חוזרים על תעמולת הזוועה של עסקני הקיפוח משנות השמונים של המאה הקודמת

יוסי סוכרי מייחל לחורבנה של מדינת ישראל משום שהיא מנוהלת על ידי אויביו – האשכנזים ("אמיליה ומלח הארץ – וידוי", בבל, 2002, עמ' 107).

מואיז בן הראש מגדף את ביאליק ואת האשכנזים שזוכים בפרס ביאליק ("...מר ביאליק אנעל אבוק / שוב גנבו את כספי מיסינו הדלים / והעבירו את כספנו לאשכנזי בינוני... כולו כתב (ביאליק) חמישה שירים סבירים..." – מתוך "השיר על ביאליק").

ורועי חסן חושב שהמילה אשכנזי היא קללה, והוא מתגאה ששרף את כתביו של נתן זך האשכנזי, ובעקבות כך זכה לבמה במדורי הספרות של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", וגם למדור מיוחד ב"ידיעות השרון".

מי שקורא את דברי הבלע של "עסקני קיפוח" חדשים אלה חש בקווי דמיון לדבריהם של האנטישמים בעולם: היהודים (במקביל – האשכנזים!) הם הגורם למלחמות בעולם, הם שולטים על הכלכלה ועושקים את העם (במקביל – המזרחים). אין להם שום סיבה שהיהודים (במקביל – האשכנזים) יהיו במקום הזה, ועליהם להגר מכאן אל המקומות שמהם באו.

הגל העכור ששטף את המדינה בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת בעקבות משפטו של אהרן אבו-חצירא – חוזר אלינו כעבור ארבעים שנה, כשבפי הדוברים אותו הארס ממש. הרי תזכורת*):

אחרי גזר הדין במשפט הנ"ל רוססו על קירות תיאטרון "הבימה", על המצבה לזכר ראשוני תל-אביב שבשדרות רוטשילד, על תחנות האוטובוסים, על קירות בתי הכנסת של האשכנזים – כתובות הנאצה: "אשכנאצים!" – "אשכנזים לבוכנוולד!" – "מוות לאשכנזים!"

העיתונים היו מלאים בכתבי שטנה – דם האשכנזים היה הפקר: תקווה לוי כתבה שהאשכנזים גרמו למלחמה עם הערבים, האשכנזים הם האויבים האמיתיים שלה. גם מוני יקים מתייג את האשכנזים כאויבים האמיתיים, ולדעתו הם בכלל לא יהודים, אלא מונגולים וטטרים שהתגיירו. הסבל של האשכנזים בשואה הוא כלום לעומת סבלם של המזרחים, לכן צריך לתת להם פיצויים. הוא גם קרא לאש"ף להפציץ את הקיבוצים המאוכלסים באשכנזים.

סמי שלום שטרית מיזער בכתביו את סבלם של היהודים בשואה, והתלונן על כך שבבית הספר דיברו בצורה מוגזמת על השואה – מה בסך הכול שם קרה (בדיוק שיח אנטישמי!). הוא הקים בית ספר (בכספי עיריית תל-אביב ומשרד החינוך – השר אמנון רובינשטיין!) על טהרת התלמידים המזרחיים (אבל כשההורים ראו את התוצאות של "ההפרדה" הזאת – פשוט הצביעו ברגליים, ובית הספר "קדמה" נסגר בשל היעדר תלמידים).

רדיו פירטי המזוהה עם ש"ס הסית לצאת לרחובות ולשחוט את החילונים האשכנזיים. שלמה צדוק התראיין אצל אלי תבור והצהיר שהוא הולך לירות באשכנזים ברחובות בלי נקיפות מצפון, ומזהיר כי כאשר המזרחים יתפסו את השלטון, הוא לא מקנא במה שיקרה לאשכנזים.

חסידה אבו-חצירא, אחותו של אהרן, השר המורשע, זעקה בבית המשפט שבורג וזיגל הם ראשי המאפייה של הנאצים (האנטישמים האירופים והערבים – מאשימים כידוע את היהודים שהם עצמם נאצים!) – היא הזהירה שהמדינה תישרף אם יכניסו את אחיה לבית סוהר.

ואם למישהו נדמה שאלה היו דיבורים בלבד של חמומי מוח "בלתי מזיקים", הרי יבול מעשיהם: כוכבי שמש הקים תנועה נגד העלייה מרוסיה – לפי דעתו, צריך לשלוח את היהודים הרוסיים לאירופה ולאמריקה. הוא כתב מכתב לגורבצ'וב שיפסיק את העלייה משם, וליתר ביטחון הוא נסע לקונסוליה הישראלית במוסקבה והפיץ כרוזים בין מבקשי האשרה לעלות ארצה – הכרוזים זעקו שיהודי רוסיה נדרשים לא לעלות כדי לא להזיק למזרחים.

גם צ'רלי ביטון (לא קוטל קנים חמום מוח – היה חבר כנסת!) שלח מכתב לשלטונות ברית המועצות שיפסיקו את העלייה משם. הוא לא רק כתב, הוא גם עשה: הלך למלון "זוהר" בירושלים, שם שוכנו עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, והחל לפנות בכוח את הדיירים, כשהוא צועק לעברם: "רוסים מלוכלכים, תעופו מכאן חזרה לרוסיה! תלכו לגורבצ'וב!"

מתוך רצון להפיג את הכעס הזה של המזרחים, הזמין קיבוץ נחשון חבורה של עשרים צעירים ממוסררה שבירושלים להתארח בביתם. במקום עשרים באו ארבעים, ומיד החלו בהשתוללות שנמשכה כל הלילה: לקחו אופניים וטוסטוסים ממרפסות הבתים, גנבו רכב וערכו בו חאראקות כל הלילה, התפרצו לדירות, השחיתו את המזון בחדר האוכל, השחיתו ריהוט, ותוך כדי הפוגרום הם צעקו: "הכול כאן שלנו!"

גם קיבוץ הראל הזמין את תושבי מוסררה להתארח אצלם, ואבל הם לא היו מוכנים להתפנות בסוף האירוח אם לא יבטיחו להם בעלות על שלושה מבנים בקיבוץ.

אנטישמיות איננה מסתיימת רק בדיבורים ובצלבי קרס על מצבות יהודיות – זאת רק ההתחלה – מכך ועד למעשי זוועה המרחק איננו גדול. השיח של "עסקני הקיפוח" דומה להבהיל לשיח האנטישמי – אם לא יקום איש רוח מזרחי וינזוף בהם – זה לא ייפסק, ומי יודע עד לאן זה יכול להגיע – התיאורים הנ"ל משנות השמונים והתשעים עלולים להחוויר לעומת מה שסוכרי, בן הראש, חסן וחבריהם מתכננים עבור אחיהם.

*) את כל האיזכורים ברשימה זאת ניתן למצוא בספרי "עסקני הקיפוח – שיח של גזענות והסתה", ירון גולן 2000.