מיד לאחר חטיפת הנערים יצאה חברת הכנסת חנין זועבי בדברי הזדהות עם הטרור הערבי בכך שטענה שחטיפת הנערים היהודים אינה טרור. (חטיפת נערים ערביים ורציחתם, או את חטיפתה שלה ורציחתה כהתנגדות לכיבוש ערבי, היא הייה ללא ספק מגדירה כטרור). מיד לאחר פרסום דבריה החלו רבים לתבוע את סילוקה מהכנסת.
למרות דבריה המקוממים, ואולי בגללם, אני מתנגד לסילוקה מן הכנסת. הסיבה לכך שחברת הכנסת חנין זועבי מבטאת את מערכת הערכים האמיתית של מרבית הציבור הערבי במדינה.
עדיף לנו לדעת את האמת מאשר לשגות בהזיות שווא. עדיף לנו שמישהו או מישהי יטיח בנו את האמת בפנים.
מעל דפי עיתון זה שלושה אנשים, רון וייס, ידידיה יצחקי, ודודו אמיתי, חוזרים ומתנאים בכך שהם (בניגוד לאחרים) "שוחרי שלום", והנה למרות שוחורותם ל"שלום", הם טרם הצליחו למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען, ושאינו רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים מופת מוסרי אלא גזענות. (דודו אמיתי אף לא הצליח למצוא ערבי-מוסלמי שאינו גזען מבין ערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה), ולמרות זאת הם ורבים כמותם שוגים בהזיות ואשליות.
בדיוק בשביל זה נחוץ כל כך קולה של חנין זועבי, קול ברור וחד המייצג את מרבית הערבים-המוסלמים במדינה, המזדהים עם הטרור הערבי-מוסלמי, ושואפים לחיסול מדינת היהודים והשמדת היהודים. חנין זועבי ממלאת תפקיד חשוב בהזמת ההזיות והאשליות של אותם יהודים.
בזכות "זכות הכיבוש" של גולדה שניפיצקי (זהבה גלאון)
בדומה לחנין זועבי (ובקול דידקטי דומה), מיד לאחר חטיפת הנערים יצאה חברת הכנסת גולדה שניפיצקי – זהבה גלאון, והצדיקה למעשה את החטיפה בכך שטענה שסיבת החטיפה היא "הכיבוש היהודי": "כל עוד לא הסתיים הכיבוש אין להתפלא על חטיפת ישראלים לצרכי מיקוח על שחרור אסירים (טרוריסטים!) מבתי הכלא שלנו."
אני מוכרח לומר שגולדה-זהבה צודקת. כל עוד יימשך "הכיבוש היהודי" של הארץ יימשך הטרור הערבי, ואין הבדל בין "הכיבוש היהודי" של גוש עציון לבין "הכיבוש היהודי" של פתח תקווה, עיר מגוריה של גולדה-זהבה.
גם גוש עציון, הנמצא בגדה המערבית, וגם פתח תקוה הנמצאת בגדה המערבית הם לדידם של הערבים-המוסלמים מקומות של ווקף איסלמי קדוש, האסורים ליהודים.
גולדה-זהבה, המהגרת מבריה"מ, יכולה לרקוד "מה יפית" לגזענים הערבים בכל מר"צה, אך ריקודה לא ישנה את העובדה שהיא תמשיך להיות בשבילם מהגרת זרה, "מתנחלת" בלתי חוקית בארץ, ועליה לשוב למקום הולדתה – וילנה.
יש להיאבק על זכות הכיבוש של גולדה שניפיצקי-זהבה גלאון על פתח תקוה.
לעולם לא ניתן להחזירה לליטא.
הכפירה של הרב דב ליאור
הרב דב ליאור הכריז כי החטיפה היא עונש מאלוהים לממשלה בגלל מה שהוא מכנה מתקפת חוקים נגד הצביון היהודי של המדינה. אם היה הרב דב ליאור חי תחת שלטון מוסלמי מן הסתם היה מיד מוצא להורג ככופר.
לפי ליאור אלוהים הוא שוטה קטן שבמקום להעניש את הממשלה עונש כללי או להעניש אישית את נתניהו (ושרה), אלוהים, השוטה הקטן, התבלבל והעניש שלושה נערים שומרי מצוות. הבנתם את גודל הכפירה?
על זה אמר אבטליון: "חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים רעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל." (אבות א יא).
חטיפה שלושת הנערים וארגון הטרור הג'יהדיסטי השהידים של הקצה
עד לרגע זה לא נמצאו שלושת הנערים החטופים. ישראל ממקדת את מאמציה מבחינה מבצעית ופוליטית נגד ארגון החמאס. יתכן שזו טעות. בכרוז מטעם ארגון השהידים של הקצה (כתאאב שהדאא' אל אקצא) חללי אל-אקצא, ארגון הטרור הג'הדיסטי של הפת"ח, לוקח הארגון את אחריות החטיפה עליו. ייתכן שזו התפארות שווא, אבל יש לזכור – אין הבדל בין ארגון זה לבין ארגון החמאס.
ארגון "השהידים של הקצה" נוסד ע"י ערפאת, והוא ומפקד הארגון מרואן ברגותי, ייצגו (ומייצגים) את ארגון הפת"ח.
גם כאן יש רבים המרמים את עצמם. כזכור חיים אורון, שקיבל בתנועת השוה"צ את הכינוי "ג'מוס" (מישהו יודע מה שם משפחתם המקורי?) התנאה בהיותו חברו הטוב של פושע המלחמה – הרוצח הסדרתי – ראש ארגון הטרור המוסלמי-ג'יהדיסטי – "כתאאב שוהדא אל-אקצא" (בעברית "אירגון מתאבדי הקצה" או "אירגון השהידים של הקצה") – מרואן ברגותי, שבין רצח לרצח של יהודים (ונזיר יווני) היה נפגש עימו לניגוב חומוס ברמאללה, ולאחר מאסרו הוא ממשיך לבקרו בכלא.
בל נשלה את עצמנו, גם אם ימצאו החטופים, הבעייה קשה הרבה יותר מבעיית ארגון החמאס, הבעיה היא ארגון הפת"ח.
מוחמד חוסיין המופתי של הפת"ח מצטט ביום הפת"ח את דברי מוחמד (המופיעים גם באמנת החמאס) ותובע להשמיד היהודים הקופים והחזירים.
https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
ודוק: מישהו שמע את אבא של מאזן יוצא נגד דברי המופתי של ארגונו? מישהו שמע את אבא של מאזן מגדיר את דברי מוחמד התובעים את השמדת היהודים כגזענות ולא כמופת מוסרי?
DIVIDE ET IMPERA הפרד ומשול
ב-622 לספירה כאשר מוחמד היגר ממכה לאל-מדינה הוא מצא שם רוב של שלושה שבטים יהודים. לאחר שנכשל בניסיונו לשכנעם שיכירו בו כנביא, הוא הכריז: "לא תהיינה שתי דתות בארץ הערבים!" והחל בטיהור אתני בשיטת "הפרד ומשול" – שבט אחר שבט. מוחמד עצמו תמה מאד על חוסר הסולידריות של היהודים. שום שבט לא בא לעזרת משנהו.
אין לעשות בהיסטוריה "מה היה אילו?" – אבל קשה להשתחרר מן המחשבה שלו היתה סולידריות בין השבטים היהודיים לא היה בכוחו של מוחמד להביא לשואת יהודי ערב – לחיסולם הטוטלי, וייתכן שכל ההיסטוריה האנושית היתה שונה.
בשיא הטרור הפלישתינאי שיזם ערפאת, יעץ לו פרופ' זביגנייב אורלובסקי, הידוע יותר בשמו – זאב שטרנהל, שמטעמים פוליטיים, כדאי לו להתרכז ברצח יהודים בהתנחלויות בלבד. ("הארץ" 11.5.2001).
מסתבר שיש צדק בדבריו. לאחרונה אנו עדים לעובדה שיש קבוצות בחברה הישראלית המטילות את האחריות על חטיפת הנערים עליהם ועל משפחתם בגלל מקום מגוריהם.
כדאי להיזכר בלקח ההיסטורי של יהודי ערב. ללא סולידריות – גורל כולם יהיה כגורל יהודי ערב, בדיוק על-פי התוכנית הכתובה באמנת החמאס, ובדברי המופתי של הפת"ח.
חוק ההזנה בכפייה אינו מוסרי ואינו פרקטי
הפתרון טיפול רפואי בבי"ח ערבי והחזרה לכלא
חוק ההזנה בכפייה אינו מוסרי ואינו פרקטי. אם רוצה אדם לסיים את חייו בעצמו, ובלבד שאינו לוקח עימו חיי אחרים, זו זכותו המלאה, ואין לשלול אותה ממנו. רצונו של אדם כבודו.
מחבלים הרוצים להתאבד בלי נזק יש לאפשר להם לעשות כן ולהודות להם על חיסכון בהוצאות המדינה. אין גם לפחד מהרעש שיביא הדבר. מסע הגינויים יהיה פחות ממסע הגינויים שיחל אם יתקבל החוק המתיר הזנה בכפייה הנתפש כעינוי, מה גם ששום רופא לא יהין לאשר זאת כי הדבר מנוגד לחוק האתי הרפואי.
אם בכל זאת חוששים מהתאבדותם של מחבלים בכלא הישראלי גם לכך יש פתרון פשוט. כשיגיע מחבל למצב של סכנת חיים מפאת שביתת רעב, יש לשחררו לטיפול בבית חולים ערבי ולאחר שיקבל שם טיפול רפואי והחייאה, ולאחר שישוב לאכול ויחזור לאיתנו, יש להחזירו לכלא. הוא כבר לא יאחז בנשק שביתת הרעב פעם נוספת.
האם מוסדות השב"ס יהיו גמישים דיים לבצע זאת?
מפטרוס הדייג לפטרוס ביינרט
הדייג מכפר נחום, שמעון כיפא-סלע (ביוונית פטרוס) היה השליח (ביוונית אפוסטול) הראשון של ישו. לאחר שישו הלך על המים ניסה גם פטרוס ללכת על המים אך החל לטבוע. "אדוני הצל אותי," הוא קרא לישו, וישו ענה לו: "קטן אמונה מדוע עלה הספק בליבך." (מתי יד 31).
אלפיים שנה מאוחר יותר הגיע אפוסטול חדש לעיתון "הארץ". העיתונאי היהודי-אמריקאי פטרוס ביינראט, בעל הספר: "קריסת הציונות".
בניגוד לפטרוס הדייג שהיה קטן אמונה, פטרוס האמריקאי הוא גדול אמונה. במאמר ב"הארץ" (פיטר ביינרט, שתיקת הליברלים הפלסטינים, "הארץ", 20.6.14) הוא תוהה בשיחה עם ליברלים פלישתינאים כיצד הם אינם יוצאים נגד חטיפת הנערים? כשאינו מקבל תשובה הוא מתרץ זאת בק"ן טעמים של"אכיבוש" וכיו"ב.
מכיוון שפטרוס ביינרט הינו גדול אמונה בערבים לא עלה כלל בדעתו שייתכן שהערבים אינם יוצאים נגד החטיפה כי הם פשוט תומכים בה...
אין ספק פטרוס ביינראט הוא גדול אמונה.
האפיפיור פרנציסקוס מגן על פיוס ה-12: ''המגן הגדול של היהודים''
חידוש תיאולוגי עצום – האפיפיור טועה
בוועידת הוותיקן, שהתכנסה ב-1870, הוכרז שהאפיפיור אינו טועה לעולם. "אי הטעות" של האפיפיור נקבעה כדוגמה מחייבת בנצרות הקתוליות. האפיפיור במינוח הלטיני הוא: infallibilitas.
בריאיון שהעניק לאחרונה לעיתון הספרדי La Vanguardia יצא האפיפיור פרנציסקוס להגנת מי שהיה האפיפיור בתקופת השואה, פיוס ה-12, שהואשם בשתיקה ובשיתוף פעולה עם הגרמנים.
במהלך הריאיון נשאל האפיפיור בעניין הארכיונים הסודיים:
"אחד הפרוייקטים שלך הוא לפתוח את ארכיוני הוותיקן על השואה, אתה מודאג ממה שניתן יהיה למצוא בהם?"
האפיפיור השיב: "מה שמדאיג אותי הוא דמותו של פיוס ה-12, האפיפיור שהוביל את הכנסייה במלחמת העולם השנייה... פיוס ה-12 היה מגן גדול של היהודים, הוא הסתיר יהודים רבים במנזרים של רומא ובערים אחרות באיטליה, כמו גם באחוזת האפיפיור בקסטל גנדולפו (מעון הקיץ של האפיפיור), כולל 42 תינוקות יהודים שנולדו בחדרו של האפיפיור על מיטתו שלו.
"כשאני רואה את כל ההשתלחות כנגד פיוס ה-12 והכנסייה, אני שואל למה לא מזכירים את המעצמות הגדולות שידעו ולא הפציצו את מסילות הרכבת?"
"איני אומר שפיוס היה חף מטעויות, גם אני טועה הרבה, עם זאת, יש להביט בתפקידו בהקשר לאותה התקופה, ייתכן שהיה טוב יותר שלא דיבר, יתכן שהצהרות ישירות מצידו היו מביאות לכך שיותר יהודים ייהרגו."
שימו לב, מבלי להתייחס להכשרת השרץ פיוס ה-12, לראשונה בהיסטוריה, הכנסייה הקתולית מקבלת חידוש תיאולוגי מדהים. האפיפיור פרנציסקוס טוען שאפיפיור יכול לטעות! עובדה, לפיוס ה-12 היו טעויות, ופרנציסקוס עצמו טועה הרבה. כלומר האפיפיור איננו יותר (infallibilitas).
הריאיון באנגלית:
אל חכים – אלוהים הדרוזי וסלמאן מצאלחה
אל חכים באמר אללה מנצור (בערבית השולט מטעם אללה) היה החליף השישי של השושלת הפטימית ששלטה במצרים במאה העשירית.
בתקופת שלטונו רדף אל חכים קשות את הנוצרים והיהודים. הוא הרס כליל את כנסיית הקבר בירושלים וציווה על היהודים לענוד על צווארם צלם כבד דמוי עגל זכר למעשה העגל לאחר יציאת מצריים, שיסמן ויבדיל אותם מהמוסלמים.
יום אחד אל חכים נעלם, ולאחר היעלמו הכריז עליו מייסד הדת הדרוזית, אדם ממוצא פרסי בשם חמזה בן עלי – כהתגלמות אלוהים.
בעוד שאלוהים הדרוזי רדף יהודים. הדרוזים לא. הראשון שסיפר על הדרוזים לאירופאים היה רבי בנימין מטודלה שביקר במאה ה-12 בלבנון, וקבע ש"הדרוזים אוהבים ליהודים." מסתבר שהיום לא כולם.
בעל טור ב"הארץ", דרוזי בשם סלמאן מצאלחה, קובע שלמדינת ישראל אין זכות קיום בגלל שהיא בודקת ערבים בנתב"ג, ושומו שמים בדקו גם אותו, ועוד מי בדק אותו? "אופיר, איש ביטחון צעיר ושחרחר. אולי צאצא של מתגיירים מדרום חצי האי ערב, ואולי מהרי האטלס. אך דבר אחד היה ברור כשמש, צבעו השחור נראה מאוד מהוה, מרופט ומוכתם ברוע."
הבנתם? היהודי השחור והרע בדק את הדרוזי הלבן והטוב. להבא מאיים מצאלחה הדרוזי הוא יגיע לנתב"ג עם טלאי צהוב "כדי להציג את האמת על הבאג היהודי דמוקרטי". (סלמאן מצאלחה: "להבא עם טלאי צהוב בנתב"ג", "הארץ", 5.6.14)
אז נכון שמצאלחה אינו מחסל יהודים כמחבל סמיר קונטאר הדרוזי – שירה בדני הרן מטווח קצר בגבו והרגו מול עיניה של בתו עינת, ולאחר מכן רצח אותה, כשהוא מוחץ את ראשה בקת הרובה כנגד סלע ומרסק את גולגולתה בגלל היותה יהודייה – אבל כמותו הוא שולל את זכות קיומה המוסרי של מדינת היהודים, הנה עוד סיבה לבדוק אותו היטב בשדה התעופה.
מצאלחה תוקף את האמריקאים ובצדק על בורותם, ועל כך שאינם מבינים שאין עם עיראקי, או לבנוני או סורי, שכן, "כל המדינות באזור הן מדינות מלאכותיות שנוצרו עם חלוקת השלל העות'מאני בין מיסטר סייקס למסייה פיקו. מדינות אלה מעולם לא הצליחו ליצור זהות אזרחית חוצה שבטים ועדות." (סלמאן מצאלחה, "בורות אמריקאית", "הארץ" 18.6.14)
מה שכח מצאלחה להזכיר? נכון, לפי מצאלחה אין עמים ערביים לפי החלוקה של סייקס פיקו, אבל לפי אותה חלוקה יש עם "פלישתינאי" ועם "עבר-ירדני". איך זה ייתכן?
למצאלחה הפתרון.
חוה בלאס אישה יקרה
המועמדת לנשיאות מטעם מפלגת העבודה (מפלגתו של ברל כצנלסון), חברת הכנסת לשעבר חוה בלאס (דליה איציק) נתנה (למורת רוחה) הצהרת הון. מעבר לדירה נוספת שפתאום התגלתה, היא הצהירה שיש לה תכשיטים בסך של 160 אלף שקל.
ידידה עיראקית המתמצאת בתחום התכשיטים עשתה חישוב ולפיו הסכום הזה עולה בכמה מונים על ערך צמידי הזהב המסורתיים של כל עיראקית עשירה. מסתבר שחוה בלאס (דליה איציק) מושקעת גם ביהלומים. אין ספק. חוה בלאס (דליה איציק) היא אישה יקרה.