"אף אחד לא יוכל עוד לטעון שהוא לא מוּדע לחומרת המצב.
כ-1,8 מיליון אנשים חיים כיום בישראל מתחת לקו העוני,
כ-820 אלף ילדים וכ-100 אלף קשישים. אלה נתונים
שיש לשנן מדי בוקר. איש לא ינוקה מאחריות."
(אלי אללוף, יו"ר הוועדה למלחמה בעוני, השבוע)

גַם לְמִמְסָד שֶאֹטֶם-לֵב אוֹטִיסְטִי
חוֹבֵר בּוֹ לְטִמְטוּם וּלְחֵרְשוּת
צָרִיךְ לִהְיוֹת אָחוּז מִינִימָלִיסְטִי
שֶל יַחַס וְשֶל שֶמֶץ רְגִישוּת
שֶל מִי שֶלֹּא יָכוֹל שֶלֹּא לִשְקֹל פֹּה
בְּמֻנָּחִים שֶל שֶבֶר קִיּוּמִי
אֶת מָה שֶמְּסַכֵּן יוֹתֵר מִכָּל פֹּה
מָה שֶמֻּכָּר כְּחֹסֶן לְאֻמִּי.

הַקֹּר הַזֶּה שֶרִשְעוּתוֹ פּוֹגֶשֶת
כָּל לֵיל סַגְרִיר שִנַּיִם מְנַקְּשוֹת
שֶל יֶלֶד-עֹנִי שֶאִמּוֹ נוֹאֶשֶת
וְשֶאָבִיו, בָּעֲבוֹדוֹת קָשוֹת
גוֹמֵר אֶת בְּרִיאוּתוֹ הַמִּתְרוֹשֶשֶת
אַךְ לֹא גוֹמֵר שוּם חֹדֶש בְּלִי שֶשּוֹט-
הַדְּחָק הַמַּר לוֹכֵד אוֹתוֹ בְּרֶשֶת
עָנְיָן שֶל הַשְּכָבוֹת הַחֲלָשוֹת, –
הַקֹּר הַזֶּה שֶדְּקִירָתוֹ מֻרְגֶּשֶת
גַּם בְּחַמְסִין, קֹר לֵב מִמְשָל נִפְשָע,
מֵעִיד מִלְּבַד עַל חֹרֶף דַּל בְּגֶשֶם
גַּם עַל עַרְלוּת שִלְטוֹן דַּל בְּבוּשָה
שֶל אֶרֶץ זוֹ שֶאֶל קִרְבָּה פּוֹלֶשֶת
עַוְלָה הַמְּכַרְסֶמֶתּ עַד שָרְשָהּ.

אֲבוֹת הַצִּיּוֹנוּת הַנִּשְכָּחִים כָּאן
כְּמוֹ כָּל אוּטוֹפְּיוֹת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם
הָיוּ וַדַּאי בְּלִי הֶרֶף מִתְהַפְּכִים כָּאן
מִגֹּדֶל הַחֶרְפָּה בְּקִבְרֵיהֶם
כִּי כָּל כְּלוֹת-נֶפֶש לְחֶבְרָה צוֹדֶקֶת
בַּחֲזוֹנָהּ שֶל הַמְּדִינָה הַזֹּאת
כְּשֶעֲנִיבַת-הַדַּלְפוֹנוּת חוֹנֶקֶת
רַבִּים, כָּאן מוֹסִיפָה לְהִתְבַּזּוֹת
וּבְלִי רַחֵם נִרְמָס בִּשְווּנְגּ אַקְטִיבִי
כְּמִין אָנַכְרוֹנִיזְם מְדֻלְדָּל
שִירוֹ שֶל טְשֶרְנִיחוֹבְסְקִי הַנָּאִיבִי
עַל "דְּרוֹר לַנֶּפֶש" וְעַל "פַּת לַדַּל".
וְאוֹי הָיָה לְבֶּרְל וּלְגוֹרְדוֹן
לוּא אַךְ הָיוּ צוֹפִים בַּמַּחֲזֶה
וַאֲנוּסִים אֶת דַּל-שְׂפָתָם לִסְכֹר דֹּם
מֵחֹסֶר רֵיטִינְגּ בָּעִדָן הַזֶּה,
לוּא רַק רָאוּ אֵיךְ מִתְרַחֵב הַפַּעַר
שֶבֵּין הָרִיש וּבֵין הַנּוּבוֹרִיש
וּבֵין פָּרוֹת-בָּשָן לִמְזֵי-הַצַּעַר
כְּשֶהַמִּמְשָל לֹא רַק שֶמַּחֲרִיש
כִּי אִם גַּם מְעוֹדֵד בְּאֹרַח צִינִי
קִטּוּב מַמְאִיר שֶכְּאָסוֹן נֶחְרָץ
מַצְרִיךְ בְּדֶרֶג קְלִינִי-מֵדִיצִינִי
בְּטֶרֶם יְאֻחַר – טִפּוּל נִמְרָץ.

מֻמְחֵי עוֹלַם-הַחַי, שֶבְּמַפְגִּיעַ
מַתְרִים בָּנוּ שֶלֹּא נִפְתֶּה לִנְחֹל
אֶת הַבְּדוּתָה הַקְּלָסִית שֶעַל פִּיהָ
טוֹמְנוֹת בְּנוֹת-יַּעֲנָה רֹאשָן בַּחוֹל
אוֹמְרִים כִּי הַמִּנְהָג הַזֶּה הַכְּרוֹנִי
נָפוֹץ דַּוְקָא בְּסוּג שֶל בְּנֵי-אָדָם
הַטּוֹעֲנִים בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי
(כִּי הֵם עַצְמָם שְׂבֵעִים וּמֵעוֹדָם
לֹא חָשוּ עַל בְּשָׂרָם מַחְסוֹר דְּרָקוֹנִי
בְּכָל גּוּפָם, נַפְשָם וּמְאֹדָם
כְּמוֹ עָוֶל, כְּמוֹ קִפּוּחַ וּכְמוֹ עֹנִי)
כִּי אֵין דַּלּוּת בָּאָרֶץ, לָהָדָ"ם.

וְכָךְ, זֶה כְּבָר, לְרֹגַע מַצְפּוּנֵנוּ
מַנְכַּ"ל מִשְׂרַד הָרְוָחָה טָרַח
לִטְעֹן כִּי עֹנִי שֶל קְטִינִים אֵינֶנּוּ
קַיָּם בְּיִשְרָאֵל, עוֹרְבָא פָּרַח –
בְּעוֹד שֶפֶּתַע, בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה
קָבְעָה, כְּשֶאֶת עֵינֶיהָ לֹא עָצְמָה
הַמּוֹעָצָה לְמַעַן שְלוֹם הַיֶּלֶד
כִּי הַמְּדִינָה פּוֹרֶקֶת מֵעַצְמָהּ
אַחְרָיוּתָהּ לִבְנֵי-הַקִּפּוּחִים פֹּה
שֶל אִי סִכּוּי וְהִזְדַּמְּנוּת שָוָה
שֶלֹּא כְּמוֹ זֹאת שֶל בְּנֵי-הַטִּפּוּחִים פֹּה
שֶלֹּא רוֹאִים מִמֶּטֶר אֶת טִיבָהּ
שֶל אַפְלָיָה שֶבָּהּ פּוֹרְחִים בְּעֶצֶם
עַל מַשְׂכְּרוֹת-עָתֵק, מְנַהֲלִים
שֶכֶּשֶל נִהוּלִי שֶבּוֹ הֵם סְפֵּצִים
הוֹרֵס חֶבְרוֹת-עָנָק, בָּתֵּי-חוֹלִים
וְאֶת חָסְנָהּ הַמּוּסָרִי שֶל אֶרֶץ
מֻכַּת קַפִּיטָלִיזְם חֲזִירִי
שֶהַמִּמְסָד אֵינוֹ עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ
לִבְלֹם אֶת שִׂגְשׂוּגוֹ הָאַכְזָרִי.

וְאִם לֹא דַי בְּכָךְ הִנֵּה הוֹדִיעַ
דִוּוּ"חַ שֶל בִּטּוּחַ לְאֻמִּי
כִּי עֹל-גְּזֵרוֹת-תַּקְצִיב-חָדָש מַגְבִּיהַּ
אֶת רַף דַּלּוּת הַסֶּקְטוֹר (אֶלָּא מִי?)
שֶל אֵלֶּה שֶשְּׂכָרָם הַטְּרָגִי-קוֹמִי
הוּא שְׂכַר-בִּזּוּי מַשְפִּיל מַמָּש כָּל יוֹם
וּמַצָּבָם הַסּוֹצְיוֹ-אֵקוֹנוֹמִי
כָּלוּא בְּסַד הָעֹנִי הָאָיֹם.

וְשַׂר-אוֹצָר שֶבְּמֶחְוָה שֶל חֶשֶׂף
מוּמָיו שֶל תָּ'אצֶ'רִיזְם מֶמְשַלְתִּי
שָאַל לִפְנֵי בְּחִירוֹת: "אֵיפֹה הַכֶּסֶף?" –
כַּיּוֹם, שֶהוּא בִּסְטָטוּס מַמְלַכְתִּי,
מוֹרִיד כָּאן אֶל מִתַּחַת קַו-הָעֹנִי
שְמוֹנֶה מְאוֹת עֶשְׂרִים אַלְפֵי קְטִינִים
שָעָה שֶקֹּמֶץ בַּעֲלֵי מִילְיוֹנִים
תּוֹפְחִים עַל חֶשְבּוֹנָם וְנֶהֱנִים
מִן הָעֻבְדָּה הַוַּדָּאִית שֶכֹּבֶד
אוֹתָן גְּזֵרוֹת מוֹרִיד כָּאן לְטִמְיוֹן
דַּלִּים גְּזוּלִים, בִּמְקוֹם שֶדִּין יִקֹּב אֶת
הַר רְוָחָיו שֶל עֲשִׂירוֹן עֶלְיוֹן.

עַכְשָיו, שֶאֵין כְּבָר שְפַּכְטֶל שֶיַּבְטִיחַ
אֶת הַסְתָּרַת מִרְיָן שֶל הָעֻבְדּוֹת
מִתַּחַת הַסְוָאוֹת מֵיק-אַפּ וָטִיחַ
וְיַחְ"צָנוּת הַמִּתְעַקְּשִים לִבְדוֹת
תְמוּנַת-מַצָּב שֶהַשְּבֵעִים טוֹפְחִים בָּהּ
עַל כֶּרֶס בַּעֲלֵי הַמַּרְפְּקִים
אַךְ דִּוּוּחֵי הַשֶּטַח מַפְרִיכִים בָּהּ
אֶת כָּל כִּזְבֵי הַמַּה-יָפִיתְנְיקִים, –

עַכְשָיו צָרִיךְ כָּל אִיש מַצְפּוּן וָיֹשֶר
לִזְעֹק גְּלוּיוֹת וְדּוּגְרִי בְּקוֹל רָם
שֶחֶבֶר נַצְלָנֵי שְעַת-הַכֹּשֶר
שֶל טְרוֹם-בְּחִירוֹת, עֵת בְּפִיהֶם הֻחְרַם
הַפַּעַר הַגָּדֵל בֵּין מִי שֶיֵּש לוֹ
וּמִי שֶאֵין לוֹ שוּם קִיּוּם אַחֵר
מִלְּבַד עָנְיוֹ – חַיָּב לְהִתְבַּיֵּש לוֹ
בַּמֶּה שֶהֵם בָּגְדוּ בּוֹ בַּבּוֹחֵר
כְּשֶהֵם מָכְרוּ לוֹ בְּלוֹף מְתַעֲתֵעַ
בְּאֶרֶץ שֶשִּעוּר דַּלֶּיהָ רָב
וְהוּא מִן הַגְּדוֹלִים בֵּין אַרְצוֹתֶיהָ
שֶל כַּלְכָּלַת אֻמּוֹת הַמַּעֲרָב.

וְלֹא יוֹעִילוּ הַכְחָשוֹת-הַהֶבֶל
שֶל אֵלֶּה הַטּוֹמְנִים רֹאשָם בַּחוֹל,
רַק קָרְבְּנוֹת הָעֹנִי וְהַסֵּבֶל
חָשִים מָה שֶעָלָיו כָּאן אֵין לִמְחֹל

וְרַק מִי שֶאוֹהֵב בְּלֵב וָנֶפֶש
אֶת הַמְּדִינָה הַזֹּאת יוֹדֵעַ שֶ-
מִי שֶרוֹאֶה בָּהּ עָוֶל, מוּם אוֹ רֶפֶש
אַף פַּעַם לֹא שוֹתֵק וְלֹא מַחְשֶה.

אהוד: יורשה לי להעיר שבימיהם הנפלאים של א"ד גורדון וברל כצנלסון היו אולי בארץ-ישראל, באופן יחסי לגודל אוכלוסייתה – הרבה יותר אבטלה וחוסר ביטחון תזונתי וסוציאלי – מאשר במדינת ישראל בעלת שירותי הרווחה כיום.