הָאֲנָשִים שֶלְּעוֹלָם לֹא דַי לָהֶם בַּזֶּה-מַה-יֵּש,
שֶמְּחַפְּשִׂים אֵיזוֹ צִפּוֹר כְּחֻלָּה בָּאֹפֶק,
שֶעִם כָּל הֱיוֹתָם חֲדוּרִים כְּמִין נַחַל אַכְזָב הַמּוּצָף שִטָּפוֹן
בַּחֹרֶף, בְּדַעַת הַקֵּץ, שֶלָּהֶם וְשֶלּוֹ, כְּשֶזְּמָנָם, כְּמוֹ הַמַּיִם
יֻקַּז עַד יְבוֹש אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, הָאָדִיש, הָאוֹטִיסְטִי כַּנֵּצַח
שֶיֵּש בּוֹ רַק מַהוּת, לֹא מַשְמָעוּת, שֶכֵּן סוֹפְסוֹף
כָּל הַמַּשְמָעֻיּוֹת הֵן רַק הָאַמְצָאָה שֶלָּנוּ,
הַאֲנָשָה פָּתֶטִית שֶל עוֹלָם לֹא אֱנוֹשִי:
צֶדֶק אוֹ יֹפִי, חֶרְפָּה אוֹ כָּבוֹד, הִגָּיוֹן פַּסְקָנִי אוֹ אִוֶּלֶת,
חֶסֶד אוֹ רֶשַע, הַטֶּבַע הֲרֵי מְצַפְצֵף מִצִּדּוֹ עַל כֻּלָּם –
וְאַף עַל פִּי כֵן, כְּשַׂחְיָן לֹא נִלְאֶה אֶל קַצְוֵי אֵיזֶה חוֹף גַּעֲגוּעַ
הַהֵם, הָאֲנָשִים שֶלְּעוֹלָם לֹא דַי לָהֶם
בַּזֶּה-מַה-יֵּש הַקַּמְצָנִי, הַקַּר שֶל הָרֵאַלְיָה
כָּל יְמֵיהֶם הֵם מָצוֹד לֹא נִגְמָר אַחֲרֵי אֵיזוֹ פָאטָה מוֹרְגָאנָה
שֶל הַמֵּעֵבֶר וְשֶל הַמֵּעָל, כְּמוֹ אוֹתָהּ שְעָטָה קְצוּפַת דָּם
לֹא מְרֻסֶּנֶת שֶל פַּר מִשְתּוֹלֵל הַפּוֹרֵץ אֶת זִירַת הַקּוֹרִידָה,
לֹא מִתְקַבֶּלֶת אוּלַי עַל הַדַּעַת אַךְ כֵּן, בְּהֶחְלֵט, עַל הַלֵּב,
תִקְרָא לָזֶה רִיצַת אָמוֹק, סוּפַת עִוְעִים, גָ'נָאנָה,
תִקְרָא לָזֶה תוֹחֶלֶת, עֲתִירָה, תַחֲנוּנִים
לְמַשֶּהוּ אוֹ מִישֶהוּ, שֶלֹּא יַעֲלִים עַיִן,
לְאֵל שֶהֵם אֵינָם מַאֲמִינִים בּוֹ, כִּי יָחוּס
(גַּם אִם הוּא חַף מֵרַחֲמִים, גַּם אִם בִּכְלָל אֵינֶנּוּ)
עַל חַיֵּיהֶם, לְבַל יִהְיוּ חֶשְבּוֹן עוֹבֵר וָשָוְא
שֶאֵין בּוֹ מַעֲנֶה, לוּא גַם בָּדוּי, לְאֵיזֶה "לָמָּה?"
הָאֲנָשִים הַלָּלוּ הַתְּמִימִים עַד צְבִיטַת-לֵב,
הַמֻּתְנָעִים, כְּטִיל, דֶּלֶק מוּצָק שֶל אֵינְמַרְגּוֹעַ
מִכַּן-שִלּוּחַ דַּק, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ הֲזָיָה
עַל אֵיזוֹ סְטְרָטוֹסְפֵרָה וִירְטוּאָלִית שֶאֵינֶנָּה
קַיֶּמֶת אֶלָּא רַק בְּדִמְיוֹנָם הַנַּעֲרִי
הַמְּמָאֵן לְהִזְדַּקֵּן וְהַתָּמִיד-נוֹכֵחַ
כְּמוֹ פְּעִימוֹת לִבָּם הַלֹּא נִרְאֶה אֲבָל הוֹלֵם
בְּעַקְשָנוּת שֶאֵין תָּקֵף וּמַמָּשִי מִמֶּנָּה,
הָאֲנָשִים הָאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים כָּל חַיֵּיהֶם
כִּי אֵין בְּעוֹלַם הַוַּדַּאי, לֹא הַבְּדַאי, אַשְלָיָה אֻמְלָלָה וּמֻפְרֶכֶת
מִזֹּאת שֶהָאָדָם יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלִי אַשְלָיוֹת –
הֵם הַדָּבָר הַמֻּפְלָא בְּיוֹתֵר בַּחֲלוֹם בְּהָקִיץ שֶל חַיֵּינוּ
זֶה, שֶאֲרָעִיּוּתוֹ הִיא נִצְחִית מַה שֶּאֵין כֵּן חַיֵּינוּ עַצְמָם
וַאֲנִי, לוּא הָיָה עָלַי כּוֹבַע הָיִיתִי מֵסִיר בִּפְנֵיהֶם אֶת הַכּוֹבַע,
לוּא הָיָה לִי סָפֵק בֶּאֱמֶת הֲזוּיָה זוֹ הָיִיתִי מֵסִיר גַּם אוֹתוֹ.
בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה הוּא תָמִיד, עוֹד מֵאָז וּמִקֶּדֶם,
שַׂק-הָאִגְרוּף הַקָּבוּעַ שֶל אֵלֶּה אֲשֶר יַשְלִיכוּהוּ לַבּוֹר
אַךְ כָּל הָרֵאָלִיסְטִים הַפִּכְּחִים הַהֵם גַּם יַחַד,
כָּל חֶנְוָנֶיהָ צָרֵי הַמּוֹחִין שֶל אַסְכּוֹלַת הָרֹאש הַקָּטָן
אֵין בְּכֹחָם לְהַשְבִּיר אֶת מִצְרַיִם וְלוּא גַם בִּבְדָל שֶל פַּת לֶחֶם
דֶּרֶךְ כָּל שֶבַע שְנוֹתָיו הָרָעוֹת שֶל שִדְפוֹן הָרָעָב הַגָּדוֹל
כְּמוֹ הַפַנְטַזְיוֹנֶר הַמְּרַחֵף הַהוּא, הַקּוּקוּ,
הָאַסְטְרוֹנָאוּט שֶטָּרֹף טֹרַף בַּחֲלוֹמוֹת.

הָאֲנָשִים שֶלְּעוֹלָם לֹא דַי לָהֶם בַּזֶּה-מַה-יֵּש,
שֶמְּהַבְהֵב בָּהֶם תָּמִיד אֵיזֶה יוֹתֵר, אֵיזֶה אוּלַי עוֹד
הֵם מֶלַח הָאָרֶץ הַזֹּאת וְדִמְעָהּ כְּמוֹ הַיָּם הַלּוֹחֵךְ אֶת חוֹפֶיהָ
וְהֵם, דַּוְקָא הֵם יִירְשוּ אֶרֶץ כַּנֵּס
הַהוֹפֵךְ חֲלוֹמוֹת
לְמַמָּש.