנר-עוז בתואר "האדמו"ר של השמאל". "המצפון של השמאל" ("הארץ", גלריה, 8.4.09).

לאחרונה הוציא "המצפון של השמאל" עמוס קלויזנר-עוז עם בתו פניה-קלויזנר-עוז-זלצברגר ספר משותף בשם "יהודים ומילים". בספר מנסים האב ובתו להדגיש את חשיבות המילים בתרבות היהודית.

דומה שמעולם לא היתה הוכחה לזילות של מילים יותר מאשר מילותיו האחרונות של קלויזנר-עוז: "רצינו להיות עם כמו כל העמים. קיווינו שיבוא יום שיהיה גנב עברי ותהיה זונה עברייה. יש לנו גם קבוצות ניאו-נאציות עבריות."

כאן אנחנו נתקלים בבעייה. אם אנשי "תג מחיר" היהודים הכותבים כתבי שטנה, מחבלים במסגדים וברכוש של ערבים הם ניאו-נאצים, הרי אנשי "תג מחיר" הערבים, העושים כל זאת פלוס רצח יהודים הם הרי נאצים של ממש.

האם הגדיר פעם קלויזנר-עוז את החמאס ואת הארגון המוסלמי-הג'יהדיסטי של הפת"ח "השהידים של הקצה" בראשות הרוצח הסדרתי – פושע המלחמה ברגותי, כארגונים נאצים? כמובן שלא. והסיבה לכך ברורה: תאוות הבצע והכבוד.

כדי להגביר כבוד והון מייחל עוז לקבל את פרס נובל. המאבק למען קבלת פרס הנובל המיוחל מחייב את עוז ללחום נגד ה"כיבוש" היהודי. ככל שיקצין את דעותיו יגברו סיכויו לשאת חן בעיני קובעי הפרס. בחינת דבריו מגלה שקיים דמיון מפתיע בין דבריו לאנטישמיות של אמנת ה"חמאס": "המתנחלים," אומר קלויזנר-עוז, הם: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים, שהגיחה מתוך פינה אפילה של היהדות... מתוך מרתפי ההתבהמות והסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף." ("החיים והשלום", "ידיעות אחרונות" 8.6.1989 ) – ודוק, לגבי ה"חמאס" גם מתנחלי "חולדה", שהשתלטו על שטח שנכבש מהערבים שסולקו ממנו, הם פושעים כאלו...

האמת יש להודות שקלויזנר-עוז צודק. רק בעשיית דה-הומניזציה ליהודים ודה-לגיטימציה למדינת ישראל יגדלו סיכוייו לזכות בפרס הכספי המיוחל. (כיום לא יכול היה עגנון, חבר תנועת "ישראל השלמה", להתקבל בכלל כמועמד לפרס נובל. למזלו של עגנון הועלתה מועמדותו לפני "הכיבוש" היהודי של 67')

ומי האשם בקיומן של "קבוצות ניאו-נאציות" יהודיות אליבא דקלויזנר-עוז? "במצב הזה, ממשיך קלויזנר-עוז, "האשם הוא רק אדם אחד, שמו יאיר לפיד, שבכוחו להפיל את השלטון הזה בכל רגע." – "אני מתכוון שעות וחושב על כל מילה."

קלויזנר-עוז באוטוביוגרפיה הנפלאה שלו "סיפור על אהבה וחושך" מתאר מהו נאציזם אמיתי. תיאור דומה קיים בביוגרפיה הנפלאה לא פחות של יאיר למפל-לפיד "זיכרונות אחרי מותי: סיפורו של יוסף (טומי) לפיד", מביא גם הוא תיאור של הנאצים, אבל בניגוד לקלויזנר-עוז המעניק לגיטימציה לניאו-נאצים או יותר נכון לנאצים הערבים, למפל-לפיד אינו עושה כן, ולכן אין גם סיכוי שיזכה בפרס גתה הגרמני.

כשאלו הם מעשיו ודעותיו, הצגתו כסמל "מצפון השמאל" היא לכל היותר פתטית. ופתטיות זו היא אכן המראה המשקפת את מצב השמאל הישראלי היום. איך אמר אלכסנדר ינאי לשלומציון אשתו? – "אל תתייראי מן הפרושים ולא ממי שאינן פרושים, אלא מן הצבועים שדומים לפרושים, שמעשיהן מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" (סוטה כ"ב)

תג מחיר – השתקה

את תופעת תג מחיר יש למגר. בראש ובראשונה יש לתפוס ולעצור את כל הפושעים מפרי החוק יהודים כערבים ועל כולם לתת את הדין.

אבל בנוסף יש לנקוט טקטיקה חדשה והיא השתקה. כשפרסם המשורר והסופר הגרמני גתה את ספרו "ייסורי ורטר הצעיר" המספר על צעיר המתאהב אהבה נכזבת באישה ומתאבד עקב כך, הביא הספר למגיפה של מתאבדים. בצה"ל למשל ידוע שאין לפרסם בעיתונות כתבות על מתאבדים כי עצם הפרסום מעודד אנשים להתאבד.

ככל שמתפרסמות יותר ידיעות על אנשי תג מחיר, ככל שעושים מפעולות אלו יותר רעש, כך הן מתגברות כי הצעירים הפושעים הללו ניזונים מפרסום, ככל שיהיה פחות פרסום תקטן המוטיבציה לעשות את הפשעים הללו. ככל שאותם פושעים לא יראו את עצמם בעיתון, ברדיו, ובטלוויזיה כך תפחת פעילותם. פחות פרסום – פחות תג מחיר.

מה צריך לומר נשיא המדינה לאפיפיור

נשיא המדינה שמעון פרסקי-פרס אמור לקבל את פניו של האפיפיור חורחה מריו ברגוגליו המכונה פרנציסקוס, בביקורו הקרוב בישראל, והנה מה שעליו לומר:

כבוד האפיפיור (פונטיפקס מקסימוס) ברוך בואך לארצו של ישו "ארץ ישראל".

כבוד האפיפיור, לפי אמונתך, אתה ממלא מקומו של פטרוס שהוא ממלא מקומו של ישו עלי אדמות.

כבוד האפיפיור, לפי אמונתך, ישו הוא בן דוד מלך ישראל, ולא צאצא של גוליית הפלישתי, לכן מן הדין, כבוד האפיפיור, שתקרא לארצו של ישו (כפי שהוא קרא לארצו) "ארץ ישראל" (מתי פרק ב) ולא ארץ פלישתים-פלשתינה-פלסטין.

האם שמעון פרסקי-פרס מווישנבה יאמר את הדברים? מן הסתם לא. פרסקי-פרס יאמר מן הסתם מילים חלולות וחנפות תוך כדי שירת "מה יפית".

רון וייס והפיליסטיניזם

העורך אהוד בן עזר מתרעם כנגדי (בצדק) על שאני חוזר פעמים רבות מדיי על דבריי, מסתבר שלא מספיק. לאחר כל הדברים שחזרתי וכתבתי, שואל אותי החבר רון וייס:

נעמן כהן במאמרו "אבא של מאזן, השואה וגזענות אנטישמית"(גיליון 940) תוהה כיצד קרה שחוקר הג'נוסייד העולמי – ד"ר אורון, מתעלם לחלוטין משואת יהודי ערב. יואיל נעמן כהן לספר לנו על איזו "שואה" מדובר, כמה יהודים נרצחו ב"שואה" זו, האם ראוי לקרוא לכל רצח המוני שואה, ומדוע אין "שואה" זו נלמדת בבתי הספר בישראל? ("חדשות בן עזר" גיליון 941)

אז בקצרה. שואת יהודי ערב היא חיסול הישוב היהודי ע"י מוחמד, חיסול שמשמש כמודל מוסרי למלחמה לחיסול ישראל והשמדת היהודים ע"י העולם המוסלמי (חייבר חייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד ישוב) בשואת זו גורשו ונספו כמה אלפי יהודים, ועד היום לפי החוק ערב חייבת להיות "יודן-ריין".

בעברית המונח "שואה" מציין אסון והשימוש בו היה רב עוד לפני "השואה" שואת יהודי אירופה. למשל המשורר ביאליק הגדיר העסקת ערבים כ"שואה".

שואת יהודי ערב אינה נלמדת בבתי הספר מטעמים פוליטיים.

וזה הזמן לשאול את החבר וייס האם הצליח סוף סוף במאמציו למצוא ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען, ערבי-מוסלמי שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות ולא מופת מוסרי.

החבר וייס, אנחנו מחכים שתצליח למצוא. זה הסיכוי היחיד לשלום ולאחוות עמים.

למותר לציין שאפילו דודו אמיתי טרם הצליח למצוא מבין ערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען.