על סמי שיטרית, יליד מרוקו, ואחד מחבורת התנועה האנטי-אשכנזית שקילל את האשכנזים בערבית:
"אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם / כלה בוכם[?] / שלא תבינו מילה... מי שם עליכם" – וחלם על מלך מרוקו. "תנו לי מלך מרוקאי עם כבוד, וקחו את כל הבנגוריונים, בגינים, גולדות, רבינים, שמירים, פֶּרֶסִים, ושרונים, ולכו תחגגו לכם קוממיות ועצמאות," ושלמרות זאת החליט במקום לחזור למרוקו מולדתו (על תרבותה המפוארת) לרדת לאמריקה ולהישבע לה אמונים, כבר כתבתי –
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00918001.pdf
והנה לאחר עשר שנים באמריקה הוא תוקף את הנשארים בציון: "הציון: נכשל. מדינת ישראל סובלת ממחלת נפש שבגללה היא מפנה עורף ללבנט. מערכת החינוך הישראלי גם ב-2014 מדכאת את המזרחים באופן קשה." (ראיון עם דליה קרפל, מוסף "הארץ" 16.5.14).
דומה שפשוט אין גבול לצביעות ולחוצפה. יכול היה שטרית להקדיש את חייו כמורה מחנך, או מדריך לקידום ילדי המרוקאים בארץ, לפעול לשיפור השכלתם ולקידומם במדרג החברתי, ובמקום זאת הוא בחר לרדת מהארץ, לנטוש את בני עדתו, וללמד את ילדי אמריקה על נפלאות התרבות המרוקאית, (כי כמובן באמריקה מרוויחים יותר כסף), ועוד יש לו את החוצפה להאשים את המורים והמורות האשכנזים שנשארו בארץ בדיכוי בני המרוקאים במקום ללמדם.
סמי שטרית הוא דוגמה נוספת שעליה כתבתי, כיצד אנטי-אשכנזיות נהפכת לאנטי-ציונות ולאנטישמיות. בראיון הוא אומר כך:
"אני מאוד מרוקאי. 50 שנה עברו מאז שהמשפחה שלנו עזבה ולפני ארבע שנים נסעתי למרוקו. פקיד המכס הציץ בדרכון שלי ואמר במרוקאית 'ברוך בואך למולדתך.' קצת המום שאלתי 'סליחה?' והוא חזר על המשפט ושאל, 'זאת המולדת שלך, לא?' – מילמלתי 'כן.' ברחוב דיברו אלי במרוקאית. הייתי בן ארבע כשעזבנו ודי מהר גיליתי שהמוזיקה המרוקאית צרובה בתוכי, שהלב יוצא אל האנשים והשפה וידעתי שאני מרוקאי. בארץ הפכנו לבני עדות המזרח, למזרחיים, ובמרוקו הרגשתי לגמרי מרוקאי. לבשתי ג'לביה ונעלתי סנדלים והשפה המרוקאית חזרה."
"הגעתי לא-רשדייה, עיירה בדרום־מזרח מרוקו שבה נולדתי. הוצאתי את תעודת הלידה שלי ומשם נסעתי לגוראמה, הכפר שבו נולד אבי. צעדתי בדרך עפר שיורדת כמעט למדבר. משהו כמו סוף העולם. אנשי המקום הראו לי את בתי החימר הריקים של היהודים ולא הבנתי למה הם ריקים. אמרו לי, 'היהודים עזבו ואסור להשתמש בבתים. אולי הם יחזרו'. וזה חזר על עצמו בכמה כפרים".
שטרית כמובן לא חזר לבתי החימר. הוא הבין שלטובתו עליו להפנות פניו מהלבנט, כי יהודי (גם נוצרי) לא יכול לחיות היום תחת כיבוש ערבי-מוסלמי. בתי החימר הנטושים של יהודי האטלס לא נשארו ריקים בגלל שהם מחכים ליהודים שיחזרו, אלא בגלל שהם בכלל לא ראויים למגורי אדם.
בניו יורק מספר שטרית, היה לו "מפגש היסטורי" עם אדוארד סעיד במשרדו. "כשהוא מנסה לפטפט איתי במרוקאית, ואומר שהוא אוהב את המוזיקה של השפה ומנסה עלַי כל מיני משפטים. זה שיחרר אותי בבת אחת. מצאתי את עצמי בין השאר בפאנל שדן בוועידת מדריד, עם נציגת אש"ף כארגון משקיף."
"השחרור" של שטרית הביאו להזדהות כך חזקה עם האוייב, עד שהוא פרסם מודעת תמיכה בח"כ הערבי-נוצרי הבוגד עזמי בשארה שריגל למען החיזבאללה: "עזמי בשארה, אנשים אחים אנחנו". ("הארץ" 1.5.07 עמ' 2 )

מורשת הגזען הערבי-נוצרי-אנגליקני אדוארד סעיד
גרמניה בין נאציזם לפיליסטיניות
ממשלת גרמניה השקיעה 34 מיליון יורו בבניית אקדמיה למוסיקה ע"ש בארנבוים-סעיד בברלין. ייבנו אולם הופעות בן 620 מושבים, 21 חדרי חזרות ובית קפה פתוח לקהל הרחב.
הקמת האקדמיה היא הרחבה של תזמורת דיוואן מזרח מערב, שהקימו ב-1999 המנצח והפסנתרן היהודי-ארגנטינאי דניאל בארנבוים, וחוקר ומבקר הספרות הפלשתיני-אמריקאי אדוארד סעיד המנוח. מדי שנה מקיימת התזמורת פעילות משותפת של מוזיקאים צעירים ישראלים ופלשתינים במטרה לקדם הבנה הדדית ותקשורת בין העמים.
ה"ניו יורק טיימס" הביא את דבריו של בארנבוים שאמר במסיבת עיתונאים שהתקיימה השבוע כי מלבד פעילויות ואימונים מוסיקליים, יזכו הסטודנטים גם לשיעורים בפילוסופיה – מחווה למורשתו של סעיד. זאת במטרה "לפתח את אמנות החשיבה," במטרה לפתור קונפליקטים ו"ללמוד לדבר בלשון אחת."
ובכן מהי המורשת של סעיד אותה ילמדו שם?
הערבי-הנוצרי האנגליקני אדוארד סעיד בעל המושג "אוריינטליזם" – אוחז באידיאולוגיה גזענית אנטישמית. הוא מתנגד להסכם אוסלו ולפתרון שתי המדינות מפני שאינו מכיר בזכות העם היהודי לריבונות. על היהודים לחיות כמיעוט תחת כיבוש ערבי, למרות שהוא מודה שהוא מודע לתוצאות החמורות שינבעו מכך לגביהם. הרי הוא עצמו יודע שכנוצרי הוא אינו יכול לחיות תחת כיבוש ערבי-מוסלמי ולכן הוא היגר לאמריקה.
שרת "התרבות" הגרמנייה "הפיליסטרית" (תרתי משמע) מוניקה גרוטרס, אמרה באירוע ההכרזה שמדובר ב"פרויקט פורץ דרך בפיוס תרבותי, שאפשר לקרוא אותו גם כתרומתה של גרמניה למען תהליך השלום במזרח התיכון."
הנה תרומה גרמנית נוספת לעם היהודי והפעם תרומה לחיסול מדינת היהודים, ברוח מורשתו של הגזען אדוארד סעיד.

יוסי אחימאיר – שנאה מעבירה אדם על דעתו
במקום הסבר ענייני איך יכול היה ז'בוטינסקי לנבא את השמדת יהודי אירופה ע"י הגרמנים בשעה שהוא חזר וטען שגרמניה לא תצא כלל למלחמה בגלל חששה מכוחה של פולניה, מכנה אותי אחימאיר בבוז וזלזול "'הכוכב' של חב"ע הנושא את השם נעמן כהן" (תודה על הכבוד בתואר "כוכב") וטוען שדבריי נלוזים מפני שהשנאה מעבירה אותי על דעתי (גיליון 943). על זה אמרו כבר חז"ל "הפוסל במומו פוסל".
הביקורת שלי על עיוות ההיסטוריה של אחימאיר בהציגו את ז'בוטינסקי כנביא שחזה את השמדת היהודים באירופה בשעה שהוא בעיוורון מוחלט טען עד הרגע האחרון שלא תהיה כלל מלחמה כי גרמניה תחשוש מלצאת למלחמה בכלל כוחה של פולניה – אינה נובעת משנאת ז'בוטינסקי, אלא מאהבת האמת ושנאת השקר. הביקורת שלי על עיוות ההיסטוריה של אחימאיר כשרקח עלילה שקר בזויה בה האשים את רבין ברצח אנשי אלטלנה, ("יש לזכור את "מורשת" רבין במלואה: את רצח אנשי 'אלטלנה'. "מה לרבין ול'דג נחש'?" [חדשות בן עזר 491] – אינה נובעת משנאת אחימאיר, אלא מאהבת האמת ושנאת השקר.
אינני יודע לאיזה "דברים נלוזים" שכתבתי מתכוון אחימאיר. אולי הוא מכנה "דברים נלוזים" את מעשי בגין נציב בית"ר שלקח את הקופה והסתלק תוך הפקרת חניכיו? ואולי הוא לא מתכוון בכלל לדבריי שלי, אלא לדברי אביו שתירץ את תמיכתו בפשיזם ב"מצבי רוח פשיסטיים" שהיו לו, ולזה הוא קורא "דברים נלוזים"? אבל בהבאת הדברים הללו רק קיימתי את דברי חז"ל: "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מגילה טו א).
השנאה יוסי אחימאיר, אכן מעבירה אדם על דעתו.

זיכרון המושג "שואה"
בתגובה לדברי אחימאיר כותב אהוד: למיטב זיכרוני [נולדתי ב-1936] – את המילה "שואה" לתיאור "השמדת יהודי אירופה" – התחלנו לשמוע רק שנים אחדות לאחר תום מלחמת העולם השנייה, והיא נראתה לנו זרה מאוד בהתחלה, כמו צמד המילים "מלחמת העצמאות" שהשכיח את "מלחמת השחרור".

תולדות המושג שואה
המילה "שואה" משמעותה הרס, חורבן, כיליון. במשלי (ג', כה), למשל, נאמר: "אַל-תִּירָא, מִפַּחַד פִּתְאֹם; וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים, כִּי תָבֹא." בתהילים ל"ה, ח מופיעה שואה במובן של צרה וחורבן: "תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה, לֹא-יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה, יִפָּל-בָּה:" (תהילים ל"ה, ח)
המילה "שואה" שימשה לתיאור אסונות עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כך כונו למשל הפרעות בחברון ב-1929, והפרעות בבגדד או אפילו העסקת ערבים כהגדרת ביאליק, עלולה להביא לשואה.
http://www.benyehuda.org/bialik/lastwords.html
המונח "שואה" לגבי גורל יהודי אירופה החל זמן רב לפני תחילת ההשמדה. ב-17 בספטמבר 1939, שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה נכתב במאמר המערכת של "דבר": "שואת פולין עוד לא נתגלתה לעינינו בכל מוראותיה," ובהמשך: "שואה מחרידה ירדה על מיליונים של יהודי פולין, שואה העולה בהיקפה ובמוראותיה על כל הניסיונות אשר נתנסינו בהם בשנים האחרונות."
המונח הלועזי לשואה – "הולוקוסט" מיוחס לאלי ויזל. "הולוקוסט" בתרגום השבעים של התנ"ך הוא קורבן עולה – ביוונית שרוף כליל. המונח הדתי-נוצרי "הולוקוסט" יש בו טעם לפגם, ומאז סרטו של קלוד לנצמן "שואה" מחליף המושג "שואה" את המונח "הולוקוסט", וטוב שכך.
מעניין שבטיול שערכתי השנה בירוואן במוזיאון השואה הארמנית, בין המוצגים והתצלומים המספרים את סיפורי הטבח – 1896, 1909, 1915, 1914, פרעות, מאסר, גירוש, רצח, תצלומי ניצולים, שלדי אדם, מובלט ספר:
Turkish atrocities – The young Turks and the truth about the Holocaust at Adana in Asia minor during April 1909
כלומר, כבר בשנת 1909 השתמשו הארמנים במושג "הולוקוסט".
את המונח "ג'נוסייד" (genocide) רצח עם, טבע רפאל למקין, יהודי פולני שהיגר לארה"ב בשנת 1944, וב-9 בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעת פשע של רצח עם ולהענשת מבצעיו. אמנה זו נכנסה לתוקף בינואר 1951.

[אהוד: אני לא התכוונתי למחקר היסטורי אלא לפעמים הראשונות בהן למיטב זיכרוני שמעתי את השימוש במילה שואה, ולא שלא ידענו קודם על השמדת יהודי אירופה].

שואת יהודי ערב
למרבה הצער טרם השתרש בציבור המושג "שואת יהודי ערב", כלומר חיסול יהודי ערב ע"י מוחמד. "שואה" (בערבית נכבה) שנתפסת כמופת מוסרי על-ידי העולם הערבי-מוסלמי, במלחמה למען חיסול מדינת היהודים והשמדת היהודים בעולם.

האם סאטירה?
אני תמה. האם מה שכתב בן עזר: בזכות אהוד אולמרט, (גיליון 943) זו סאטירה צינית או שהוא באמת מתכוון לדבריו?

אהוד: אני מתכוון במלוא הרצינות. גל של טירוף משפטי הגובל בטרור משפטי שוטף את המדינה ומשמח מטומטמים מוכי שגעון גדלות – שאינם תופשים איזה נזק הוא גורם! – הלא מחר כל אחד מהם יכול להיות הבא בתור, ומשוגע מי שלוקח על עצמו אחריות כלשהי או בכלל עושה משהו בכל תחום שהוא.
אם למשטרה ולפרקליטות יש עניין יחצ"ני לעלות עליך, אפילו בעקבות עישון סיגריה באוטובוס, הם כבר ימצאו הר של עבירות אחרות שלך, שהרי בזכותם אתה תהיה שייך לעולם הפשע האמיתי, כולם ישנאו אותך – ואתה לא תימלט מהם אלא אם אתה צדיק כמו אביגדור ליברמן, בוז'י הרצוג, ו"שילם חובו לציבור" אריה דרעי.